התפילין שהצילו רבבה
מעלת המחזיק במצווה שיכול להשפיע לכל העולם.
מעלת המחזיק במצווה שיכול להשפיע לכל העולם.
דוויד מילר, הוא איש עסקים חרדי אשר מעת לעת טס ברחבי ארה"ב לפגישות עסקים. מלבד מזוודת העסקים שלו הוא מחזיק צמוד אליו את תיק התפילין שלו עליו רקום באותיות זהב ר"ת של שמו.
דוידי מקפיד לא להפסיד תפילה במניין ולקרוא קריאת שמע בזמנה.
יום אחד הוא היה אמור לטוס במטוס של חברת "יונייטד ארליין" בטיסה 175 לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. שעתיים הפרידו בינו לבין העיסקה, הוא המתין בטרמינל לזמן הטיסה וכשהגיעה העת הוא רץ בזריזות לכיוון המנהרה המובילה לכבש המטוס.
לפתע צלצל הפלאפון, הוא נעצר על הצג הופיע שמה של אשתו. "כן, רבקה", השיב והניח את תיק התפילין על כסא מתכת שניצב בסמוך אליו.
הוא יישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד שוכח את תיק התפילין על הכסא., השיחה הסתיימה, הוא עלה בזריזות למטוס ותפס את מקומו, הביט בשעון והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת אחרי הנוסע האחרון שעלה.
"להדק חגורות", נשמעה הקריאה, הוא הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד", "איפה שכחתי אותו?" הרהר ונזכר כי הוא מונח לא רחוק, אך המטוס החל לנוע.
דויד פנה נסער לדיילת וביקש: "אנא, בקשי מהטייס להמתין עוד דקה, שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס, זה בקושי 30 מטר מכאן".
אך הדיילת השיבה בנימוס אמריקני: "סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק, הדלת כבר סגורה". אך הוא לא ויתר והרים את קולו: "אני מבקש לשוחח עם הטייס, זה פשוט לא הוגן... יהודי לא יכול להשאר בלי מצוות תפלין".
נוסעי המטוס הצטרפו אף הם לבקשתו: "תנו לו לרדת, תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין..." אך הטייס התעקש: "סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים ועם כל הכבוד לתפילין שלך, לחברתנו יש כללים וחוקים... ואנו גם תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי הטיסה..." הויכוח נמשך דקות ארוכות, הוא מתחנן והם מסרבים "יכולתי כבר לצאת ולחזור כמה פעמים" זעק.
לבסוף הטייס נכנע ואמר: "ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס, להתראות". דוידי ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר ופרץ החוצה בריצה לעבר המנהרה, הוא לקח בזריזות את תיק התפילין שהיה מונח על הכסא ופנה בריצה חזרה לעבר המטוס... אך מאוחר מדי, מנועי הסילון הרעישו והמטוס החל לנוע בשעטה לקראת מעופו. הבעת אכזבה ניכרה על פניו, העיסקה בסכנה. אך טיסת 175 של "יונייטד-ארליין" לעולם לא הגיעה ליעדה, מחבלי "אל קעידה" השתלטו באמצע הטיסה על צוות המטוס וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים בניו-יורק. אסון ה-11 בספטמבר 2001 למניינם.
על פי תוכניתם השטנית של מחבלי בן-לאדן, היו אמורים שני המטוסים להתנגש במגדלי התאומים בעת ובעונה אחת ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דימיוניים, דבר שהיה אמור להפוך את הארוע לקטלני פי כמה וכמה.
18 דקות נמשך הויכוח בין דויד מילר לצוות המטוס, בח"י דקות אלו הספיקו להמלט מהבנין השני שעדיין ניצב על תילו 10,000 בני אדם עקב הבהלה העצומה שנוצרה מפגיעת המטוס הראשון בבנין וניצלו מהתופת האמתנית וקיבלו את חייהם במתנה בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצוה יקרה זו של תפילין אע"פ שהוא הולך להפסיד כסף גדול בעיסקה מבטיחה....
דוידי מקפיד לא להפסיד תפילה במניין ולקרוא קריאת שמע בזמנה.
יום אחד הוא היה אמור לטוס במטוס של חברת "יונייטד ארליין" בטיסה 175 לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. שעתיים הפרידו בינו לבין העיסקה, הוא המתין בטרמינל לזמן הטיסה וכשהגיעה העת הוא רץ בזריזות לכיוון המנהרה המובילה לכבש המטוס.
לפתע צלצל הפלאפון, הוא נעצר על הצג הופיע שמה של אשתו. "כן, רבקה", השיב והניח את תיק התפילין על כסא מתכת שניצב בסמוך אליו.
הוא יישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד שוכח את תיק התפילין על הכסא., השיחה הסתיימה, הוא עלה בזריזות למטוס ותפס את מקומו, הביט בשעון והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת אחרי הנוסע האחרון שעלה.
"להדק חגורות", נשמעה הקריאה, הוא הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד", "איפה שכחתי אותו?" הרהר ונזכר כי הוא מונח לא רחוק, אך המטוס החל לנוע.
דויד פנה נסער לדיילת וביקש: "אנא, בקשי מהטייס להמתין עוד דקה, שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס, זה בקושי 30 מטר מכאן".
אך הדיילת השיבה בנימוס אמריקני: "סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק, הדלת כבר סגורה". אך הוא לא ויתר והרים את קולו: "אני מבקש לשוחח עם הטייס, זה פשוט לא הוגן... יהודי לא יכול להשאר בלי מצוות תפלין".
נוסעי המטוס הצטרפו אף הם לבקשתו: "תנו לו לרדת, תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין..." אך הטייס התעקש: "סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים ועם כל הכבוד לתפילין שלך, לחברתנו יש כללים וחוקים... ואנו גם תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי הטיסה..." הויכוח נמשך דקות ארוכות, הוא מתחנן והם מסרבים "יכולתי כבר לצאת ולחזור כמה פעמים" זעק.
לבסוף הטייס נכנע ואמר: "ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא תוכל לחזור. אני נועל את הדלת וטס, להתראות". דוידי ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר ופרץ החוצה בריצה לעבר המנהרה, הוא לקח בזריזות את תיק התפילין שהיה מונח על הכסא ופנה בריצה חזרה לעבר המטוס... אך מאוחר מדי, מנועי הסילון הרעישו והמטוס החל לנוע בשעטה לקראת מעופו. הבעת אכזבה ניכרה על פניו, העיסקה בסכנה. אך טיסת 175 של "יונייטד-ארליין" לעולם לא הגיעה ליעדה, מחבלי "אל קעידה" השתלטו באמצע הטיסה על צוות המטוס וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים בניו-יורק. אסון ה-11 בספטמבר 2001 למניינם.
על פי תוכניתם השטנית של מחבלי בן-לאדן, היו אמורים שני המטוסים להתנגש במגדלי התאומים בעת ובעונה אחת ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דימיוניים, דבר שהיה אמור להפוך את הארוע לקטלני פי כמה וכמה.
18 דקות נמשך הויכוח בין דויד מילר לצוות המטוס, בח"י דקות אלו הספיקו להמלט מהבנין השני שעדיין ניצב על תילו 10,000 בני אדם עקב הבהלה העצומה שנוצרה מפגיעת המטוס הראשון בבנין וניצלו מהתופת האמתנית וקיבלו את חייהם במתנה בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצוה יקרה זו של תפילין אע"פ שהוא הולך להפסיד כסף גדול בעיסקה מבטיחה....