עשיתי מדורה עם בנות כיתה ג', שהיו אמורות להיכנס בל"ג בעומר לסניף ומאינלי-מושג-איזה-סיבות הן נכנסות רק בתחילת שנה"ל תשע"א. אחותי בשכבה הזאת. [בעצם, בגלל זה התנדבתי, כדי שהיא לא תבכה לי שהשנה בסוף אינלה מדורה...]
קיצ, אחותי וחברה שלי פתאום התחילו ללכת מכות, לריב וזה..
לא ידעת איפה לקבור ת'צמי.
הרי בגלל זה לא הלכתי להדריך- כי אני לא רוצה לחנך בנות בכיתה ג', שאני בערך ברמה המוסרית שלהן.. [ככה זה היה עד לפני שנה. ב"ה צמחתי מאז(= ]
ואז מלמלתי להן דברים שזה לא יפה, ובגלל זה התלמידים של ר' עקיבא מתו ובלהבלהבלה, ואל ידעתי מה לחרטט להן.
ואז קמה ילדה מהשכבה שלהן, וצרחה עליהן: "כולםםםםם לשבבבתתתת!!!!!!"
כולן הסתכלו עליה בעיני עגל, והתיישבו.
ואז היא אמרה להן: "תקשיבו, נכון מתו לר' עקיבא 24 אלף תלמידים? [תוך כדי היא פוזלת עלי לבדוק אם היא בעצמה לא מחרטטת.] אז הם מתו בגלל שהם לא כיבדו אחד ת'שני. אתם רוצות למות? לא כדאי לכם.. לא תהיו בל"ג בעומר שנה הבאה כשנהיה בסניף.. אז תכבדו אחת ת'שניה ותפסיקו לריב. לא עכשיו ולא אף פעם!"
והיא אמרה את זה מכזאתי תמימות של ילדה קטנה, שכמעט בכיתי.
זה היה כ"כ יפה!!!