אם כל המשפחה שלך הייתה מתה, כולה! שום שריד לפליטה! כלום!

מה היית עושה? מה עובר עלייך??

כן! דווקא מתוך העצב נכנס ליום העצמאות! ובכנות? אני מרחמת עלייך שלא בכית. מרחמת שלא הצלחת להרגיש אפילו את הכאב של אדם אחד ויחיד-ולבכות על זה.

מה נראה להם? מה נראה לך! כ''כ הרבה זוועות היו שם, כ''כ הרבה, את רוצה שפשוט נשכח?

איזה מיצנו? איזה? את יכולה למצות כזה מספר? שישה מיליון? את מסוגלת להרגיש כאב ושכול של עשר אנשים בלבד במלא העוצמה שהם חוו שם?

בחיים לא נוכל למצות את הכאב הזה, בחיים.

וואו, אני לא מאמינה שהעזת לכתוב את זה.

דבר ראשון סביר להניח שהניא הרגישה משהו זה שהיא לא בכתה לא אומר שלא כאב לה

דבר שני למה שלא תכתוב את זה פה? זה מה שהיא מרגישה אז כמו שכל אחד כותב על מה שמציק לו גם היא כותבת על מה שמציק לה

דבר שלישי לא נראה לי שהיא רוצה שנשכח אלא שלא כל השנה נהיה שקועים בזה.

ולחמודית דווקא מתוך יום השואה נכנסים ליום העצמאות כי אנחנו מבינים יותר טוב (חלקינו לפחות) את גודל הנס וכמה אנחנו צריכים להודות על שחזרנו לארצינו

סבבה שתכתוב את זה אבל אני לא מסוגלתלהבין אותה......

אני לא חושבת שהיא צודקת אבל לכל יש זכות להביא את דעתו גם לחמודית למרות שאני לא מסכימה איתה אבל גם לניגונים....את יודעת נראה לי היא לא רצתה לתקוף אותה אלא להגיד את דעתה......וזהו היא עשתה את זה פשוט בצורה קצת יותר בוטה(סליח העל הביטוי)כדי להביע את הזעזוע

בעזהי"ת

יש ערים, שבהם ב'מרכז לניצולי שואה' 

עורכים מסיבה ביום השואה.

להדגיש את הניצחון.

מסיבה- ממש. פותחים בירות וכאלה.

ככה למחוק דעות של אחרים? ... 

באתי למחות על בצורה שבה היא אמרה את דבריה.

כאילו שנמאס לה מיום השואה נ-מ-א-ס! וזה לא מתקבל על דעתי.

כאילו שהיא רוצה לגמור את היום הזה מהר מהר. בכנות? הלוואי שהיה חודש ליום השואה! שאני ארגיש עוד קצת כאב, שאוכל להזדהות עם עוד ילד.

ממ, ופלסף'-בדיוק בגלל זה יש אחרי יום השואה את יום העצמאות. כן! יש מקום גם להיות עצובים.

ואם אפשר עוד משו-לא, אני לא חושבת שהגבתי בצורה בוטה יותר מדי, אני עוד ריסנתי את עצמי.

בעזהי"ת

וכן, לא לכולם מתאים להתחבר מעצב.

חלמרות שזה הכי קל.

ויש אנשים שצריכים חיבור אחר.

אין לי מה להוסיף אני בשוק!

אין מה לעשות, השואה היתה.. לצערינו.. וכדי לא להשכיח אותה (ויש כאלה שכבר מכחישים..!..) אנחנו צריכים

להזדעזע, כן להזדעזע!!!!!!!! להצטמרר!!!!!!! גם ילד בשואה בן 5 לא שאלו אותו אם זה מזעזע אותו או לא-

והוא ראה תהורים שלו נרצחים מולו...

התגובה שלה באה דווקא מכאב !.
 

וכמו שלך יש דעה-ככה גם לה! 

למה לאנשים כ"כ קשה לקבל את מי ששונה מהם?

חמודית-אשמח לדבר איתך באישי, באמת.

זהו, אני כבר לא בשוק אבל אני ממש רוצה להגיד לך כמה דברים, אז אם את מסכימה-בבקשה תפתחי איתי ש''א.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...