בס"ד לק"י
לכב' החביבי היקר, אשר זה זמן רב לא שמעתי לא הגה ולא תנועה או ברקס מפיו, וכבר חשבתיו כמת אשר אין בו דעת, ואכן גילה דעתו שהצדק עמדי, הרה"ח האריאלניקהנאמן שליט"א בו"ב מארל"י.
הנה חזו עיני בשו"ת אותו כתבת בימי צעירותך ועת היותך נער פוחז וכוזב, בוגר שמינית עול בימים. ושם כתבת (חלק י"ג) בעניין החת"ת (חולצת תנועה תוקעת) והשרוך אשר שרוּך בה, האם יש חובה בדבר שמא מנהג שטות בעלמא הוא (כדברי התוס' ב"ב דף ב' עמ' א', בד"ה המתחיל השני עיין שם, סוף הדיבור בשם ר"ת [ציטוט אמיתי], ובוודאי שהוא המקור לאנטי-ממלכתיות, והבן מעיון בדברי המשנה, "הכל כמנהג המדינה"...)?
והנה כתבת כי יש להחמיר וברגע ששמים החת"ת על הגוף, הרי שמתחייבים בה בעת בלבישת השרוך, וקשה בעיני מהטעמים דלהלן:
א. לא מצינו מדריכים הרבה הלובשים חולצות תנועה לא בסיבו"ש ולא בצעדות, ופעמים ראינו שעדו בגדי עידים אלו עליהם, אך זה רק בעת פעולה, כאשר מפחד החניכים זבי החותם והדם פוקדים המפקדים (קאמאנארעים בלא"ז) על כל פקודיהם למספרם כמשפט לעלות על מדי ב', עד לחלוף הסכנה (פרש תורכי ושחר כתום). ועל-כן קשה בעיני הכיצד העלית על דעתך הנלוזה לאמר שדבר זה מנהג הוא, ועוד לקבוע הלכה בו, שכן מצינו שלא דיברו חכמינו אלא בלשון בני-אדם, ואם אינם לובשים אמאי למימר כולי האי? (=למה לאמר כל זאת?)
ב. כבר מצינו בִּדבר אברם אל מלך סדום שאמר:"...הרמותי ידי אֶל ה' אֵל עליון קנה שמים וארץ; אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך..." (בראשית, יד, כב-כג [מקור אמיתי]), וכיצד נבוא אנו, צאצאיו, וניקח מאנשי סדום (הלא הם הקוראים לעצמם "בני-עקיבא", והם רעים וחטאים לה' מאוד, במלאם את הארץ זימה) את חולת רעתם, את השרוך והנעל, ואף את החוט לקחנו!!!!! (ושלא נדבר על שמות השבטים...). הכיצד נוכל לסור כך מדרך אבותינו? מדרך אברהם סבא של סבא של סבא של סבא של..... שלנו???? ולהסיר מן הקדושה ולחקות את בני הרעים הללו, הנוער החפיף??? וזה ממש בבחינת ארכתא דמסנא (=שרוך נעל), דפסקו אבותינו בו- "יהרג ובל יעבור"!!!!! [דין אמיתי הוא, ומדובר בגזרות שמד, וכך היו מזהים יהודים, ואף על דבר קטן כשרוך נעל צריך לההרג בזמן של גזרות שמד...] ובאים אנו ועושים ככל הרעה הזו. ואם כן למה לנו חיים?? הבה ונצטרף אל הזוחלים במעלה ובמשעול, בנים ובנות בלי ד' אמות ביניהם (ועוד נהגו שבמסעות שעושים אומרים כל הזמן "1...2...3... מצווה", על ד' אמות שהולכים, ואני אומר שיש להם לאמור הכי:"1...2...3... עבירה", על כל ד' אמות של קירבה לעם השקץ והרמש הוויבערס האימתניות (=נשים)), ואף בדפי הקשר לא כתבו כדרך אבותינו "ד' אמות" בין בנים לבנות [אגב, עשו את זה בדף קשר של עצורי מעשיהו, על דרך ההלצה, הנוטה לאמת...]. ואז"ג.
הדורש מותך מחייך, ובכך ימצא שלומך, בן סורר ומורה שלי, מאמיל'ה שלי מוצ'י מוצ'י,
הגרל"ה בפיס
-



