שאתה לא לבד, שיש מישו שמשתתף איתך באותה הצרה.

זה לא באמת נותן לי....

אולי תגידו שאני בן אדם מוזר..

אבל זה לא באמת נותן לי לדעתי...

ותאמיני לי שאולי את לא מרגישה את זה אבל אם לא היית פורקת בכלל בשום מקום היית יכולה להגיע לדיכאון ולכאב לב פיזי באמת מניסיון!

וחוץ מזה שאף אחד לא מכריח אותך לפרוק אם את לא רוצה אם את לא חושבת שזה עוזר לך אז אל תעשי את זה אף אחד פה לא מכריח

משו על הלב- ואת מספרת למישו- זה מוריד.. כאילו הורידו לך משו מהלב.. וגם בטח המישו הזה מבין, ויכול לעזור או לייעץ או לעודד.. (: קיצר- אני מאמינה שאם יש משו על הלב- ממש חשוב לספר למישו, ולא לשמור בלב!!

ואם תשמרי... הוא יתפוצץ והתוצאה תיהיה הרסנית!!!

מנסיון!

רק מי שבאמת פרק יכול להגיד לך שזה עזר!וזה לא משנה מול מי את עושה את זה ולפעמים דווקא פריקה מול אנשים שלא יודעים מי את זה יותר נחמד ועוזר!

אנשים שפורקים פה זה אנשים שמחכים לתשובה ולעידוד שמאחרים או שהם מפחדים לבקש או שהם מתפדחים........!

-קחו לתשומת ליבכם אם מישו פורק עליכם ואל תזלזלו-כי הזלזול(ואפילו רק בהבעת פנים)גומרת תבן אדם וגורמת לו להסגר-!

בהצלחה!

אם את אומרת שעלייך זה לא משפיע, זה, קצת מוזר כן.

כי בדר"כ זה כן נותן.

סתם, להרגיש שיש מישו שמקשיב, שאיתך. שמבין אותך.

אולי, את צריכה לדבר עם מישו שי-ו-ד-ע להקשיב, מבינה אותי?

כי נגיד אני, אם אני אדבר עם סתם חברה, או אפילו חברה טובה - זה לא באמת יתן לי משו ואני אפילו לא ארצה לעשות את זה. אבל עם מישו שאוהבים, עם מישו שיודע להקשיב - זה אחרת.

נראלי.

עלי עבר משהו נוראי ולא סיפרתי לאף אחד 3 שנים

אתם יודעים מה זה לשמור בלב הרגשה נוראית 

שלו שנים

זה נורא לפעמים אי אפשר להסתכל על אנשים מרוב כאב

אבל כשסיפרתי השתחררתי....אני לא יכולה להוסיף אבל זה עזר!!

ובאותה מידה להשמיע את עצמם,

יש הרבה אנשים שהיו מתים לספר מה עובר עליהם בבית, בסניף, בבי"ס, אבל כשאדם אחר סגור כלפיהם - הם לא יכולים, לא מעיזים להיפתח אליו בעצמם.

ברגע שאת נפתחת אליהם, זה פותח גם אותם אליך, מההקשבה לאחר אפשר ללמוד ולהתעשר הרבה, ברגע שיש בינך ובין אדם אחר קשר שהוא מעל הצחוקים והבילוייים והחברות הרגילה - הקשר הרבה יותר עמוק, כשבנאדם מבין, יודע מה עובר עליך - איך הראש שלך עובד - גם אם הוא לא מזדהה איתך, גם אם הוא אחר - הקשר יותר עמוק, יותר נוח אחד עם השני.

למרות שלפעמים - לספר הכל זו בריחה, יש טוב שלשמור דברים עם עצמך, שיהיה קשה לבד, ללמוד לבד, להתבגר לבד.

יכול להיות שהתירוץ לזה שזה לא טוב להפתח מאחרים הוא הפחד להיפתח באמת? (מנסיון..)

שמרתי דברים בלב ודפקתי לעצמי ת'חיים

יש דברים שאם לא מספרים מרגישים ממש רע

יש מצב שזה לא טוב לא לספר..

בתור אחת שלא משתפת אחרים.. ולא ממש מדברת על דברים שקוראים לי..

ותכלס אין אדם בעולם שיודע מה עובר אלי.. ואיך אני מרגישה באמת..

וכן.. יש לי חברות טובות..אבל הם פשוט לא יודעות שאני מרגישה אחרת.. ואני לא מספרת להם הרבה ממה שעובר אלי..

יכול להיות שטעיתי.. ואם הייתה לי אפשרות הייתי מספרת לאנשים..

פשוט אני לא מרגישה שיש מישהו בעולם שאני יכולה לספר לו באמת מה עובר אלי...

בס"ד

יש דברים שאם את מרגישה שאת לא בשלה לדבר עליהם-אל תכריחי את עצמך!!

אבל אם את מרגישה צורך להוציא משהו, שעוד מישהו ידע, -אל תחנקי את זה, תמצאי את הבנאדם המתאים.

לפעמים קורים דברים שלא פשוט לנו איתם, ואנחנו כל היום מתבשלים עם זה בתוך עצמנו ואוכלים את עצמנו ו.. לפעמים אם מספרים למישהו מה קורה המצב פתאום לא נראה כ"כ נורא, או שאולי יש לשני זווית ראייה שלא חשבנו עליה, ולפעמים סתם כיף להרגיש שאתה לא לבד בתוך החרא...

אבל לשתף כי אומרים שזה טוב לשתף זה הסיבה הכי מעאפנה ולא נכונה והשיתוף בא ממקום לא טוב. את צריכה לרצות את זה, ולהרגיש בטוחה בבנאדם... בהצלחה מותק

זה סתם נותן לאנשים הוכחה שמשהו לא בסדר איתי !

למה זה טוב ?! אז ניסיתי לשתף,לספר,וזה בא אלי בהפוכה!

ואחרי שאני מספרת דברים זה לא משחרר אותי,זה רק מפחיד אותי לאן דברים יתגלגלו . 

כי אנשים העירו לך???

אם זה ככה אז באמת חבל...

חבל שבגלל הערות של כמה אנשים

(אולי אני בינייהם)

מקום הפריקה הזה

 כבר לא כל כך פתוח!!

מותר לחשוב אחרת 

מותר לשתף

כדי לשתף!!

אחרי שאתה מספר את הדברים אתה בוחן אותם מבחוץ, אתה חושב עליהם ואומר "וואלה, זה לא כזה נורא". כי עד עכשיו, כשזה היה בתוכך לא בחנת את הדברים עד הסוף, השארת את התחושות בלי לחשוב עליהם מספיק. ואחרי שאתה מוציא את זה בפה, יותר קל להתסכל על הדברים בצורה כוללת ולגלות שהצרה שלך לא כ"כ גרועה או למצוא פתרון לבעיה.

ובכלל לא חייבים לספר את זה למישהו אפשר לומר את זה לעצמך בקול רם, רק שיותר קל לספר את זה למישהו אחר שלא תרגיש אידיוט כשאתה מדבר עם עצמך.

וזה ועוד איך פועל. תאמין לי אחרי זה הרבה יותר קל להתמודד עם הבעיה.

לעצמך אלא שיתפת והוצאת את זה וגם מעבר לתחושת ההקלה שבזה,

זה עוזר לסדר את הדברים לעצמך בראש , להבין מה אתה באמת מרגיש, להגיע למה אתה באמת מרגיש

במקום התחושה של "הכל רע ואין לי כח לכלום" אתה מגיע למה בדיוק רע לי וזה הרבה פעמים מכניס לפרופורציות...

אחד סוד ששמור בבטן וזה לא משנה מה הוא בסדר?

 הוא יושב בצד ולא מפריע וזה יכול להיות גם משהו גדול אבל הוא פשוט לא מפריע לך..

ויש את הסוג השני שעוטף אותך חונק ולא נותן ללב לנשום

וזה יכול להיום גם דבר שבשביל אחרים הוא יהיה קטן אבל בשבילך זה סוף העולם

בדר"כ צריך לפתוח סודות מהסוג השני כשהם יוצאים זה מלווה בדמעות בכאב..

אבל אחרי זה יש הקלה משמעותית לא כל סוד צריך לספר אבל אם משהו הורג אותך

כדי שגם אחרים ידעו על זה..

ולמי שפתח/ה את השרשור אני אשמח אם תפנו אלי כי שי לי עוד משהו קטן להגיד לא לכולם..

בגלל שזה פורק... כשאתה חולק משהו עם מישהו או מתייעץ אתה לכאורה לא מתמודד יותר לבד.. אתם שניים מול אותו דבר ולא משנה מה זה!

זו דעתי..

מסכימה עם תשובותיכם  ואת זה גמאי יודעת לדקלם אפילו טוב!

אבל בתכל'ס  מפחיד אותי לדבר...

כאילו  זה כ"כ עמוק וכואב ומה לא...

וממש מפחיד לדבר על זה עם מישו בעולם....

אבל גם דברתי בכללי...

גם דברים שבאמת חונקים וזה לא תמיד כמספרים אותם מרגישים אח"כ הקלה... לפעמים מרגישים פחד יותר...

כאילו אני גם בן אדם שמטבעי קשה לי להפתח וזה...

ואני לא יודעת  כי  היה משו ששמרתי בלב שנייייים וזה היה נורא ואיום.... פעם אחת העזתי לדבר על זה וקצת התחרטתי... כי כאילו הפחיד אותי שדברתי על זה... ומאז אני לא מדברת כמעט על עצמי במובן של על עצמי.... אבל גם זה מפחיד שזה יעשה לי רע...

כ"כ מבלבל ולא ברור...

(זה לא משו שאני יחשוף בפני מישו עלום מהפורום הזה.... בשומצב! אם אני אי פעם אדבר על זה זה בפני חברה טובה ולא אנשים שאני לא מכירה....)

תודה לכם

שבת שלום..

שנשמע בשורות טובות...

פעם סיפרתי משהו למישי ואחר כך לא יכולתי להסתכל עליה יותר......

לא תמיד זה טוב להוציא, אבל לפעמים יש משהו שקשה אז כן כדי להוצאיא זה לפי ההרגשה שלך בלבד!! הבנת?? קיצקץ בהצלחעה=)

הרבה פעמים כשאתה פורק, כשאתה אומר את מה שקורה ואת מה שאתה מרגיש בקול ולא רק חושב על זה בלב, פתאום זה פחות נורא, פתאום אפשר להסתכל על זה קצת באור אחר!

וגם אם זה באמת נורא, יכול להיות שלשני יש פתרון איך לפתור את זה...

ואם גם אין פתרון אז לפחות אתה מרגיש קצת פחות בודד, אתה לא לבד ויש מישהו שאכפת לו ממך....

תקשיבי, יכול להיות שאחרים מעליי אמרו את זה, אבל אסור לך לשמור בלב. גם אם את מרגישה לחץ, פחד, את צריכה לספר את זה למישו שאת סומכת עליו, ויודעת בוודאות שהוא יעשה הכל כדי לעזור לך....

את יודעת, מישו כזה שיודע עלייך (אולי כמעט) הכל, ובכל זאת אוהב אותך ורוצה בטובתך....

מקווה שעזרתי...

-קבלי נישוק-חיבוק נשמה!

בס"ד

זה ממש עוזר לפרוק זה עזר לי מלא פעמים אפילו שלא חשבתי שזה יקרה!

אתמול למשל דיברתי עם חבהרה וזה ממש עזר לי כי זה כבר הגיעה למצב שדי כבר לא יכולתי להכיל את זה הייתי חייבת לפרוק למרות שהיא ידעה על מה אני מדברת אבל הפעם ממש פרקתי הכל.

נכון למרות שעדיין אני מרגישה ככה וכו' היא שיא העזרה לי ואני מרגישה עכשוי הרבה יותר טוב ע םזה ובאיזשהו שלב זה יעבור בע"ה...

ותמיד כיף לדעת שיש משהו שמקשיב לך!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...