הרבה זמן לא עברתי יום זכרון כל כך ועצמתי ומשמעותי. הכל מתחיל בליל יום הזכרון בבריכת הסולטן.ניצולת הטבח באוטובוס במעלה העקרבים מדברת אל תמר פוגל מעומק ליבה,קהל בוכה.תמר נגלית על המסך,מתביישת ומצטנפת כשהיא רואה את פרצופה על המסך,מוסיקה מרגשת.ערב מושלם.מי שהיה שם חווה חוויה בלתי נשכחת. ביום שלמחרת הייתי במשך שעות בהר הרצל על יד קברי חיילים.רבי רבבות בית ישראל נהרו אל קברי הנופילם.הייתי זמן רב על יד קברו של אלירז פרץ,והסתפופפתי בצילה של הדמות המיוחדת של מרים פרץ.בהמשך היום נסעתי להר המונחות לקברותיהם של משפחת ופגל הי"ד,קברים המשקיפים על העיר השוקקה.בדמייך חיי. השארתי שם מכתב שכתבתי לבני המשפחות פוגל ובן ישי. יום זכרון משעותי זה לא יישכח.
ובמעבר חד
מצטער שאנלא כל כך מורגש בתור מנהל בזמן האחרון.בכל זאת עבדכם הנאמן הוא שישיסט שסובל מצעירות בכל נושא הבגרויות והוא קצת נבהל מכל העניין. יש לעבדכם בגרות באנגלית ביום שני!!הצילו!! שבוע נהדר.
