שאלה שמישהי שאלה -רציתי רק שתראו את האופי של השו"ת

רוצה שיהיה לי חבר.

השאלה

שלום, 
יש לי שתי בעיות שאולי תוכלו לעזור לי בהן. אני ממש רוצה חבר, אני מתה שיהיה לי חבר. אני כל הזמן נדלקת על כל מיני בחורים וחושבת על כל מיני בחורים שאני רואה. 
אני יודעת שאני צריכה להתמקד בעצמי עכשיו ולא בהם אבל כל הנושא הזה ממש מושך אותי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. 
הדבר השני שכל הזמן קורה לי זה שאני מתנהגת הרבה פעמים לפי מה שהחברות שלי מצפות ממני ולא לפי מה שאני באמת. זה מרגיזזזזזזזזזז אותי, אבל אני לא יודעת איך להתגבר על זה. 
אשמח אם תעזרו לי.

התשובה

שלום לך, 
את מעלה שני נושאים שבמבט ראשון נראים שונים זה מזה, אבל יש בניהם קשר הדוק. 
את נמצאת בשלב מאד מורכב בחיים, גיל ההתבגרות זה גיל שיש בו הרבה מאד מאמבקים פנימים, תחושות חדשות והתמודדויות רבות. בגיל הזה את מגבשת את מי שתהיי כאדם בוגר, מכל הבחינות- אישיותית, דתית, וגם מינית. שאלת שתי שאלות, לכאורה בנושאים שונים, אבל שתיהן קשורות לגיל הזה ומאד מאפיינות אותו. 
כתבת שאת מרגישה שאת מאד רוצה חבר. את "נדלקת" על בנים, מתעניינת בהם, חושבת על קשר איתם וכו. אז קודם כל תדעי שזה דבר טבעי. לא רק שזה טבעי, זה מצויין! למה? כי זה נורמלי בריא והגיוני, שבחורה בגיל שלך מרגישה כך ורוצה כך.בת בגילך, שאין לה מחשבות בנושא זה קצת מדאיג. נכוןשמחשבות לחוד ומעשים לחוד, וכרגע זה לא שלב שבריא ומתאים לממש את המחשבות הללו, אבל, זה חלק מתהליך של התפתחות. לא ביום אחד אנחנו הופכים בשלים לנישואים וחתונה. לדבר כל כך גדול צריך הכנה מאד גדולה וממושכת. ולכן חלק מתהליך ההכנה שלך לקשר זוגי נכון, מתחיל עכשיו. הרצון לזה, המחשבות על זה מבשילות אותך למה שיגיע עוד כמה שנים, שאז תוכלי לממש את כל הרצונות האלה במלואם. כרגע הרגשות האלה הם בוסריים. את לא באמת מוכנה כרגע לקשר זוגי אמיתי על כל מה שמשתמע ממנו. את עדיין צריכה לבנות את עצמך, את החצי הראשון שבך, ורק אז למצוא את החצי השני. את כנראה בחורה מאד חכמה ובוגרת וכתבת בעצמך שאת מבינה שבתקופת הזמן הזו, מה שחשוב זה לבנות את האישות שלך, אני מאמינה שאם לא תלחמי בתחושות האלה, אלא להיפך, הם יאוטטו לך שאת נמצאת בשלב בריא, שאת בונה בתוכך, לא רק את האישות שאת מגבשת לעצמך עכשיו, אלא גם את המקום בפנים שבעוד כמה שנים יהפוך להיות בשל לזוגיות, זה יתן לך את מרווח הנשימה לשמוח בתהליך הזה, ולאפשר לו להיות תהליך מלא וכך תגיעי לבניית הקשר בצורה בשלה ומוכנה. 
כמו שכבר כתבתי לך, גם השאלה השניה שלך מאד מתאימה לגיל שאת נמצאת בו. הלחץ הסביבתי והאישור החברתי שאנו צריכים בכל שלב בחיים שלנו, מקבל משנה תוקף בגיל הזה. החברה תופסת הרבה מאד מקום והרצון שאת מתארת בלרצות את הסביבה מאד מוכר. זוהי אחת ההתמודדויות היותר קשות בשלב הזה של חייך. הצורך להיות כמו כולם, להשתלב מתנגש בצורך להיות אמיתי ולברר לעצמי מי אני בכלל. 
האם אני מי שאני מציגה לחברה? 
האם אני מי שאני מרגישה בפנים? 
זה מאד מבלבל. 
אני חושבת שהמאמץ להישאר נאמנה לעצמך, לומר לעצמך זו אני כרגע ולהיות דבקה באמת שלך, הוא מאמץ משתלם ביותר מכמה בחינות. 
הראשונה, את עצמך. זה עוזר לך לעבור את כל התהליך של ההתחזקות בצורה אמיתית יותר. להיות יותר שלמה עם עצמך והברור שאת עוברת. הרבה פחות מבלבל להיות אותו הדבר בחוץ ובפנים ולא לשים סימן שאלה עצמי, על כל דבר שאת אומרת או עושה, מהיכן הוא בא...? מהצורך הסביבתי, או הפנימי שלך. 
מהבחינה השניה, בסופו של דבר, גם החברה מסביבך מרגישה מה אוטנטני ומה לא. אי אפשר לזייף לאורך זמן., ואנשים מאד מעריכים יושר וכנות. ברגע שיראו שאת דבקה במה שאת באמת ביושר בלי התיפיפות או פוזה שהיא לא לגמרי את, יעריכו אותך הרבה יותר. 
נכון, זה לא קל. זה דורש הרבה גבורה, כי יכול להיות שיהיו גבות שיורמו כלפיך, יכול להיות שתחשבי קצת פחות "שווה" לפעמים. אבל אם תבחרי בדרך הזו של להיות נאמנה לתהליך הפנימי שלך אני מבטיחה שלך שבסוף תצאי מורווחת מכל הכיוונים. 

הרבה אומץ וגבורה בהתהליך המיוחד והמקסים שאת עוברת. 
ואם תרצי אני תמיד כאן בשבילך. 

הלל. <BR>hall.alis.77@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים בתאריך