במקרים כאלה צריך להתבודד ופשוט לנסות להבין 

למה מרגישים ככה .ף....

הכי חשוב לא לשכוח הכל לטובה וככה להבין שגם אם זה לא נראה ה' איתך!!

לא פה =( פשוט לא איתי...

כשמתחילים שרשור מהשם של כולם...אפשר לבתגובות אחר לכתוב אם זה אותו אחד....?

"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות"

ההסתר פנים,הרגשת הריחוק, והרגשת הייאוש שוברים אותי.

ההרגשה היא שאני תלוי באוויר בלי יכולת לשלוט במה שקורה.

עצם הידיעה שהריחוק נגרם בגללי,הופכת את ההרגשה למכאיבה יותר.

"להגיד בבוקר חסדך" שהכל מסתדר בחיים והכל ברור,אז קל ופשוט שצריך להודות.

אבל מתי שרע,שהקרקע בוערתמתחת לרגלים,אז"אמונתך,בלילות.

וכאן מתבטאת נקודת הקרבה הגדולה ביותר.

שאתה נמצא בבור,שם הקב"ה מאמין בך,דווקא שהניסיון קשה.

"קול דודי דופק" הקב"ה בא ומבקש את אבדתו.הוא מרים אותך בכפו ומעמיד אותך בקרן אורה.

הרהורי תשובה מתנוצצים בך לפתע ,

דווקא בזמנים של נפילה.

ה' יתברך מושך אותך בעבותות של אהבה.

ודווקא הכאב הזה ,הרגשת הריחוק, מעידה על טיב הקשר.

קטעים מאוד יפים!!!הרבה תודה!!!!אם אני יוכל לדבר איתכם או עם אחד או אחת מכם זה יעזור לי.  למען שמו,כיף לך שאתה מרגיש כככה....איך?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....