זה פשוט להשתחרר ורגע לפני שפורקים הכל להירגע ולצלול לתוך ספר...

חוץ מזה שגם כשבורחים בתוך הספר מוצאים את המציאות...

מסובך?אם יש צורך אני אפרט...

כי בין ספר לספר- חובה לחזור למציאות...

וחוץ מזה- זה פשוט לא עובד. המציאות תדפוק על הכריכה ותחזיר אותך בכוח לחיקה...

אבל באופן כללי, אני לא מתנגדת ל"בריחה" אל תוך ספר. זה לא מזיק, כמו סמים למשל. ספר זה מעין חכמה בלתי נדלה (טוב, בסדר, תלוי באיזה ספר קוראים...) ורק יוצאים נשכרים מהקריאה.

כשזה נעשה עם גבולות זה אחלה, כשזה מתחיל להיות קבע זה רע.

כל המטרה של קריאה זה קצת מרגוע לנפש, אז כן - אני חושבת שזה בסדר לפעמים כשמרגישים שהחיים קצת גדולים עלינו לברוח לאיזה ספר ולשכוח מהכל.

אבל במקום להתמודד? לברוח לגמרי?... כל פעם שמשהו מגיע, כל פעם שדפיקות הלב קצת מואצות לקחת ספר ולשקוע בו?..

לדעתי לא. לגמרי לא

"דרך האמצע" מה שנקרא זו תמיד הנוסחא המושלמת..

אם אתה לא מסוגל להתמודד זאת הבריחה הכי טובה.. היא הכי פחות פוגעת ומתישהוא אתה תעורר

אולי תתבאס מזה שנגמר אבל לא תיפול לקרשים.כשתתעורר..

יש אנשים שמתוך האבל קראו את שר הטבעות רק כדי לשכוח

בריחה היא לא דבר רע כל עוד היא מוגדרת כזמנית.

לא כמו לישון וכו'..

בס"ד

קרה מעולם שהרגשתי חרא והתחלתי לקרוא.. שקעתי בספר וזה היה ספר קליל מלא בשמש תקווה ושמחה ו... זה פשוט החזיר אותי למציאות אחרת! (כמובן שמש תקווה ושמחה בגבול האפשרי ולא בגבול הבחילה..)

-נכון כשקוראים ספר (-אם הוא טוב-) נכנסים לאווירה? נגיד.. אם בדיוק הגיבור עצבני ומישו קוטע אותי, יתכן שאגיב בעצבנות כמו הגיבור ואז אקלוט שאני עדיין בספר מישו מבין על מה אני מדברת ? (או שבעצם אני מנצלש"ת..אפשר שזה ישאר רטורי)

שפעם בתקופה ממש לא פשוטה עבורי קראתי איזה ספר רציני באנגלית.

ומהר מאוד הבנתי שאין טעם, כי לוקח לי כל כך הרבה זמן להבין ולהכנס לסיפור שזה מפספס את כל הרעיון שהוא להתנתק קצת.

וחזרתי לעברית

בתוך ספר?

היו תקופות שראיתי בהן סדרה ברצף, פרק אחרי פרק באטרף מסויים. ואז זה באמת היתה בריחה, שקעתי בזה לגמרי (מאז אני משתדלת לא לעשות לעצמי את זה)

אבל ספר בעצמו דורש כוחות קצת (או הרבה, תלוי בכובד) ומאוד קל להנתק ממנו ולחזור למציאות.

אני יכולה להעלם כשאני מצוברחת, אבל ברגעים קשים באמת ספר רחוק מלהספיק.

אבל אין רצון להתנתק.

רק לשקוע בו לנצח..................................

ומה עם מצב שספרים הופכים להיות החיים של האדם ולא חלק מהם?

שבכל מקום (כמו בהליכה ברחוב) הוא קורא,

זאת סוג של בריחה..

רעה?

קשה להגיד מתי זה עובר את הגבולות האדומים. 

אולי כאשר זה בא על חשבון דברים חשובים יותר שהאדם אמור לעשות. 

לא תמיד יש כוח או יכולת להתמודד- ואז טוב מאוד שיש יכולת לברוח, לשקוע בעולם חלוםי- לרגע

זה גם נותן מרגוע וגם נותן נק' מבט אחרת לחיים

וכשחוזרים לחיים- יצאנו רק נשכרים

מתי עוברים את הגבול?

כשהאדם לא יכול לעצור את עצמו מלקורא. התמכרות

בס"ד

לענ"ד הגבול של הבריחה לספרים מגיע כשאתה רק מחמיר את המצב שלך. מתנתק מהסביבה לחלוטין.

כשאתה פתאום תופס שקרה משו בחברה שלך ולא ידעת. כשאתה נכנס לתוך בועה יותר מידי.

אם זה כל החיים שלך בלבד- זה כבר מעבר לגבול הטעם הטוב. צריך לזכור שיש משפחה וחברה ועם..

אני מכירה מישי שבמקום לשבת לאכול א. צהרים עם חברות היא היתה יושבת לקרוא. זה לעבור את הגבול מבחינתי.

אומנם בארוחה רשמית  זה לא מנומס. 

אבל בחיי היומיום, אם אתה לבד, זה אחלה חלון לחזור לספר. 

ואני מכיר אנשים רבים שמנצלים את החלון הזה, כאשר הם לבד, לקרוא.

בעיני זה חלק אינטגרלי מחיים תקינים. הרפיה ושחרור מחיי היומיום, אם ע"י קריאה, אם ע"י אומנות אחרת ואם ע"י יציאה לטיול בטבע או לחילופין בבית קפה...

המהלך התקין של חיים בריאים הוא לשחרר מדי פעם. כל אחד מסוגל לדעת מה כמות ההרפיות להן הוא זקוק.

אני לדוג' חייבת הרפיה של כשעה קריאה ביום על מנת לעבור  טרום שינה, ל'מצב לילה'.

בעיני אין לזה קשר כלל לבריחה.

לגבי התמכרות זה עניין שונה. אבל גם לגביה קשה לומר מהי התמכרות.

ישנם אנשים אשר ההרגל שלי של קריאה שעה כל יום לפני השינה, יראה בעינהם כ'התמכרות' בעוד שאני יודעת כי הרפיה זאת הכרחית עבורי.

כמוך (ירושלמית) כבר שנים רבות שאני קורא רק לפני השינה. (ממש נדיר שארים ספר קריאה בזמן אחר)

זו הדרך היחידה שאני מכיר שמעביר אותי ממצב "יום" למצב "לילה".  

בגלל לחצים שמסביב, אני מוצאת את עצמי משתוקקת לחזור לספר שלי, ופשוט לקרוא בלי לגמור אותו.

אולי זה רק בגלל שהוא כ"כ טוב (לצורך הענין: "הקטדרלה ליד הים")

אני לא יודעת אם לקרוא לזה בריחה, כי לבריחה יש קונוטציה שלילית יותר, ואני לא רואה בחשק שלי לקרוא משהו שלילי (אולי בעצם זה כן קצת רע, כי הקריאה בו גרמה לי שבשני הלילות האחרונים הלכתי לישון ב-3 לפנות בוקר...=)

לברוח לסרטים...

(או למחשב, לאינטרנט, וכו...)

חוצמיזה, באמת ברוב הספרים יש תועלת 

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

של ויקטוריה היסלופ.

ספר טוב, גם סקירה היסטורית ברקע העלילה, על סלוניקי בתקופות שונות.

לקראת הסוף, נו....בכל זאת סופרת לא יהודיה לא דתית גויה.

לא יהודיה לא דתיה

גויה?

זה לחיוב או שלילה?

איך זה קשור לספר?

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה