[תמיד כשאני שומע על מישהו שמת, לא משנה מי, זז לי משהו בלב. כשאני שומע על מישהו שמת, ושאי פעם הכרתי אותו, אפילו שטחית, סתם באוטובוס, או אבא של חבר של חבר, נתקע לי משהו מהלב.

אז אין לי מה להוסיף מלבד |חיבוק|, חשוב לשמור על הרגישות, להרגיש את הכאב, של כל אחד.]

אבל ה', מה אתה רוצה מאתנו?

סתם ככה באמצע החיים בנאדם נפטר,

בלי התראה מוקדמת,

בלי שום סימן,

ומה תעשה עכשיו המשפחה?

איך אני אוכל לדבר עכשיו עם המדריכה שלי?

כל הזמן אני אזכור שהיא יתומה מאבא.

איזה נסיונות קשים אתה נותן לנו!

איך אפשר לעמוד בזה?

איך אפשר להמשיך כרגיל?

- למישהו אחר נעצרו החיים לפני שעה!

מה אני יכולה לעשות עכשיו?

אני רוצה למות בידיעה שעשיתי טוב בעולם הזה,

אבל אני רואה שאנשים מתים פתאום,

איך אני אדע אם יש לי מחר בכלל?

למישהו תהיה בכלל תשובה לשאלות האלו?

איזה תחושה של חוסר אונים!

ריבונו של עולם,תגאל אותנו כבר!

אנחנו לא יכולים יותר!

תעשה כבר שתהיה תחיית המתים, שאנשים לא ימותו יותר!

בבקשה!!

כמה אפשר לבקש גאולה?

אני מפחדת למות עכשיו. לא רוצה. אבל זה מפחיד אותי!

דיי!  נמאס לי כבר לבכות!  כמה צרות!?

ה' תעזור לנו!

סליחה אבל הייתי חייבת...

שנשמע רק (!) בשורת טובות...

  קבלי חיבוק ו

לפעמים אני הולכתלישון ורגע לפני שאני עוצמת עניים אני שואלת את עצמי 'מי אמר לך שמחר תקומי?'

ואז אני מבואסת כי לא עשתי שום דבר חשוב בעולם...

ואני לא רוצה להיות

'עוד אחת שחייה ויום אחד מתה'

אני רוצה חיים אם משמעות.....

המחשבה הזאת דרך הגב דוחפת אותי להשתפר...

כי אנחנו לא יודעים מתי כבר לא תהיה לנו הזדמנות

ולכן חשוב לנצל כל טיפת זמן שיש

כדי שמתי שניפרד מהעולם זה יהיה בתור אנשים טובים

וכדי שמתי שנגיע למשפט שלנו למלעה נוכל להגן על עצמנו

ולומר שניסינו להשתפר ולהיות הכי טובים שאפשר......

בכל מקרה סורי אם חפרתי...אבל זה נראה לי כמו משהו שחשוב להבין...

ואווו, איזה הזוי!!

הבת שלו הייתה הקומנרית שלנו שנה שעברה...

סתם הסתכלתי כזה בהודעה שלך ואז נפל לי האסימון..

איזה עצוב..

אבל הוא כבר עזב את זה. כיום, הוא היה מנכ"ל שתילים לקירוב נוער ליהדות.

הלוואי שיתקיים בנו בקרוב הפסוק " ומחה ה' דמעה מעל כל פנים"

בס"ד

במיקרה הפחות טוב כל יום מתים כמה. רבאק. נמאס.

(אה-ומה קורה במיקרה הרע? אז כמובן- אנחנו נשארים בחיים)

 עוד כמה פעמים נצתרך לומר את זה היום??

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...