צרות של מלייארדרים

לוידעת אם הייתי משתמשת פה איפשהו במילה "לוזר", אבל עדיין מתסכל..
ויטה מרפן או כל משחה מחטאת+ ללכת עם נעל פתוחה..
בהצלחה

הרגל שלך דיממה למוות ואז ניתקלת לי בטבע! אל תעשי לי ייסורי מצפון!

אוריק, אני אפילו לא יודעת אם נתקעתי בטבע שלך או של תילי XD

אבל נתקעתי, ואז חשבתי שנשברה לי הציפורן אז לקחתי את זה בחפיף, ואז ראיתי שיורד לי מלאן דם, אז אמרתי שצריך כבר להגיע לאולפנא כדי שאני אשטוף את זה, וכששטפתי את זה [עלק שטפתי. ניקיתי עם טישו רטוב XD] ראיתי שזה חתך בזרת.~~

וואי ישלי חוורר בבוהן XD [איזה מילה משעשעת..]

חתיכת פצע אומלל..

ובקמיצה זה כואב ת'חיים לדרוך עליה...

אני חצי צולעת על רגל שמאל D=

אחחח מזל שאנ'לא הולכת עם שורש וגרביים, אחרת זה מזה היה כואב לי עכשיו. הידד ליחפיםP=

פעם אחת חבר שלי סגר על העצבאות שלי את הדלת... אז רציתי ללכך לישתוף את זה ואז ניתקעתי ברגל באיזה אבן והתחיל לרדת לי דם ברגל אז הורדתי את הסנדלים וניחנסתי למיקלחת ובידיוק היה שם סרוכיות שחבר שלי אסף שם וניכנס לי סרוכית לרגל...

גם אצלי המזל לא משהוא..

שיחקנו כדורסל, אוקיי?

קיצור, מישי מהקבוצה השניה זרקה לסל, והחטיאה. אני עמדתי מתחת לתפוס תכדור. הכדור פגע בקצה של הסל ופוף! עף לי על הפנים.

אחרי זה. הקבוצה השניה עשתה חוץ. אז מישי מהקבוצה שלי הוציאה תכדור. באתי קדימה וצעקתי לה "אני פנויה!" ווש! הדבר הבא שקרה זה שכמעט איבדתי תהכרה מהפיצץ שחטפתי. ומה היא אמרה? "זה היה נראה שאת רחוקה יותר"...

אחר כך- באה ילדה וניסתה לחטוף לי את הכדור. היא רצה אליי, אז עשיתי תרגיל, וכידררתי לצד השני, ובום! היא התנגשה בי, תקעה לי מרפק לצלעות. אח! זה פשוט כאב, לא הצלחתי לנשום לכמה שניות.

אחרי זה- חטפתי מכה נוספת מהכדור בפנים. סטנדרטית...רק שאחרי המכות הקודמות...הסתובבתי חצי מעולפת, מסטולה לגמרי.

ואז, בסוף המשחק, מישי מהקבוצה השניה חטפה מכה מהכדור. טיפלתי בה וזה...סוף סיפור- ישלה שבר באצבע....

ושאפחד לא ידבר איתי על כישרון!

אבל זה מה שקורה כשבנות משחקות כדורסל....

אז עשו טובה לנו ולכן...את זה תשאירו לנו....

שיחקתי אני המורה שלי ועוד מישי, וזה היה פשוט ענק לחטוף למורה את הכדור..

וקלעתי בלי לקבל מכות! כוללולו!

בברביות זה לא היה קורה...

התיאור שלך הזכיר לי בדיוק איך נראה כדרוסל בנות, ומי שאף פעם לא ראה, זה קורע מצחוק 

מסקנה- בנות לא צריכות לשחק כדורסל, זה פשוט לא מתאים להם. אפילו בכדרוסל נשים מקצועי אני צופה לשם הבידור בלבד

אני בעצמי משחקת כדורסל וזה ממש כיף והמאמנת שלנו אמרה שאנחנו משחקות ממש טוב! אתה לא מאמין-בוא לראות

וזה שזה כיף זה לא אומר שזה לא מצחיק לראות את זה

איפה את מתאמנת? אולי אני יבוא לראות. כבר הרבה זמן לא ראיתי קטע בידור... (איזה רע אני, נכון?)

עדיף להיזהר מאשר להצטער

שירשור יצורי ביותר!!!

בע"ה.

אבל, הוא לא יוכל לעבוד על כולם שהוא כזה ולצפות בזה^, זה פשוט לא.

צריך שאנשים לא יפתחו כינויים של דמויות, אלא יהיו הם עצמם...

היו כמה פעמים ששיחקנו במגרש והגיעו כמה בנות שרצו את המגרש ונתנו להם. וכשהלכנו ראינו איך הם משחקות וזה היה די מצחיק..

תפסיקו לנצל"ש ועוד לדברים כאלה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...