רעיון אדיר שראיתי במקום אחר,אנונימי (פותח)

ליום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה.
ראיתי אתר ושמו "נזכור את כולם", ובו מעלים הצעה, שמאוד התחברתי אליה.
יש 22,867 חללים, וקשה להתקרב ולהתחבר, (ואני לא מדבר על ה6 מיליון):
"ייקח עימו כל המבקר באתר לפחות זיכרון אחד, הזיכרון החי של נופל אחד, של שמו, של תמונתו, ושל עיקרי סיפור חייו ומותו. כל זיכרון כזה הוא עוד חוליה בשרשרת ההנצחה האמיתית, זו שאנו כולנו מחוייבים לה."

בשביל לעשות משהו שיוציא את האירוע כאישי ונקודתי כל אחד יספר על הדמות שהוא לקח, כמה שהוא למד עליה. לא חייבים מהאתר ההוא דווקא, אפשר גם דמות אישית, בשביל שנתחבר כולנו יחד.

לאחרונה קראתי ספר של אבא קובנר בשם פנים אל פנים, שמספר את סיפורה של מלחמת השחרור מנקודות מבט שונות של לוחמים וחיילים, וברור לי שאני בא ליום הזיכרון הזה הרבה יותר קרוב.

האתר:
http://www.izkor.gov.il/

ורק להזכיר, עוד ציטוט:
באי האתר מתבקשים לא רק לכבד אותו - כמנהג המקום בבית העלמין הצבאי, ולא רק לבחון אותו - כמנהג המקום בכל מוזיאון היסטורי, אלא גם ללמוד ממנו, כראוי בהיכל ערכי זה.

 

----

משיטוט באתר, יש דבר בשם "גוילי אש" יצירות מעזבונם של הנופלים. אפשר להתחיל משם, למצוא איזה יצירה שמצאת בה עניין, יהיה אשר יהיה, חיבור מחשבתי רגשי רעיוני, ללחוץ בצד למעלה על "סיפור חייו" ,, ולזרום על זה הלאה.
[אולי גם ללכת לקבר, לפגוש את המשפחה.]

 

בשורות טובות

אוירהרים

(זה לא שאני לא כאן, אני רק קורא בשקט)

^אנונימי (פותח)

בחרתי מישהו.

 

לאור ההשתתפות העצומה,אנונימי (פותח)

[והמון אוטובוסים בדרך...]
אני אתחיל.

רפאל אלישע
מעולם לא הכרתי אותו, אבל מאז שהייתי קטן ידעתי שלשכנים למטה, הזקנים, יש בן שנהרג במלחמת ששת הימים, למרות שקראתי את 50 לישראל וידעתי בעל-פה כמה שבויים נלקחו, ידעתי שגם מלחמת ששת הימים למרות הניצחון הגדול ידעה כאב, בכל הילדות חשבתי שלשכנים למטה, הזקנים, שאני מביא להם כל פורים משלוח מנות, והזקנה מביאה לי סוכריות כשהיא רואה אותי מבעד לחלון עטור העלים, יש רק ילד אחד שמת במלחמת ששת הימים.
הייתה פינה בקצה של הסלון, מן שולחן זכוכית, עם תמונה שחורה לבנה, יותר לבנה, כי היו לו מדים לבנים, נטויה במסגרת על השולחן, ובתוכו היו כל מיני עיטורים ותמונות של ילד עם טיסן, היה לו שפם קטן כזה מהמודה של פעם, כומתה כזאת כמו של שוטרים ומבט בין מהורהר לריאלי, של אחד שבמבט שני אתה רואה שיש לו הרבה מה לומר.
הוא היה טייס.
ובמלחמת ששת הימים, המלחמה שכולם זוכרים איך פרקנו את כל חיל האוויר של מצרים הוא נפל, הוא טס כמו כולם, ונפל בסיני, אני לא יודע אם זה היה בדרך הלוך או חזור, גם לא אם זה היה ביום הראשון, תמיד היה לי בראש את התמונה שלו כשרואים את התמונה של שדה התעופה המצרי המקורקע.
השכנה למטה, הזקנה, רק היום אני יודע שיש לה עוד ילדים, הסלון שלה מלא בתמונות, ועכשיו יש עד תמונה בפינה אחרת של הסלון, תמונה ממוסגרת שחור לבן, פרצוף זקן עם שפם קטן ומחייך, עם כובע ברט. הוא היה לוי, כך אני זוכר מבית הכנסת. והזקנה כבר לא מחייכת כשאני נכנס לבקר אותה, רק נאנחת, מפנה אותי לפינה מאחוריה, אני מסיט מבט מהפיליפינית שמסתכלת בסרט במחשב הנייד, ורואה תמונה של איזה רב בשחור לבן, ועוד ציור של אדם נהג באוטובוס, זה אבא שלי היא אומרת על הרב, מראה לי ספר עם הסכמות, הרב לופיאן, בירושלים של אז, הנהג הוא בעלה, לא סתם שכונת המקשר, הם היו מהמקימים, השכונה של הנהגים, הוא כבר מזמן לא נהג, וכבר יש לו פינה בחדר.
היא אומר שחם בחוץ ואומרת לפיליפינית להביא לי מים.
בשקט של מבוכה אני עובר על הספרים, ובין ספר על שכונת קרית משה לתנ"ך מיושן אני רואה בכריכה אדומה, "תן לי להיות", רפאל אלישע, אני מוציא אותו מהמדף, היא עוקבת אחרי בעיניה ואני מדפדף, ופתאום הדמות הערטילאית הזאת מהפינה, עם השפה והכומתה הלבנה נראה לי קרוב מאי פעם, יש שם כמה רישומים, קטעי יומן ומחשבות ושירים, אני קורא בשקט תוך כדי שהיא בוהה באיזה רחף בנקודה לא ברורה או ברורה מאוד מעלי, סיפור קצר על איזה טרמפ, וחיבור בין אנשים וקרבה,
מדפדף חזרה להתחלה, קורא את הסיפור חיים. חיים.
נפרס לפני כאדם חי, יש כאן רגשות שעוברות בלי קהות של זמן,
מאז שהוא היה קטן הוא אהב טיסנאות, ברור היא לו שהוא יהיה טייס. היה טייס.
היה בבצלאל.
אני הכי אוהב, כך אני קורא, לטוס במטוס הריסוס, מלבד המימדים, מקום שבו רק אני, והמחשבות.
היא נאנחת.
פעם היינו צריכים הכנסה מהצד, אומרת. דיברנו עם חברה שדואגת לתיירים למקום לינה, דיברו איתנו יום שישי אחד, אמרו שמביאים מישהו, אמרנו יבוא. יהודה הולך לפתוח את הדלת, מציץ בעינית, והנה כומר.
התקשרנו לחברה, אמרנו מה הבאתם לנו כומר, אנחנו דתיים, שבת.
אמרו הוא בסדר.
הכנסנו אותו, נתנו לו את החדר שם, משמאל לכניסה, ביקשנו שיכבד.
הוריד את בגדי הכמורה, סיפר שבא לבקר בארץ הקודש, לקח את הארנק, אמר, איפה יש חנות לקנות קצת אוכל. אמרתי לו, באנגלית כמובן, אבא ז"ל הביא אותנו לבתי ספר, אחותי ידעה חמש שפות, אמרתי לו מיסטר, כבר שכחתי מה שמו, כל החנויות סגורות, יום שישי היום, שבת, אתה תתארח אצלנו. הסכים, מה יכל לעשות. ביקש מיהודה לקחת אותו לבית כנסת, לקח אותו, התנהג בסדר, שם כיפה התפלל.
ישב אכל איתנו ארוחת שבת, התלהב מהאוכל, למחרת, הגבאי רצה להעלות את הבחור גבה הקומה לתורה, אמר לו יהודה, שמעיה, הוא לא משלנו. הבין.
גֵ'ין, תביאי בקשה מיץ תפוזים מהמקרר. ג'ין קמה מהמחשב בחדר ונגשה למטבח.
אחרי שבת, רצה להביא כסף, אמרתי לו מה פתאום היית אורח, עמד המיסטר פה, ליד המזוזה, אמר באנגלית, לא ידעתי שהיהודים כאלה אצילים. נישק את המזוזה ואמר, תעשה שיהיה להם רק טוב.
ישבתי מרותק.
איזה טוב, נאנחה והביטה בתמונות.
רק התיישבתי לידה.
קח, קח איזה תפוז לדרך, הצביעה על השולחן, זיהיתי תהילים דפים מוצהבים. תודה חנה, רק בשורות טובות. הלכתי.
לקחתי איתי את הכאב, הכאב שלא נגמר ב"תם טקס יום הזיכרון", את האדם, היוצר, שהתקרבתי אליו במעט, שמסר נפשו על קידוש השם.
נזכרתי בקטע מהספר, חנה לא רצתה לראות את המקום בו נפל רפאל, בשביל מה, אמרה, מה משנה המקום. הלב. הלב הוא מה שחשוב.
להכיל.
להתקרב.
לזכור.

רפאל בן חנה ויהודה למשפחה אלישע
נפל כטייס במלחמת ששת הימים
בן שלושים ואחד היה במותו

רפאל אלישע באתר:
http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=94763
ולמרות שזה אפשרי בלחיצה משם, סיפור חייו:
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=94763
[יצויין שאת קטע זה כתבתי מתוך הסתמכות על הזיכרון, ומשקעי ילדות, סובייקטיבי לחלוטין]
 

וואו, יפה. כל הכבוד.אביב

אני אעבוד על זה

|אגודל מונף|olam70

ישר כח על הרעיון!

מצאתי קטע ממש יפה, מכתב ששלח להוריו שהיו בחו"ל, חייל בשם מרדכי מיטלמן, בתש"ח:

"אני מנסה להסביר לכם דברים, אשר אינני יודע אם תבינו. אתם כותבים לי על שלושה נערים, אשר נפלו קרבנות. אמנם נפלו - אבל הללו היו גיבורים ולא קרבנות. מועטים הם אלה נופלים ונישקם בידם ואי אפשר לכנות את הגיבורים האלה קרבנות. אותם ששת המיליונים של אחינו, אשר נהפכו לסבון א נקברו חיים, או נחנקו בגזים מרעילים היו ודאי מאושרים אילו ניתן להם לחיות ולמות על אדמת מולדתם-שלהם.

"עליכם להבין, שאם הדור הצעיר שלנו - אנו כולנו, לא נילחם ונגן על המולדת, כי אז עלול העם היהודי להימחק, חס וחלילה, מעל פני האדמה מבלי שיישאר זכר לקיומו...

בנכם המחבק אתכם באהבה"

[הקישור לסיפור חייו, אין שם הרבה פרטים אבל יש קישור לדף הנופל ול"גוילי אש": http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=4796]

בכלל יש שם מכתבים שמדברים בפשטות גדולה וישירה, על חוויות גדולות ומלאות עוצמה של גדלות. מומלצ.

 

 

וואוו רעיון יפההדסוווש
יקירי, אני מקווה שאתה לא מאוכזבolam70

לפחות לא יותר מידי.

בדרך כלל בפורומים, לפחות מהסוג הזה, אין זמן או כח או שניהם לשבת ולהשקיע,

לרוב, ואני לא אומר כביקורת אלא כעובדה, כשנמצאים מול המסך או מול הפורום בעיקר מדשדשים, או בגלל שזה זמן בשביל להרפות ולא לחשוב יותר מידי או שזה המציאות מול המחשב כשכל רגע יש הודעה חדשה ועדכון, והמח לא בנוי לשבת על משהו מסויים.

תודה על מה שהבאת.

מאוד נהנתי מהקטע שכתבת, כתוב היטב ומרגש. אישית, התחברתי לכתיבה יותר בחלק הראשון שלה, למרות שגם השני דוקר.

 

בשורות טובות!

תבורך נשמהאנונימי (פותח)
לא כתבתי כמו ההצעהמרים=)אחרונה

אבל בזכותה נכנסתי לאתר הזה וקראתי על חיילים עד שמצאתי חייל אחד שהתחברתי אליו ואימצתי לי אותו...

 

חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אני חדשההרהמורניק

סתם אני לא אבל משעמם פה רצח!!!!!!!!

משתתף בצערךסוורוס סנייפ
תודה רבה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!ההרהמורניקאחרונה

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלוםטאטע מלך העולם

יש לי שאלה לכל החברה שהם בתנועת נוער.

 

ב"ה אני מדריכה בסניף בנ"ע עקיבא נפרד בעירי הנחמדת ובמקביל גם בחבב של הסניף המעורב... השאלה היא האם לעזוב את הסניף המעורב?

רוצה להוסיף שאם אני לא ילך לחבב סביר להניח שלא יהיה לי חברה אחרת...

 

תודה מראש לכל העונים ברכת ה' עליכם!

זו אכן שאלה ערכית שמצריכה חשיבהGini

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.


כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?


האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?


העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)


אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

אמממטאטע מלך העולם

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

אני לא חושבת שזה סותר...טאטע מלך העולם

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

בד"כ זה כן סותריהודי חסידי

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

 

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

אני בעיקר חששתי ממצב של האוירה בסניף המעורבGini
אבל עכשיו שאת מציינת שהרמה הרוחנית של החבר'ה אצלכם די גבוהה - אני לא חושב שאת צריכה להימנע מהחיים החברתיים, עם החברות והחברים שלך. 
אני צרכה להבהיר משהו כנראהטאטע מלך העולם

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

 

עכשיו מבינים קצת יותר??

כן...יהודי חסידי

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

 

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

וואי תודה!טאטע מלך העולם

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

ולגבי הקרוב רחוקים...טאטע מלך העולםאחרונה

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

 

בקיצור מורכב ביותר...

אולי יעניין אותך