עצמך משו להתקדם בו לאט לאט.. למשל- התפילות, ואחרי שהתפילות חזרו למה שהם היו- תמשיכי ללבוש..

ואם את תפתחי לה' פתח של חזרה בתשובה כפתח של חוט השערה- ה' יפתח לך עולם ומלואו..

אז בהצלחה!~!

לדעתי: קחי דבר קטן שאת רוצה להתחזק בו. דבר אחד.

לא משהו כללי, למשל להגיד מודה אני כל יום, או משהו כזה,

ובדבר הזה תתאמצי הכי הכי, ושלא ישנה לך כלום בקשר אליו.

(כשתרגישי שזה מבוסס אצלך טוב טוב, אולי תוכלי לקחת עוד משהו אבל לא זה מה שמשנה)

כתסתכלי על עצמך, תוכלי להגיד לעצמך, לפחות בזה אני טובה,

ואם ככה אני יכולה להיות טובה יותר בדברים אחרים.

ובקשר לשאלות באמונה, מותר לשאול, רק מי שרוצה לקבל תשובה, שואל.

העניין הוא לעשות עם זהב משהו, לא להשאיר בפנים.

תלכי תשאלי אנשים, רבנים, מורות, כל מי שיכול לעזור לך,

ובע"ה שתצליחי ויהיה לך רק טוב...

פעם לא הייתי שומעת..היום..ואני דווקא נהנית מזה אז למה לא??

בסך הכל את מתבגרת, ומשתנה על מנת לעצב את האישיות שלך שתאפיין אותך להמשך החיים...

וגם אם ת מרגישה ירידה באמונה ושאלות בנושא הזה, אל תדאגי זה פשוט משבר אמוני, מתגברים על זה, המשברים האלו הם גם חלק מעיצוב האישיות שלך...

[ב"ה שאני בשלבי יציאה..(: ]

לא יודעת מה בדיוק המקרה אצלך.

אצלי זה הכל התחיל בגלל החברות שהסתובבתי איתן. רציני! ואני עוד רואה את זה עד היום.

החברות הכי טובות שלי היו הבנות הכי לא דוסיות בשכבה= שירים לא צנועים, סרטים, בגדים, דיבורים.

והכל גורר הכל- עבירה גוררת עבירה.

מהר מאוד הייתי ממש, אבל ממש לא דוסית.

הייתי נראית כמו דוסית בגלל שההורים שלי חייבו אותי להתלבש צנוע, אבל בטיולי נוער, למשל, חולצה זה היה מושג שאני לא מכירה, בטח שלא חצאית ארוכה.

אבל בפנים- אפילו שאלות אמוניות לא היו לי. פשוט כלום! אתאיסטית מושלמת.

לפני שנתיים קרה לי משו, ומאז החלטתי שאני רוצה להתחזק. זה התחיל בשמירת נגיעה [היום ב"ה אפילו בבנדוד שלי, דבר שהיה נראלי מובן מאליו, אני לא נוגעת..], ובתחילת השנה הזאת- התחלתי להקפיד על שרוול שמכסה ת'מרפק, חצאית שמסתירה טובטוב ת'ברך בכל מצב.

ו--שיניתי ת'חברות שלי!

אני עוד חברה של הבנות ההן, כן? לא הפסקתי לדבר איתן ולהסתובב.

אבל מאז שאני חברה של ה"דוסיות" [חרותיק כפרעלייךP= ]-- אני שונה לחלוטין, וכל האולפנא נראלי יכולה להעיד עלי.

בתפילה עוד ממש קשה לי, אבל לפני שבועיים מחקתי את כל השירים הלועזיים שלי, והתחלתי להתאהב בשירים של דוסים, אני לומדת [משתדלת...] כל יום ללמוד משו קטן שמחזק אותי.. [אני אישית לומדת חוברות של מרכז, אבל יש מלא אפשרויות...]

את יכולה לדבר איתי באישי. אני אשמח!!

ואם זה היה אכפת לי, לא הייתי כותבת.

ותתפלאי, זאת לא את החברה מפעם. אם כבר את החברה ה"מחזקת"...

הכל תלוי בך. בהחלטה שלך. ברצון שלך. ותחשבי איזה דבר נפלא זה לעשות את מה ש-ה' רוצה ממך. תחשבי על זה, כמה שזה נשמע לא משכנע לעשות את מה שהוא רוצה.. אבל באמת. אם תחשבי על זה תביני שעד כמה שזה קשה, כך תרגישי הכי שמחה. וככה יהיה לך הכי טוב בנפש, בלב. אני יכולה להגיד לך מניסיון. ה' הוא אבא שלך. ואבא זה דבר שאוהבים וצריך לאהוב. ולרוב זה הדדי. אם את מעוניינת, דברי איתי.

רק טוב! =במקום חיבוק, עדיין לא המציאו פה סמיילי מחבק. נשיקה זה גם טוב.

לא במאה אחוז, אבל כמעט ב90[=

סתם, איך את יכולה כבר להפיל אותי?

בסרטים?

פחח.. זה גם ככה אני בוחרת אותםP=

פרגנת לי...

אני ממליצה בחום לכולם להפסיק עם השירים הלועזיים.

אין לנו מושג כמה טומאה נכנסת אלינו דרכם.

זה כ"כ הרסני! וזה מוכח, אני לא מדברת באויר.

מי שרוצה פירוט- אני אשמח!!

הוא עונה לכל השאלות האלה תיכתבי בגוגל 

בס"ד

את מתבגרת. בטח כבר אמרו לך את זה.. אין לי כוח לקרוא תגובות.

אז מה חשוב?

חשוב לדעת שאם את מתבגרת זה לא אומר שמותר ללכת רחוק כדי לבדוק גבולות כי כמה שנראה לך קשה להתרחק מהמוכר-הרבה יותר קשה לחזור

חשוב לא להבהל מהשאלות שבטח עולות לגבי משמעות, אמונה, מי אני וכל זה ולדעת שזה טבעי ובריא ומעולה ויש תשובות-פשוט צריך למצוא אותם במקום הנכון

מומלץ לדבר עם אבא בשמיים ולספר לו במילים שלך מה קשה לך ומה את לא מבינה וכל זה, הוא אוהב אותך ורוצה בטובתך וקשה לי להאמין שכועס עלייך בגלל שאת רוצה לגדול

ומן הסתם יש עוד הרבה דברים חשובים אבל אין לי כוח ואני בכלל לא יודעת אם תקראי. בהצלחה מותק! שמרי על עצמך.

רוג'ר וחסויה..
ומרצ'י בקשר למה שאמרת שאת כבר בשלבי יציאה..לוידעת נשמה, לי ניראה שזה לא משו שיוצאים ממנו אי פעם.. כל יום זה התמודדות לא ליפול, לא לחטוא.. מתי יוצאים מיזה? ביום המוות..
אוהבת אתכן כ''כ, מזדהה ומחזקת..

אבל לפחות אני מודעת לזה שאני בעליה, ולא נשארת במיץ של הזבל שהייתי בו עד לפני שנה.

אדם נורמלי אז אין עוד מלבדו- צודקת 100%.

אם את רוג'ר זה כבר משו אחר...

(יופי, את חייבת לי עוד סרט על ההתחנפות הזאת...)

תכלס, קטונתי. אני נופלת ונופלת ומששתדלת לקום שוב ושוב. מודה ומתוודה. אבל כל האנשים זה ככה.

רוג'ר? את יצור מהחלל?
ורננ, את לא ממש בעמדה לפתוח ת'פה..

אבל בואו נפנה ת'שיחה הפרטית והנחמדת הזאתי לשיח"א, לפייס', לסמס, לטלפון, לפלא' או לבליינד דייט..

אנחנו (את, אני, וכל הקוראים) אנשים נורמלים שנופלים וקמים. רק מרב מיוחדת!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....