את כל הספר כשאתה אומר עליו רק כמה מילים, כי זה גם ספר בדיוני,  גם מתבסס טיפה על רקע היסתורי, גם ספר מתח מאוד, וגם, ובעיקר, ספר מאוד חרדי

לא מבחינת הכתיבה, כי בכתיבה היא אוכלת בקלות את רוב הסופרים החרדים, אלא ברעיונות שעומדים בספר, שמת לב מי מוגדר כרע ומי מוגדר כטוב,

בין מי למי המלחמה,

איך היא מנסה להתוות לאומיות באמצעות הדת, (הרי אין דבר יפה מזה לערב יום העצמאות, שאלה טובה, מה היו עושים החרדים אם הם היו צריכים להקים מדינה. כיום שיש חלוצים וחילונים ומזרוחנקים שבנו, הם מנסים לאזן מבחינת תורה, (על קצהקצהו של מזלג), אבל אם הם היו צריכים לאומיות מה הם היו עושים, (ואל תתחילו עם 3 השבועות כי זה לא קשור. בכלל.)),

איך היא מנסה לנתב איזו דרך בין קודש לחול,

וכי אפשר לעשות מדינה שאין בה בכלל סאטירה ורק שאיפות עליונות לקודש,

וזה רק ההתחלה.

לא שאני מסכים עם הדעות שלה, אבל אין ספק שהיא עושה את זה בכישרון ובחן רב. מאוד.

אני אפעם כמעט לא חוזרת על ספר יותר מפעם אחת

את הספר הזה קראתי כבר יותר מ10 פעמים, ואפעם לא נמאס לי.

הוא פשוט מלא בתוכן שניכנס בצורה הטובה ביותר ועמוס בדברי חסידות.

דימוי מצויין לנער בגיל ההתבגרו

ותמיד בסוף אני אומרת- שהלוואי והמדינה שלנו היתה כזאת- ממש כמו בימי דוד המלך.

וההמשך כנראה בעז"ה בקיץ- היא עובדת על זה.

יש לו עלילה מקסימה והיא יודעת לכתוב ממש יפה היא מעבירה את התחושות ותהליך ההתבגרות של איסתרק בצורה יוצאת מן הכלל.

פשוט ספר טוב אם מתחילים אי אפשר להפסיק מומלץ בחום!!!

- שהספר לא קשור להיסטוריה האמיתית של ממלכת כוזר.

תראה שכתוב שבעז"ה בקיץ...

לקחתי את הספר בעקבות המלצותיכם החמות,

ו... לוידת!

הכתיבה -

טובה מינוס לדעתי, לא סוחפת ולא מרתקת.

היה שם קטעון קטנטן שהרגשתי שהיא הכניסה אותי ממש לסיפור,

ספויילר -

כשמיכאל אומר שמע ישראל עם ההוא שנהרג..

כל השאר אני כל הזמן מרגישה מחוץ לסיפור, לא הצלחתי להכנס לדמויות בכלל.

העלילה -

לא ממש ברורה, ואולי זו הבעיה שלי.. אבל קראתי כבר לפחות רבע מהספר ועדיין לא כ"כ הבנתי מה היא באה להביע. כ"כ הרבה שמות מוזרים ולא קליטים אינלי מושג מי זה מה חוץ מאיסתרק ומיכאל. לא הבנתי לגמרי מי טוב ומי רע, למה וכמה.

אני ממשיכה לקרוא את הספר, מחכה להגיע לחלק המעניין כי קיבלתי עליו באמת המלצות חמות,

כנראה זה עניין של סגנון. 

וזה היה מדהים!

באמת תמשיכי עם הסיפו ועם קשה לך עם השמות בסוף יש מן מילון שמות מי זה מה אז תעייני בו

בהצלחה,תהני!

המשכתי והוא נהייה לאט לאט יותר מעניין, למרות שעדיין לא הצלחתי להבין מי זה מי ולדעתי היא קצת הרסה לעצמה את הספר מרוב רצון לעשות אותו "וואו" ומותח.

ובכולופן - הספר הזה קצת קיצוני מידי לדעתי.

היא ביטלה לגמרי את הגוף ואת העוה"ז,

אני אישית לא מסכימה עם משפט כמו "העוה"ז והעוה"ב פשוט לא הולכים ביחד"

כי עובדה שאנחנו פה בעולם והתורה לא ציוותה עלינו - אל תאכלו, אל תשנו, אל תהנו, 

היא ציוותה עלינו - תאכלו כשר, תישנו ותצברו כוחות ותקומו בזמן לתפילה ולעבודת ה', תהנו - תקראו, תשמעו מוזיקה, אבל שהכל יהיה כשר, תהיו בחברה אבל שהחברה תהייה טובה וכו'

בעוה"ז זה גוף ונשמה.

ברעיון היא צודקת - ומזה בעיקר נהנתי בספר! שאנחנו צריכים להתגבר על החומר, שאנחנו צריכים לעבוד את ה' מתוך שמחה ורצון להיות במקום הזה ולא בקנאה ובפזילה לתרבות המערב, הכל נכון... אבל לבטל את זה לגמרי?

אישית - אני לא מסכימה.

יהיו שיחלקו עלי אני בטוחה

אבל עשינו עליו הצגה השנה....
היא יצאה מהממת. באמת.

[אתם לא מבינים איזה תענוג זה פשוט לשבת ולראות את כל ההצגה, ככה, פשוט מושלמת]

יש משפט חסידי שאומר: האסור אסור והמותר מיותר

הנקודה שהיא חידדדה בספר לדעתי- זה שאם כל זה שאנחנו אוכלים, ישנים, עובדים,

זה לא בגלל שזה הרצון שלנו אלא, בגלל שאלה הם הצרכים שלנו וככה ה' ברא אותנו- אבל לא להינות מזה- בתור הנאה, הבינות??

המשפט: העוה"ז והעוה"ב לא הולכים ביחד- בא לבטא את זה שאנחנו צריכים להיות פנויים רק למה שה' רוצה ולקיים את המצוות (עם כל הגשמיות שבהם) רק בגלל שזה רצונו של ה', לא כי הנפש מתאווה

ולא באתי לחלוק- אלא להבהיר.

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.