פעם מגיע יהודי ספרדי שומר תורה ומצוות לשמיים, משהו משהו.
- "אווו, ברוך בואך! אתה ישר לגן עדן. יאלה! לך תשתזף מזיו השכינה".
הספרדי שלנו שמח, מבסוט הכי בעולם. טוב, נכנס בשער פנימה,
פתאום נשפכת עליו חבית מים רותחים מלמעלה. מזה רותחים? אש. אש מוות.
- "אהההההה! אמרו לי גן עדן פה, מזה המים הרותחים האלה?!".
פתאום הוא שומע מהשמיים קול מרושע מצחקק עונה לו בחזרה:
"כלי שני לא מבשל, הא?! חה חה חה"... 
נו, הבדיחה הסתיימה. תצחקו. נוווווווווווו.
אויש, יבשנים. או שבעצם... P:
קיצור, יש כלל בהלכות שבת - "כלי ראשון מבשל".
כלומר: כלי שהיה על האש (או על הפלטה) בשבת, מבשל.
כלי שני = הכלי שנשפך אליו מתוך הכלי הראשון,
כבר לא מבשל. (חוץ מדברים בודדים)
=======
פעם חשבתי על זה. בעז"ה עוד יגיעו ימים שאהיה נשוי,
ובעז"ה גם יהיו לי ילדים. לחנך אותם, איך? פשוט מה הקסם,
איפה הכפתור שעליו לוחצים עליו בשביל להקנות יראת שמיים אמיתית?
חד משמעית, לא הייתה לי תשובה. איך אפשר בדור שלנו,
לחנך את הצאצאים שלנו להיות דבוקים במסורת שלנו.
התשובה היא? חוזרים למעלה.
כלי ראשון, כלי שעמד על האש, כלי שהתחמם, כלי ר-ו-ת-ח =
מבשל. יש בכוחו לבשל - לתת מהחום שלו - לאחרים.
כלי שני, כלי "חפיף" כזה, כלי שלא עמד על האש, כלי פ-ו-ש-ר =
לא מבשל. אין בכוחו להעביר מהחום שלו, לאחרים.
ככה - בדיוק אנחנו, בחיים שלנו.
דברנו פעם שעברה על זה שאנחנו "קיצוניים". מקפידים על ההלכה.
באמת, מה כ"כ חשוב בלקיים את ההלכה ממש כמו שה' רוצה?
אז חוץ מזה ש - "חצי אמת", זה לא חצי אמת - אלא 'שקר שלם',
יש עוד עניין גדול בהקפדה על ההלכה, בקיצוניות שלנו בקיום ההלכה.
והוא - מי שרוצה לזכות לגדל דור של "אוהבי ה' יראי אלוקים אנשי אמת זרע
והוא - מי שרוצה לזכות לגדל דור של "אוהבי ה' יראי אלוקים אנשי אמת זרע
קודש בה' דבקים" - חייב, אבל פשוט חייב גם הוא, ל-ד-ב-ו-ק בה'.
אנחנו חייבים להיות 'כלי ראשון', חמים, רותחים, "אש" - בהלכה,
בשביל שנוכל בעז"ה "לבשל" את ילדנו ביראת שמיים, בישול של אמת.
אם חלילה נהיה "פושרים" בקיום מצוות ה', מקיימים מה שבא לנו,
מקיימים רק פה ושם, מחפפים ת'כלס בהלכה -
לא נוכל "לבשל" את ילדנו בישול של קדושה. גם אם נרצה, נבכה,
לא יעזור כלום. כלי שני, כלי פושר, כלי שלא עמד על ה-א-ש, לא מבשל.
====
אתם יודעים, שמעיפים טיל - אם בהתחלה הייתה סטייה קטנה של כמה ס"מ בודדים,
אח"כ, במטרה - הסטייה תהיה בכמה מאות או אלפי מטרים.
אבל אצלנו, המצב יותר חמור. לא מדובר "אחרי כמה קילומטרים",
אלא ממש בדור הבא, שלנו. אם הסטייה אצלנו מהתורה תהיה ב - "קצת", "חפיף",
אזי הצאצאים, הדור הבא שלנו - שממש קרוב לבוא - פתאום לא נבין איך הוא יצא ככה, ה' ירחם.
אגב, אם מישהו חושב שאני אומר את הדברים על סמך הדמיון, אז רק שידע שאני
אומר את הדברים היום, אחרי שבתקופה האחרונה ראיתי את האמת הזו מקרוב.
אם אתה היום 'דתי לייט' - ואגב, שיהיה ברור, דתי לייט זה לא אחד שמחלל שבת,
אלא זה יכול להיות בהחלט כל אחד מאתינו. האלה שלא יודעים בגרוש הלכות שבת,
האלה שיש להן ידידות חופשי כאילו אין הקב"ה, וגם למי שלא מפריע שיש לו טלויזיה בבית
או אינטרנט פתוח - אז נחזור: אם אתה היום 'דתי לייט',
או אינטרנט פתוח - אז נחזור: אם אתה היום 'דתי לייט',
הדור הבא שלך, כבר "דתיים עם כיפה שקופה", הנכדים שלך, כבר חילונים.
אם את היום לובשת קצר ולא כואב לך שאת נופלת - תדעי, ההתלבטות של הנכדה
אם את היום לובשת קצר ולא כואב לך שאת נופלת - תדעי, ההתלבטות של הנכדה
שלך לא תהיה בין "חצאית מטאטא או חצאית קצרה" או "חולצה קצרה או אחרי המרפק",
אלא שלה תהיה תהיה -
מכנסיים קצרות, או --- וואלה אני לא יודע אם ב - "מודה" יהיה ללבוש בגדים בכלל...
מכנסיים קצרות, או --- וואלה אני לא יודע אם ב - "מודה" יהיה ללבוש בגדים בכלל...
אם אתה היום אחי לא פותח גמרא כי "לא מתחבר" או "לא בא לי", הילד שלך כבר ירבוץ מול הנט 24/7,
והנכד? לא תכיר אותו בכלל. "מסיבה עם החבר'ה", או סבא זקן - ברור בדיוק מה הוא יבחר.
והנכד? לא תכיר אותו בכלל. "מסיבה עם החבר'ה", או סבא זקן - ברור בדיוק מה הוא יבחר.
ו - אני רוצה להדגיש.
זה לא משנה כמה חום ואהבה נתן לילדים שלנו שישמרו באמת להיות דתיים כמו שצריך -
זה לא משנה כמה חום ואהבה נתן לילדים שלנו שישמרו באמת להיות דתיים כמו שצריך -
הילדים לא סובלים, שונאים, מתעבים - סתירות פנימיות.
להיות עם כיפה על הראש, ועם אינטרנט פתוח בבית - זו סתירה, פנימית, חזקה.
להיות עם חצאית, שבלב מסתובב לך בחור צעיר חבר שלך - זו סתירה, פנימית, חזקה.
להקרא "דתי" ולקרוא "ידיעות אחרונות" - זו סתירה, פנימית, חזקה.
ללמוד באולפנה, שאת בקיאה בתוכנית 'האח הגדול' - זו סתירה, פנימית, חזקה.
אם אנחנו היום נהיה מלאי "סתירה פנימית",
גם אנחנו מובטחים לקבל כמה סתירות בהמשך החיים, אמיתיות. כואבות, מאוד.
-----
אשה צעירה, אחרי שנולד לה הילד הראשון, שאלה את אחד החכמים,
מתי להתחיל לחנך את הילד שלה. ענה לה אותו חכם -
"לפני עשרים שנה"...
מתי להתחיל לחנך את הילד שלה. ענה לה אותו חכם -
"לפני עשרים שנה"...
ההשתדלות היחידה שלנו בשביל לגדל בעז"ה דור מקיים רצון ה' באמת,
היא רק - להיות "אששש" בקיום מצוות, עכשיו. להיות קיצוני, להקפיד מאוד על התורה.
רק כך בעז"ה נזכה לקבל נחת כהורים, נחת כאנשים, נחת כבני אדם.
חיים טובים, אמיתיים, הכי בריאים ומהנים שבעולם.
שווה להדפיס ולקרוא ליד המדורה ממש,
להרגיש את החום - בנשמה
אשמח מי שיכול להקפיץ את הקטע,
להרגיש את החום - בנשמה
אשמח מי שיכול להקפיץ את הקטע,
נזכה בעז"ה עוד כמה חבר'ה להתקרב.
