אנונימי: "תזדרזו! תשלחו ניידת לרחוב הפורצים 8..."
102: "במה מדובר?"
אנונימי: "שריפה... בן אדם שמרוב כעס התלקח ונשרף"
102: "אנחנו בדרך.."
***
תארו לכם שזה מה שהיה קורה לכל אדם שכועס... מה היה קורה לדעתכם?
העולם כבר לא היה קיים ומחלקת כיבוי האש לא היתה מצליחה להשתלט על השריפות בכלל.
אז.. איזה מזל שיש את התורה שלנו שמלמדת אותנו מה משמעות הכעס ואיך להגיב כשמתעצבנים על משהו
"כל הכועס כל מיני גיהנום שולטין בו"
כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה- באותו רגע נראה ככופר שלא מאמין שהכל מאיתו!!
(ת'מתוקי הזה 'עיצבתי' [בערך] למשהו נוסף שהייתי צריכה)
"כאשר תינצל מין הכעס, תעלה על ליבך מידת הענווה"---------->>> אומר הרמב"ן
שמידת הענווה טובה היא מכל המידות, כל מי שמשתדל ומתרחק מין הכעס מין האש.. יגיע לענווה
שד' אוהב את הענווים ומגביה שפלים.
בואו נאמר שלא לכעוס, זה לא ממש קל!
העבודה על הכעס היא עבודה יומיומית ומתמדת.. כמו כל דבר בעבודת ד'.
אז רגע! איך אנחנו אמורים להגיע לכל זה....? אמרנו כבר שזה ק-ש-ה!
אומרים שכל מאמץ ויגיעה מביאה לנו בסוף את הרכישה.
דבר שבא בקלות = הולך בקלות!!
דבר שבא במאמץ.. לא מוותרים עליו בקלות, שומרים עליו מעריכים אותו... והוא נהפך לרכוש שלנו
תשאלו את הלל הזקן איך הפך לאדם שלא כועס בכלל על שום דבר
בעצם זה לא רלוונטי להיום 
הוא לא ממש איתנו, אבל תנסו לחשוב איך הוא הגיע לשם.
יודעים מה?!
באמת שלדבר זה קל, אבל מה בתכל'ס? איך באמת אפשר להתמודד כשאנחנו כל כך מעוצבנים
על האיש הזה שחושב שיודע מה הוא עושה...
שאנחנו כל כך מרוגזים על אחינו הקטן ששפך את השוקו על הנעל החדשה
שמעתי שיש עיניין כזה שאם אני מרגישה שבא לי לכעוס עכשיו אז צריך לעצור לכמה שניות
הכעס יורד, ואז אפשר להגיב, לדבר ולחשוב נורמלי!
ככה מכבים ת'אש...
זו שיטה יפה שכדאי לאמץ אותה 
על המדורה למעלה בתמונה^^ אפשר לומר שהיא חייכנית למדי אפשר לקרוא לה "האש שלי"
להשתמש באש שלנו לדברים טובים לדברים בוערים שיועילו לנו ולסביבה.
לעשות מעשים טובים ולזכות אחרים.
אותותו ל"ג בעומר חוזרים לשמוע שירים ולשמוח עוד יותר חוזרים לאש התמיד, לשמחה אמיתית שבאה מהחום שבלב!
שנזכה לשמוח שמחה אמיתית ולהמנע מהכעס, שנזכה לעבוד את ד' תמיד בשמחה! אמן.
שבת שלום לכולם
)