היום עשתי מבחן וכל שאר היום...כלום!!

יחי הסתלנות!! 

לום!!

זה לא הוגן!!!

כווולם כבר בחופש (או ב"חצי חופש"..) ורק אני עוד לומדת!!!!

נמאס לי!!  יש לי עוד חודש שלם ללמוד!!!!!!

לא, לא נפלתי על הראש. אבל בתקופה הזאת אנחנו כל הזמן בחופש! 

לדוגמה השבוע הייתה לי רק מתכונת אחת (הבוקר) וכול השבוע היה לי חופש.

אתם לא נורמאלים!!!

אני כל היום לומדת!!!!!!!!

בניתי ועיצבתי "ספירת הגומר" מלפני פסח.... שנאתי כל דקה.

השקענו בה לילה שלם, ועוד קצת מהבוקר [כי האור המנוול נכבה>< ]

הבעיה העיקרית היא שאנחנו כבר בקושי ישנות באולפנא.

מאז פסח ישנתי איזה 5 פעמים באולפנא, ורק פעם אחת בחדר שלי.

הספירת הגומר החתיכית- פשוט חסרת תועלת.

אני נהנית מהשגרה ממש, אבל חייבת לשבור אותה מידי פעם עם איזה יומיים-שלושה חופש.

בגלל שאינלי כל איזה חודש של שגרה יומיים כאלה, אני מתחרפנת ונהיית מסטולה ולא לומדת ומחכה לחופש.

זה היה איזה 147 ימים לגומר או משו כזה...

אנחנו נהנים מהחופש או סובלים מהשגרה? 

סה"כ, נראה לי שאם נשתדל להנות מהשגרה (עם כל כמה שהיא נוראית! )  לא נצטרך ספירות גומר בשום דבר. 

זה פשוט משגע אותי: כשאתה בבית ספר אתה מחכה לגמור י"ב, כשאתה בצבא- לסיים 3 שנים, תואר...להוציא, עבודה -- מחכה לפנסיה....חבר'ה, מייגע ומהנה זה לא עד כדי כך סותר אחד השני... אז לא רק 'בסוף הדרך עוד תהיה מאושר' גם הדרך עצמה לא כזו שטנית... 

זה משעמם תופת!!! אין מה לעשות!!!!  למרות שבחופש האחרון הייתי הרבה בי-ם אבל החופש נרהא לי אני אפסיק לבזבז להורים שלי 200 ש"ח על כל נסיעה לי-ם אז אני אשאר בבית ואשתעמם אם יש הצעות אני אשמח

ואז תממני לעצמך ת'נסיעות לירושלים~

תאמת, גם בעיר יש עבודות... אני פשוט גרה בישוב- אפשר לעבוד במכולת, קיטנה.. מעון..

לוידעת.. תמיד יש עבודות מזדמנות..

כאילו, אינלי איפה לעבוד בישוב, אז אני יוצאת לעיר לחפש איפה אפשר לעבוד..

ולעיר קרובה זה יוצא זול, ואפשר גם בטרמפים קבועים/לא קבועים.

דווקא אני יותר אוהבת ת'מלאכות הלא נורמליות..

הנורמליות זה לעבוד במכולת [לא, תודה.] ובקיטנה [גוועלד><].

רק זה חסר לי>>

אבל אינלנו עבודות לא נורמליות, אז...

אם את ערת את ה-14.5 אז יש לי עבודה ממש כיפית...צלוי איפה את גרה...

[בהודעה שלי...]

*עברת

**תלוי

סורי...היה לי היום חיסון ואני כותבת עם יד אחת אז אלו התוצאות...

ואני עברתי את הגיל=)=)
 

בס"ד

סתם, אני פשוט אוהבת ללמוד

(כשזה לא בלחץ) (כשזה מעניין) (כשהמורה נחמדה) (כשאני לא עייפה)

החופש בטח יעבור בטיל ואד נתחיל ת'שנה שובבבבבבב! אוווףף לא רוצה להתחיל את שנה הבאה! בטח גם היא תעבור בטיל, ואז תוך שניה אני אגיע לבגרויות אוףףף איך הילדות עברה לי כ"כ מהר בלי שהספקתי בקושי לטעום ממנה????

|סוף פריקה|

בבגרויות של השנה? או  בבגרויות של שנה הבאה???

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...