זה לא כזה כואב. והלידה עצמה פחות מאמצת מהצירים.

הצירים הם יותר מאמץ רציני מאד מאד ומתיש מאשר כואב.

תתאמני על הרפיות. מאד עוזר בצירים להרפות ממש ולנשום נשימות מתאימות. לתת לתינוק חמצן

שיהיה בשעה טובה!!

באיזה שבוע את?

אולי תעשו הכנה ללידה זה יתן לך המון כלים ומענה על שאלותיך.

אני מתייחסת לצירים ציר לא שווה כאב,אלא כל ציר מקדם אותי מקרב אותי לתינוק שלי,

אני לא באה לייפות את המציאות ציר זה לא נעים אבל אם את יודעת לנשום נכון, ולהרפות בין הצירים ובציר זה פחות יכאב כל זה בשליוב של תנוחות,עידוד מבן הזוג,מלווים תומכים בלידה וכו'.

לידה צירי לחץ,חשוב ללמוד יך ללחוץ נכון,ומה האופציות בתנוחות.

ולשאלת השאלות למה לצפות?! כל לידה היא נס בפני עצמה מתחילה ונגמרת באופן אחר,אני מאמינה שצריך להתכונן להכל ולחשוב חיובי,הרבה תפילות וסיעתא דשמיא.

מאחלת לך בע"ה לידה קלה טבעית,חוויה חיובית,ושליחים טובים!

ואמא ותינוק/ת בריאים!

בשבוע 40+ ולא הספקתי לעבור קורס הכנה עקב עבודתי!!!

ככה שאיו לי מדי נסיון חוץ מכתבות בטינטרנט וכו'...

שיחה

ברוך ה',הגוף שלך יודע ללדת כמו שהוא ידע לדאוג לספק לתינוק שלך את הצרכים שלו למחיה כל ההריון ואת תפקידך לתת לגוף לעשות את מה שהוא יודע

תעשי תרגילים תשתי , תנוחי ,

אני מאוד אוהבת לכרוע כמו קפיצת צפרדע רק להחזיק במשענת של כסא

אם זה קשה מדי תנסי על שרפרף

אם את הולכת להתפנות תנסי גם להרים את הרגליים יותר מגובה האגן

אם יש מצב שיש אצלכם באיזור כדור פיזיוטרפיה מעולה

אבל הכי חשוב זה לדעת שכל ציר מקדם ולחשוב בציר עצמו כמה שהמקום נפתח וכמה את עוזרת לגוף שלך על ידי זה שאת לא עוצרת את התהליך אלא זורמת איתו כמה שאפשר

ואני גם לוקחת קצת אקמול ואם זה לא מתפתח שותה חצי כוס יין והולכת לישון

כמובן שבאיזה שהוא שלב אפשר להכנס למקלחת אבל כדי את השלב  הזה בבית חולים

אני גם אוהבת חוקן זה מקל עלי

ואם את רואה שזה לא ביכולת שלך ואת הגעת לפתיחה המתאימה קחי אפידורל  ובלידה הבאה תהי מוכנה יותר

מה שחשוב שתהי שמחה  ... בנחת.... רגועה

חיבוק גדול והמון ברכה והצלחה

בידיים מלאות

הרגעת אותי!! נתת לי להריגש טוב יותר...

לפחות פגישה אחת.

ותקראי את הספר לידה פעילה.

ואשמח לנסות לעזור גם בפלאפון..

בגדול כמו שכתבו לך אנחנו בנויות בשביל ללדת,ותזרמי עם הגוף שלך הוא כבר יראה לך את הכיוון.

חשוב כמה שיותר להיות בתנועה,לצאת לכייוון בי"ח כשיש לך במשך שעה כל 5 דק' ציר באורך של דקה.

או כשיש ירידת מים.

בהצלחה יקירה,קטן עליך

ההכנה יכולה לעזור. 

תמצאי מישהי טובה שתראה לך נשימות וכו'

את הדברים היותר מעשיים

חמודה!

לידה זאת אחת החוויות הכי מדהימות שהקב"ה מזכה אותך לעבור בעולם הזה.

כמו כל חוויה רוחנית - היא מלווה בהתמודדות כלשהיא. במקרה של לידה אלה כאבי הצירים.

אמנם יש לי ניסיון רק של לידה אחת , אבל הצירים היו כל כך הרבה שעות שהספקתי לנסות כל מיני דברים להקלה...

אני מצטרפת לקודמותי שהמלצה על הרפיות ועל נשימות. הנשימות פועלות באופן מדהים. תסבירי לבעלך (או למי שילווה אותך) בדיוק איזה נשימות עושים מתי ושהוא יקפיד להזכיר לך לנשום ולעשות אותן איתך.

לשבת על אסלה עזר לי מאוד. אבל תנסי כל מיני תנוחות - לכל אחת יש את התנוחה שלה

והכי חשוב - תכווני את כל כולך לקיום המצווה הגדולה הזאת של הבאת חיים לעולם. זמן הלידה זה הזמן שכל יישותך מקיימת את השליחות המרכזית לשמה נשלחת לעולם. תתחברי לשליחות הזאת. תבטלי את עצמך מול רצונו של בורא העולם. תתני לקב"ה לנהל את הלידה, להזרים בך את הצירים שמביאים חיים חדשים לעולם.

אני אישית, בזמן הציר אמרתי לעצמי שוב ושוב  פסוק שהכי חיבר אותי למקום הזה והתרכזתי בו חזק חזק. זה ממש ממש עזר לי.

ב"הצלחה!

יש שיטת נשימות יש עליה פסוקים אבל אני מתרכזת יותר בספירה לספר עד 8 בנשימה פנימה

עצירה של האוויר ועלית הסרעפת עד המספר 4 (גורם לציר לפעול יותר טוב כי הסרעפת לא לוחצת עליו )

והוצאה של האוויר עם ספירה של 6 ועצירה של ש1 שניה של האוויר כדי לאזן שעם הזמן לא יהיה לך סחרחורת 

את האמת חודש שלם התאמנתי כל יום על הנשימות האלו וכשהגיע היום לא הספקתי אפילו לעשות אותם ב"ה באיזשהוא מקום הייתי בהלם שהכל כ"כ רץ אבל אין על הקדוש בורך הוא (לא לשכוח שזה לידה 5 ב"ה )

כמובן שהנשימות לא צריכות להיות איטיות מידי ולא מהירות מידי הקצב צריך להיות כמו שאת קוראת משפט ואת רוצה שיבינו אותך ..... אני מקווה שאני מובנת ....

וכשמגיע השלב שהנשימות האלו לא יעלות פשוט תעברי ל4 בפנים 4 בחוץ

ואח"כ  כשזה לא עוזר אז אחד בפנים אחד בחוץ אבל זה בסוף

חשוב להוציא אוויר כשצורת הפה או כדי שיהיה מבוקר .

אני חולה על הספר לידה פעילה .לצערי אני לא יכולה ללדת עם אפדורל והייתי חייבת להכין את עצמי והספר הזה פשוט במקום .

אני רק חיסיתי את שני העמודים עם 2 בריסטולים וכל פעם הזזתי כמה שורות כי התמונות שם ....... אולי יש כאלה שילמדו מזה אבל לא אני ......

בכל אופן העיקר בשמחה תזרמי עם עצמך ... ותספרי לנו ....

חוץ מזה שהשם שלי הוא שרית נעמה ושירה הן 2 מבנותיי

כתבו לך דברים מאוד נכונים וחשובים בנוגע להתמודדות עם הצירים והלידה.

אבל דבר אחד חשוב לא כתבו לך, ובלי לדעת אותו מראש ההתמודדות תהיה קשה בהרבה:

לידה זה כאב איום ונורא.

הרבה נשים מרגישות בשלב מסויים שזהו, הן לא יכולות יותר. בדרך כלל, זה שלב המעבר ואחריו כבר מתחילה הלידה בע"ה.

לעניות דעתי, המשפט "והלידה עצמה פחות מאמצת מהצירים.

הצירים הם יותר מאמץ רציני מאד מאד ומתיש מאשר כואב." נכונה למיעוט קטן מהיולדות. והמשפט של יפעת, ציר זה לא נעים - סליחה, אבל נו באמת.

לרוב היולדות, להוציא בודדות ממש, הצירים כ-ו-א-ב-י-ם, נקודה!

החדשות הטובות הן, שאת יכולה להתמודד עם הכאב העצום הזה. את מוזמנת להתחבר לשרשרת הדורות של נשים גיבורות, שבחרו לכאוב שוב ושוב, על מנת להביא חיים לעולם.

והכאב הוא לא סבל. בזמן הצירים, את יכולה להתפלל שייסורים אלה יהיו כפרה עלייך ועל בנייך, שלא תדעו עוד צער לעולם. יש לך את הכוח בזמן הזה להתפלל על כל מי שזקוק לישועה. זוהי שעת רצון מיוחדת.

בין ציר לציר יש מרווח של דקה או יותר, שמאפשר לך לצבור את הכוחות לעמוד בציר הבא.

לא תמיד. אין כללים בלידות. יש לידות שבהן הצירים באים אחד אחרי השני בלי מרווח, ויש לידות שהם באים במרווחים של שמונה דקות. יש לידות עם צירים של שתי דקות כל אחד, ויש לידות שכל ציר נמשך פחות מדקה. יש לידות של 40 דקות ויש של שלושה ימים. צריך להתפלל ולחשוב טוב (מומלץ הדיסק של מרגלית שרפר) ולהיות מוכנה לכל מצב.

והלידה עצמה - נשים רבות חוות את הצירי לחץ כלחץ ולא ככאב, כך שדווקא הלידה עצמה היא השלב הפחות כואב עבורן.

אחרי הלידה, את תגידי שזו היתה חוויה קשה ומייסרת - אבל זו היתה חוויה.

ובכלל, יש סיכוי גדול שאפשר יהיה לקחת אפידורל שיעזור, אם זה חשוב לך (לא תמיד, כי הרבה פעמים הוא לא משפיע \ לא מספיקים \ רוצים אותו בשלב מוקדם מדי \ מפסיק להשפיע בסוף ולא מחדשים).

לא רציתי להפחיד סתם.. כתבת מעולה!

מזדהה עם כל מילה!

אילו תחושות לחץ חזקות מאוד, אם בגב, אם בבטן, ובסוף -למטה.

לא אוהבת את המילה כאב. (בהקשר של לידה)

זה מכניס אותנו למקום של התכווצות שמחזקת את הכאב, למקום של פחד וחוסר שליטה.

התרופה הכי טובה זה הרפיה. ועל זה את יכולה לעבוד לבד. תקראי תרגילי הרפיה ודמיון מודרך ותנסי להתלמד.

מה עם דולה?

ביכולתך לקחת מישהי טובה?

זה הבדל שמיים  וארץ בלי ועם.

ותדעי לך שיש נשים כאילו שזכו ולא מרגישות הצירים בכלל. אז גם לך זה יכול לקרות.

והעיקר שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ובידיים מלאות.

הגעתי בלידה הראשונה עם ירידת מים והתחילו לי בבת אחת צירים ( משהו מטורף כדי לסבר את האוזן מפתיחה 5  עד הלידה  - שהוא היה בחוץ עברו 25 דקות!)

לא היו לי הפסקות בין הצירים!!!

ובעלי עד היום צוחק עלי שאני צועקת לו " אבל אמרו לי שיש הפסקה בין ציר לציר" "אמרו לי שיהיה הפסקה" 

כאילו עבדו עלי! מה קורה?

אז את ממש צודקת שיש להיות מוכנים להכל (ב"ה למרות הזיעזוע שהגוף שלי עבר בפרק זמן קצר כ" והכאב היה גדול הלידה הזאת זכורה לי כחוויה חיובית מאוד)

מחקרים מדעיים מוכיחים שאישה שחושבת שהיא אמור לכאוב כואב לה. ואם יודעים שצירים זה משהו טבעי שהגוף אין לו בעיה להתמודד איתו.

--ועושים הרפיה ונשימות כמו שצריך!!!!!!!!!!!!!!!! (ואפשר לעשות מסאז' חזק על הציר שעובד)

אז לא זה לא צריך לכאוב ובטח לא איום ונורא.

לא נשמע לי כל כך הגיוני...

וגם בנות, זה לא פחות כואב

"ולאדם אמר, כי שמעת לקול אישתך...ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך"

האם כאשר גבר עובד לפרנסתו יש לו כאבים פיזיים? ברור שהכונה למאמץ. 

וכנ"ל גם ב"עצב תלדי בנים". במאמץ.

הם מוכיחים שאסור לאכול חלב ומוצריו, שחובה לאכול חלב ומוצריו, שתזונת האם לא משפיעה על מערכת העיכול של התינוק היונק ושבקיעת שיניים אצל תינוקות לא קשורה לשלשולים.

יש מחקרים מדעיים, ויש מציאות.

יש, אכן, מעטות שהצירים אצלן לא מתבטאים בכאב, אם באופן טבעי או בעזרת התרכזות והשתדלות.

אך לא כדאי להיות באשליה שכך זה יהיה.

אני מזמינה לכאן את כל הנשים שהתכווננו ללידה טבעית, והאמינו בכל ליבן שצירים הם דבר טבעי שלגוף אין בעיה להתמודד איתו. כל הנשים שהתאמנו בהרפיות ונשימות במהלך ההריון, שתו תה פטל ובלעו כמוסות נר הלילה, דאגו למישהי שתעשה להן עיסויים חזקים בזמן הצירים, היו בתוך מים ולא שכבו על הגב.

כאב לכן?

גילוי נאות: הכותבת היא בוגרת ארבע לידות, כ"י, ללא משככי כאבים מבחירה.

כמה התגעגענו...

התכווננתי ללידה טבעית, אני מאמינה בכל ליבי שצירים הם דבר טבעי שלגוף אין בעיה להתמודד איתו. התאמנתי בהרפיות ונשימות במהלך ההריון, שתיתי תה פטל, לא בלעתי כמוסות נר הלילה, לא מעוניינת בעיסויים בזמן הצירים, הייתי בתוך מים חלקים נכבדים מהצירים ולא שכבתי על הגב באף לידה.

בהחלט כאב לי.

 (במים, עם הרפיה ונשימות, לידה טבעית שישית - אני כבר מומחית ב"ה) 

טוב אז לידיעת כל המערערים\ות

(ול-א להפחדת היולדת העתידית טובי החמודה, שעשויה להתברך מלמעלה בלידה שמימית מעין כמותה! , יש דברים כאלה)

אז - כ --------------- ן

זה כן כואב

זה מ-אד כואב

זה שונה ולא דומה ולא מתקרב לשום דבר שאי פעם חויתי,

גם אם, ולמרות כל

השיטות הטבעיות והאמונה הפנימית בצידקתן!

פעם, לפני שזכיתי ללדת, אמרו לי שרק מהידיעה או המחשבה שזה אמור לכאוב - זה קורה לנשים,

פשוט צירוף של כיווץ השרירים במקום הרפיה - מהפחד, פלוס כאב פסיכוסומאטי או משהו כזה.

האמנתי להם.

התכוננתי ללידה ביסודיות, גוף ונפש.

וזה לא מה שהיה במציאות.

ממש

ממש לא.

אחת שהייתה שם, ותהיה שמחה לגלות אחרת... 

את מאחלת לטובי לידה שמימית מעין כמותה.

אמנם יש בודדות שבאמת לא מרגישות את הצירים (וחלקן לא ממש שמחות בזה, כי מה שקורה כתוצאה מכך זה שהן לא תמיד מספיקות להגיע לבית הרפואה). אך אני רוצה להבהיר, שאני מגדירה את הלידות שלי (לפחות חלק מהן), כשמימיות מאין כמותן. הלוואי שכל לידה שלי תיראה ככה! מההתחלה ועד הסוף, הכל היה נפלא, הרבה יותר מהעזתי לצפות. גם באמצע ציר מתקדם, עבר לי בראש "בשביל מה צריך אפידורל? זה לא קשה!"

וזה לא סותר את העובדה שזה כאב, כאב מאוד מאוד. הכאב לא הפך את הלידה לשמימית פחות - זה הסוד.

אני לא יכולה להזדהות, בינתיים לפחות, עם האמירה

"הכל היה נפלא, הרבה יותר משהעזתי לצפות"

וגם לא עם                "בשביל מה צריך אפידורל? זה לא קשה!"

כי זה לא היה נפלא... וזה כן היה קשה, הרבה יותר מזה ויותר משהעזתי לצפות:

בלידה ראשונה - כאמור קיויתי למשהו קצת יותר נסבל, יותר נשלט, יותר זורם,

ובלידה השניה - ציפיתי לחוייה פחות נוראה מזו של הראשונה, כי אחרי הכל היא כבר לא הראשונה!

וכשהלידות 'נתקעו' שעות בפתיחה מלאה וביסורים נוראים,

לא ראיתי בזה משהו שמימי כלל (מה הסוד באמת?!)

את מתארת, כמה שאני מבינה, מצב של כאב עז, כאב חזק ונוקב, שעם זאת הינו עביר ואיכשהו נסבל.

לגבי האפידורל - ברור שבאיזשהו אופן אפשר בלעדיו

הרי במשך דורות רבים נשים ילדו בלי משככי כאבים (אילו נפתולי אלוקים הן סבלו, רק הוא יודע.... ).

וזה באמת אישי ואינדיבידואלי להחליט אם לקחת אפידורל באיזשהו שלב או לא

(אגב, כמה ארוכות היו הלידות שלך? אם זה ארוך או מסובך לפרט - אל תסתבכי ).

אבל לגבי הצורה בה נתפסת הלידה:

אני כן מסכימה שהלידה היא חוויה. היא חוויה עוצמתית מאד ומרגשת.

עם כל הקושי הנלווה.

זו בעיני חוויה קיצונית בעוצמת התחושות שלה, הרגשות שבה, הניסיות שבמהותה.

בסוף הלידה השניה, כששכבתי סחוטה מעבר למה שניתן לדמיין, בעוד הרופא יושב ותופר ותופר כאילו הוא נחוש ליצור שם יצירת מופת, מיררתי בבכי...

הייתי גמורה פיסית ונפשית מהלידה, שבאמת באיזשהו שלב במהלכה לא האמנתי שתיגמר,

והסתכלתי רגע על בני ששכב לצידי (ופיהק! תגיד לי, אתה משועמם?!  ) ורגע בחלון...

עמדו שם כמה ברושים גבוהים ורחבים שיכולתי לראות את צמרותיהם, והם נעו ברוח הבוקר החורפי, והנידו את הענפים מצד לצד... הרגשתי, ממש הרגשתי שהם אומרים שירה להשם.. שהם נושאים כפיים רחבות לשמיים ומהללים אותו ומפארים אותו על הניסים הבלתי נתפסים שהוא מקיים בעולם...

ובכיתי, וחשבתי על הפסוק "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", ועל הלידה שלי שהתחילה באשמורת הליל (לפחות באופן מעשי) והסתיימה בשעת בוקר, ועל החסד, ועל האמונה שצריך לראות גם כשקשה עד מאד...

...

(סליחה על ההשתפכות... )

אז כן. אני סבורה שזו חוויה שאין כמוה.

ואני שמחה שילדתי..

אבל בהגדרה או בתחושה לגבי מה שמימי בלידה ואיך, יש לנו כנראה חילוקים.

כמו שאמרתי, רק חלק מהלידות שלי ענו להגדרה הזו, במובן של המשפטים שציטטת. אלה היו לידות מאוד קצרות, עם מרווחים בין הצירים או צירים קצרים, ובנוסף לכך - היו לי התנאים ללדת הכי טבעי שאפשר.

ועדיין עדיין עדיין, הן עדיין כאבו מאוד מאוד! בצירים, זה היה מאוד-מאוד שאפשר להתמודד איתו, בעזרת מים ועיסויים והרפיות, ובלידה עצמה - מאוד-מאוד שהוא סיוט, שהרגשתי שהוא חייב לצאת עכשיו הרגע מיד ואם לא אני מתה! אבל אני לא מצפה שהלידה לא תכאב. אמנם הייתי שמחה מאוד אם השלב האחרון היה פחות כואב (כמו שאני שומעת שהרבה נשים מרגישות בצירי הלחץ רק לחץ ולא כאב), אבל החלק הזה היה בסך הכל כמה דקות, כך שבהסתכלות על המכלול של הלידה, אני מאוד שמחה בה.

אז מה הנקודה, בעצם? שלא עצם הכאב הופך לידה ל"לא שמימית". אלא, כשהכאב מגיע בגלים ללא מרווח ביניהם (כמו בלידה הראשונה שלי), זה מעצים אותו ומקשה ביותר על ההתמודדות. כשלא נותנים להקל על הכאב באמצעות תנועה, מים או עיסויים - אז בעצם הגוף לא עושה את מה שהכאב דורש ממנו, וכך הגוף מרגיש שהוא לא יכול יותר. כשהלידה מתמשכת יותר מיום ויומיים ולא נגמרת - אז כבר אין כוח לסבול יותר את הכאב. כשמגיעים ללידה ללא הכנה מוקדמת ולא יודעים למה לצפות - אז איך אפשר להתמודד עם הכאב?

כל הנתונים האלה ועוד שלא כתבתי כאן, שעל חלקם יש לנו שליטה חלקית ביותר ועל חלקם בכלל לא - הם אלה שגורמים לכאב להיות בלתי נסבל.

ב"ה עברתי 5 לידות 3 עם אפידורל ו2 לא.

הצירים שלי גם ארוכים וגם ממושכים (ימים וכל ציר מעל 2 דקות )

אבל החלטתי ב"ה שבגלל שיוצא לי לקבל אפידורל בפתיחה 8-9 כדאי לי לנסות בלי כי זה בלאו הכי רק מנה אחת שמשפיעה עלי מאוד אחרי הלידה ליותר משנה.

בלידה הרביעית לא הכנתי את עצמי מספיק טוב היה לי כואב אבל ילדתי בלי אפידורל .הצלחתי !

נשארה לי חצי שליה בפנים והתברר לי אחרי הגרידה שהוציאו אותה שאסור לי יותר לקחת אפידורל

ככה שגם אם אני רוצה בפתיחה 9 אין מצב

כייון שאני אדם לחוץ והסטרי מטבעי ובנוסף כשאומרים לך שאסור משהו שאתה אולי תרצה זה מגביר את החששות החלטתי שאני עושה הכל כדי לעבור את הלדה טוב ובשמחה כמה שאפשר

קראתי את הספר לידה פעילה , התייעצתי , למדתי תרגילים וכו...

הלידה הייתה טובה הרגשתי שאני עוזרת לגוף שלי ללדת , היה כואב אבל נ-ס-ב-ל רוב המתח ירד הדבר היחד שדאגתי זה בגלל השליה שלא יוציאו לי על חי אם היא תשאר ח"ו

אבל ב"ה כמעט ולא הספקתי להגיע לחדר לידה והרבה בזכות איך שקיבלתי והכנתי את עצמי לקראת הלידה .

בבטח שכואב!

נו, בנות. זה רק מתסכל יותר כשאומרים לך שזה לא כואב, ואז את מגיעה ללידה ו-הפלא ופלא! כואב גם כואב!

אז נכון, לא חייבים להגיע לכאב של צרחות (בלידה הנוכחית לא צעקתי בכלל. הרפיתי וכו' ועזר מאוד. עדיין כאב, אבל זה נסבל) אבל לרוב הנשים זה כואב, והן צורחות, אבל בסוף ב"ה מגיעה בריאה מתוקה וקטנטנה ששווה כל ציר וציר ופי מיליונים מזה.

וזהו!

ולפותחת השרשור, זו בדיוק הפואנטה, שאם אישה חושבת שזה אמור לכאוב זה יכאב. כאב מותנה.

זה המחקרים שהבאתי ולא מחקרים אמרו שלא כואב כמו שניסו להסיט פה את הדיון.

אהם. סליחה. אבל את יכולה להכניס יולדות לסרטים רציניים עם התיאוריה הזאת. תאמיני לי, שגם אם לא חשבתי אם יכאב או לא, קמתי ב-4 לפנות בוקר מכאבים רציניים ביותר. כאב מותנה? ברצינות?

אני מצטערת, אבל בגלל נשים כאלה שאמרו לי כמה שלידה לא כואבת בכלל, ושהן לא היו צריכות שום אפידורל ו"הכל בראש" פשוט נכנסתי לסרטים מרוב כאבים בלידה הראשונה שלי.

למה להחביא את האמת? אסור להודות שכואב לנו? 

אה, ואגב, המוח שלי פועל בסדר גמור ב"ה והבנתי בדיוק איך התחיל השרשור. אבל תודה על הדאגה הכנה.

גם אני הלכתי לקורס

ושטפו לי את המוח ב:
"לידה זה חוויה עוצמתית", "את מסוגלת להתמודד" "תעשי נשימות והרפיות והכל יהיה בסדר"
"זה כואב רק אם לא יודעים להרפות בזמן צירים" "תהיי בתנועה" ועוד על זה הדרך....

צבעו לי בוורוד ה-כ-ל!!!!

לא הגעתי מוכנה למה שאני הולכת להתמודד!!!

לא הגעתי מוכנה עד כמה זה כואב!!!

ואת הטרואמה שחטפתי....

יומיים אח"כ בכיתי רק מהטראומה.

אם היו אומרים לי: זה כואב, מ-א-ו-ד. תצטרכי להתמודד אם סבל איום ונורא , אבל את יכולה, כי את אישה!

- אני חושבת שהדברים היו נראים אחרת.

אני מקווה שללידה הבאה אני יגיע אם סף סבל אחר, יידע שזה יכאב, מאוד!!!!

למה ליפות את המציאות?!?!?!?!

זה כ-ו-א-ב!!!

שלפני החתונה אמרה לי המדריכת כלות שלי שזה לא כואב להיות ביחד. זה כואב רק אם לא מרפים.

לא נכון.

כואב.

הרפיתי מאוד.

וכאב.

ב"ה - לא בלתי נסבל, אבל כעסתי עליה אח"כ איך היא עבדה עליי.

 (וסליחה אם זה לא מתאים לפורום הזה.. זה פשוט כל כך דומה! כאב שאין לך מושג מה הוא עד שאתה לא מגיע אליו..)

 אצל כל אחת זה משהו אחר,רגישות,מבנה...אני בטוחה שהיא לא עבדה עליך בכלל,פשוט העבירה לך ,ממה שהיא יודעת.

בואו נדרוך למישהו על הרגל, כמה שיותר חזק ונגיד לו "זה לא כואב! פשוט תחשוב שזה לא כ-ו-א-ב!". נראה איך הוא יגיב.

למה כל הסיפורים והמחקרים ובלה בלה להההההה....

אני 4 חודשים לאחר לידה וזהו....... תגידו כואב ודי!!!!!!!!

ברור שכואב לכולן וגם לך יכאב אבל כל אחת וסף הכאב שלה, כל אחת והלידה שלה ובאיזו גישה היא באה ללידה, אבל ברור לידה ראשונה יש חששות טבעיים וכן כואב מאוד!!! אז קחי בחשבון שיכאב לך ואל תחשבי שלידה זה לא כואב.

עזבי אותך מסיפורים, בואי נהיה מציאותיות כואב!!!!!!!! אז קחי אפידורל ותעברי את זה בעזרת ה' כמו כולן!!!

בהצלחה, תינוק ואמא בריאים בגוף ונפש!!!

גם מי שעברה לידה טבעית ושתהיה הכי טבעית בעולם, עדיין כאב לה מאוד!!

לפני שילדתי פחדתי פחד מוות מהכאבים, ובכלל מהלידה. כל הסיפורים ששמעתי היו מפחידים בעליל (ע"ע "השתגעתי מכאבים", "הרגשתי שאני מתה" וכו')

והנה בחדר לידה  הסתבר לי שהשד לא כזה נורא, שאני מסוגלת (בכיף!) להתמודד עם הצירים ואפילו לצאת מזה בהרגשה שעברתי חוויה חיובית.

מה שכן, אני השקעתי והלכתי למדריכת לידה פרטית כדי להיות מוכנה נפשית ופיזיתף, מה שמאוד עזר.

בסוף בכלל ילדתי לידה טבעית-  ביקשתי שיתנו לי עירוי כבר בהתחלה כדי שאוכל לקחת אפידורל אם אני ארצה, ופשוט לא הגעתי לנקודת השבירה...

לידה זה דבר שטיבעי לגוף- אז הגוף שלך יתמודד עם זה בהצלחה.

תאמיני בעצמך!

מה שמפריע לרוב הנשים זה תחושת חוסר האונים ביחס לכאב (ע"ע "שיגמר כבר!") ופחות הכאב.

ושבוע 40 זה לא מאוחר מידי- אחותי עשתה שיעור אחד אצל מיילדת בשבוע 41 ולמחרת ילדה- היא אמרה שהשיעור הזה הציל אותה!!!

ב"ה

את לא יכולה לקבוע שאפשר לעבור את הצירים והם נסבלים, כי כל אישה זה משהו אחר לגמרה!!!!!!

כבר אמרו פה את זה.

אחת הצירים פחות כואבים לה ואחת יש לה סף כאב גבוה מאוד, אחת מסוגלת לעבור צירים בלי אפידורל ואחת פשוט לא!!!! גם אם היא תרצה היא לא תצליח.

אי אפשר לקבוע לכל אחת אם היא מסוגלת או לא עד שהיא לא תעבור את זה...

צירים זה כואב!! למי יותר ולמי פחות...כל אחת והגוף שלה!!

אז נאחל כולנו ביחד לטובי היקרה שתהיה לידה קלה, טבעית וכמה שפחות כואב!!

יום טוב לכולן!

ואני לא שוללת שבלידות אחרות אני כן אקח, (בינתיים הלידה השניה היתה כ"כ מהירה, שבדרך לביה"ח אמרתי  שברגע שמגיעים אני לוקחת אפידורל- מהכאב המרוכז וחסר ההפסקות- אבל ברגע שיצאנו מהרכב ויכולתי להתנועע הרגשתי מסוגלת יותר, ואח"כ בכלל גיליתי שאני בפתיחה מלאה- תלחצי בבקשה...)

כל מה שרציתי לומר זה שהכאב, כמה שהוא כואב, הוא לא כזה נורא וניתן להתמודד איתו בין באמצעים טבעיים ובין באמצעים רפואיים.

ב"ה, יש לנו את האפידורל, ובעיני זה מאוד מרגיע- אם הכאב באמת יהיה קשה מנשוא כמו שמתארות פה נשים- אז פשוט מבקשים אפידורל. וזהו. בקיצור, עצם האופציה לאפידורל כבר הופכת את המצב לנסבל יותר- אני יכולה להפחית את הכאב במקרה הצורך.

לפרופורציה נכונה?

נראה לי במקומך הנייתי מתבלבלת לגמרי.

נראה לי שאפשר לסכם, שחוויות לידה שונות מאשה לאשה, ולחלק מנשים תחושת שליטה בגוף מועילה.

יש כאלה שכואב יותר, יש כאלה שפחות, יש לידות ארוכות ויש קצרות...

בכ"ז אני חושבת שהעיקר שתאמיני בעצמך ותזכרי שהגוף שלך בנוי ללידה..

ובבקשה, אחרי הלידה- שתפי אותנו איך היה.

ממש פחדתי להיכנס להריון ראשון כי פחדתי מהלידה...

זה ממש מפחיד שאתה לא יודע לקראת מה אתה הולך...

ואז בתחילת הצירים זה באמת ממש כאב ולא ידעתי מה לעשות,

אז מה עזר לי???
דיברתי עם אמא שלי והיא הרגיעה אותי
ואז התחלתי בהרפיות ונשימות שלמדתי - כדאי לך מ-א-ו-ד ללמוד איך לנשום ולהרפות

נראה לי שכשמרפים זה עוזר בקידום הלידה

בסוף היה לי די מהיר (4 שעות וחצי לידה ראשונה!!!) ויצאתי קצת מהטראומה...

ולא הספקתי לקחת אפידורל (הגעתי בפתיחה 8)

אני חושבת שכדאי לך

א- ללמוד להרפות - זה ממש עוזר!

ב- לנסות לקחת אפידורל ולראות אם זה עוזר לך (לי זה היה גרוע...)

אם את לא יכולה כבר, את יכולה לנסות טשטוש בווריד.

ג- לקחת איתך עוד מישהי חוץ מהבעל - אמא, דודה אחות וכו...
זה מאוד חשוב שיהיה איתך מישהו שיכול לעזור לך ללחוץ ושתמיד יהיה לצידך (גם אם צריך שניה לקרוא למיילדת...)

זה העיצה היחידה שיש לי בארסנל,

וזה מה שמרגיע אותי

עברתי כבר 6 לידות ורוצה עוד הרבה ילדים בע"ה אבל גם משקשקת מפחד,לא מהכאב כמו מהסיבוכים והסכנות שיכולות להיות,אבל למרות הפחד כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי כמה ה' איתי ולהתחזק באמונה ובטחון

ובע"ה הבוטח בה' חסד יסובבנו.

שה' יתן לך לידה כמה שיותר קלה ,בריאה ומהירה ,תינוק/ת בריא וחיוך גדול על הפנים ועל הלב,אמן.

אמרו כאן המון.

אני ממש מבינה אותך, והייתי בדיוק באותו מקום שלך.

משהו אחד שעזר לי מאוד - זה לפתוח את הראש שכל האופציות הקיימות.

לא להחליט מראש שאני "לא לוקחת אפידורל" או אני יכולה לסבול כאבים, או מקלחת בהכרח תעזור לי או אני אעבור את הלידה שלי בתנועה והכל יהיה טוב...

כי -  יש מישהו שמחליט למעלה ולפעמים נכנסים למצבים שכובלים אותך או שלא נותנים לך יותר מידי להחליט אלא די קובעים לך את המצב.

למשל -

לידה ארוכה מאוד יכולה די לחייב אפידורל, כי את כבר משוגעת מעייפות, ברמה שאת נרדמת בלי שליטה, אבל כל שניה מתעוררת.. וזה יכול לקרות גם בתחילת פתיחה ולא רק בסוף כשכבר רואים את האור בקצה המנהרה... אפידורל יתן לך לנוח קצת, ירגיע את הכאב ותוכלי קצת לנוח.. אין הכרח לסבול בלי סוף.

דבר שני - יכול להיות שיראו פתאום מצוקה עוברית כלשהי מבחינת הדופק או משהו ואז ישימו לך מוניטור כל הזמן, ואז לא תוכלי להתנועע בחדר כמו שמתחשק לך או כמו שאמרו לך... את כבר צריכה לשנות כיוון ולזרום עם המציאות גם אם זה לא הכי נוח..

גם המקלחת ושאר הדברים שאומרים הרבה פעמים בקורס הכנה לא תמיד עוזרים וזה גם צריך לקחת בחשבון..

מקלחת לא תמיד עוזרת, לפעמים היא רק מכאיבה יותר.

ועוד משהו שכדאי לנסות, זה לא משפיע לאורך זמן ולכן כדאי לנסות אותו (אחרי שאת מפסיקה, כמה דקות אחרי כבר עוברת לו ההשפעה) זה גז צחוק.  הם לא מביאים אותו אם לא מבקשים אותו.  אז כדאי שתיידעי את מי שבא איתך שיהיה אחראי להעלות את הרעיון, כי מרוב כאב ועייפות לפעמם לא זוכרים אתזה, וזה יכול לעזור.

משהו מאוד חשוב שאני לא ידעתי - קחי איתך בבקשה אטמי אוזניים. לפעמים הצעקות של הנשים האחרות מכניסים לכזה לחץ, פחד וסרטים - שכדאי למנוע אותם ולהתמודד איתם עם מוצר מאוד פשוט שכדאי להכין מראש.

ויהיה טוב!!  תזרמי עם זה. ראש פתוח עושה את ההבדל.

ושתהיה לידה קלה! בע"ה.

אבל הכי את צודקת, לא להצהיר הצהרות.

זה תוקע אותך במה שהצהרת ולא מאפשר לשנות כיוון.

טוב, זה נכון גם לעוד כמה דברים בחיים...

סליחה על הבוטות- אבל אם יש מישהי שהלידה לא כאבה לה- אם אפשר שתקום, ואולי תשלח לי גם תמונה, למען אתעד ואפיץ הלאה.....

ילדתי 7 ילדים, לידות רגילות ולא טראומטיות, חשבתי טוב והכל-

ועדיין זה כואב!! ואפילו מאוד!!

זה לא סותר את זה שכל לידה היא חוויה מדהימה שלא עברתי כמוה מעולם!!!

לא מנסים להפחיד- אלא פשוט לצייר מציאות.

יש סף כאב שונה, יש אורכי צירים שונים ועוצמה שונה מאחת לאחת,

אבל בגדול- זה כואב, (אפשר לתאר את זה כמו כאבי מחזור מרוכזים פי כמה וארוכים פי כמה, ואני עוד לא מדברת על צירי לחץ...) ועורכי המחקרים המלומדים יכולים לקפוץ לי- או ללכת ללדת כמו גדולים במקומי פעם הבאה......

אני שונאת שמבלבלים את המח!!!

אבל אלו היו נדירות וזה אולי בזכות זה שאני פוגשת כ 150 יולדות בשנה...  סטטיסטית, יתכן שאחת מהן לא חוותה כאב.

( וחלקן גם בזכות האפידורל...)

מה שכן, עוצמת הצירים הולכת ועולה ונותנת לאשה זמן הסתגלות והכנה לבא בתור. כך שאשה יכולה לומ מתי היא חשה צורך ( אם היא רוצה) בעזרתם של מאלחשי כאב.

גם תנוחה משפיעה על עוצמת כאב. אין ספק שתנועה ועמידת 6 או על הצד אפילו כואבת פחות משכיבה על הגב.

ולאחרונה, אני חוויתי לידות שהיו סבבה עד שלב די מתקדם ואז בבת אחת היו חצי שעה של טירוף , אבל רק חצי שעה וזה בחוץ. משתלם? אולי. ( ככה זה כשלידה החליטה להתקדם מ 3,4, או 6 בבת אחת לפתיחה מלאה)

וגם אני לא אוהבת שאומרים " לא כואב" . כואב, אבל יש דרכי התמודדות. ו..היי, אנחנו נשים! שכחתן? אנחנו יכולות הכל!!!

או ללכת ללדת במקומי פעם הבאה..."

אמפי, אין עלייך!!! אמנם עוד לא ילדתי, אבל האמת והכנות שלך מכניסים לפרופורציו8ת

נכון, זה כואב, אני בטוחה, אבל אני בטוחה שאפשר גם לעבור את זה... עובדה, כל הבנות שכאן עברו, אז כנראה שאנחנו יכולות לעבור את זה כמו גדולות...

וזה יכאב, אבל בסוף ייצא משם אוצר..

ואני מקוווה שהאוצר הזה יהיה שווה כל כאב, בעצם, ברור שהוא יהיה שווה..

אני רק מקווה להרגיש שהוא היה שווה את הכל..

ולך, פותחת השרשור היקרה..

אם עוד לא ילדת..

לכי לשיחה אצל מיילדת, שתרגיע אותך ותתן לך גם קצת כלים

ובע"ה תגיעי ללדה מוכנה ושמחה

ואיך המדריכה שלי אמרה לי?

את מגיעה ללידה הכי מהממת שיש

עם בגדים יפים ומאופרת, רק בלי תכשיטים

נקווה שבאמת נצליח..

מגיעה ללדת לבושה יפה ומאופרת, זה מאוד תורם להרגשה, לא להגיע כמו סמרטוט....

ולך, פותחת השרשור היקרה,

העובדה שכולנו חוזרות על כך עוד פעמים- מוכיחה שאפשר לעמוד בזה,

זה עדיין, למרות הכל, חוויה מדהימה שאין כמוה,

לא היינו מוותרות עליה,

והלוואי על כל נשות ישראל!!

אני בטבעי מאד יסודית, וכמעט תמיד עוזבת את הבית מסודרת ומאופרת באיזשהי רמה.

וכך גם יצאתי ללידות...(לפחות לראשונה, לשניה אני פחות זוכרת, היה בערך ארבע לפנות בוקר)

זה בא לי כך טבעי, כאילו - בגלל שאני הולכת בעז"ה ללדת, אני צריכה להגיע לא מאורגנת?!

ואני זוכרת שדי צחקו עלי בענין במשפחה...

"מי הולך לראות אותך, המיילדת?"

"איך את חושבת תראי אחרי...?"

בכולופן, כך היה, ואני ממש שמחה לראות שאני לא איזו מוזרה או אחת בדורה.

מה שכן, עלי לדייק ש-

"את מגיעה ללידה הכי מהממת שיש

עם בגדים יפים ומאופרת, רק בלי תכשיטים"

ובמקרה שלי -

'מסיימת אותה נטולת בגדים (לפחות אלו שבאת) ואיפור,

חיוורת יותר מהקיר שלידך

ובפנים נקודות נקודות באדום.... '

(זה קורה לי מעוצמת הלחיצות והמאמץ הכללי...

משהו מטורף! עוד המון זמן אח"כ הפנים שלי נראות כמו דף לבן מלא נקודות אדומות עליו....)

האמת שהשרשור הזה כבר קשה לי...

(חייבת להודות שאני מאלה שלא ממש כאב להן נורא בלידה, ולוקחת אפידורל סתם שיהיה, ליתר בטחון)

אפילו בלידה האחרונה שלי, כשהגעתי על ארבע באמת, התאפרתי והתלבשתי יפה ללידה...

וגם אחרי הלידה אני מקפידה להתאפר כל יום...

אני מרגישה שכשאני מאופרת אני נותנת לעצמי הרגשה של יופי ובריאות, וזה משפיע על המצב הכללי, גם כשהוא לא משהו...

אבך המשכתי לעשות גבות חחח

בחדר לידה רצתי לשירותים והתאפרתי,

אחחח נשים, איזה עם אנחנו.

כאחת שכבר עברה 2 לידות.

לידה ראשונה זוועה ולידה שניה נחמה

אני לא רואה שום דבר שמיימי וחוויתי בלידה!!!!!

צר לי, אם מישהו היה מוכן לקחת את הכאבים של הצירים, הכאב והשריפה מהאפידורל , הקרעים והתפרים

אני מוכנה לנסות להנות מן הלידה.

עוד לא שמעתי  על מישהי שהחליטה שחסר לה ריגושים וחוויות בחיים ונכנסה להריון כדי למלא את החסר!!

אני לגמרי עם MP7.

אני ב"ה לקראת לידה שלישית ושוב מוכנה לעבור הכל בשביל החיוך חסר השיניים הזה וממש לא להנות מחוייה (חויה זו סדנת ויפאסנה ברשותכן).

ואגב, סתם אישי- בלידה הראשונה שלי מהכאבים סיפרו לי אח"כ ששאלתי את המיילדת- הטכנולוגיה כ"כ מתקדמת, למה אי אפשר לתכנן תינוק ולקבל אותו במייל????

אז היא ענתה- מותק, תמשיכי, את מקורית. ובשנה הבאה נפגש כאן שוב ואני מקווה שתבואי כבר עם אב טיפוס..

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

1.נובה טי (נחושת)

2.כן הווסת תמיד היתה לי 4-5 ימים עם ההתקן 9 ימים,

3.לא

4.מרוצה חוץ מהדימום הארוך..שוקלת להבא התקן הורמונלי..

עצוב שאין פיתרון לא הורמונלי לנשים דתיות. 

1. התקן נחושת לא הורמונלי - הכנסתי בחו"ל וזה לא קיים בארץ אבל אני חושבת שהוא מקביל לנובה טי

2. האריך אולי ביום, הכביד - כן מאוד, הייתי צריכה טמפון ופד ולהחליף כל שעתיים... אחרי יומיים שלוש זה התמעט

3. לא בין וסתיים, עושה בדיקות בראשון, רביעי ושביעי

4. בעיקרון זה סוג של שגר ושכח, ואני אחרי הרבה זמן של מניעה הורמונלית אז יש בזה מעלות, אבל זה עשה לי כאבים מטורפים באגן משהו לא נורמלי, כרגע מתלבטת אם להשאיר או לא.

זה סופר מסוכן ואם לא מטפלים יכול להביא לאי פיריון חלילה, מניסיון.

לא מבינה איך ממשיכים לשווק את המוצר המסוכן הזה.

1. פעמיים ג'יינהפיקס ופעם פלקסיטי. נובה טי לא התאים למבנה רחם שלי (עד שעברתי להורמונלי מסיבות שתכף אפרט)

2. הווסת שלי גם ככה כבד וזה הכביד עוד יותר. 

3. היו מעט כתמים בהתחלה עד שהסתדר. בודקת ראשון אמצע ושביעי בלבד. בכללי שלא ב7 נקיים לובשת רק תחתון כהה.

4. הייתי מרוצה עד שנכנסתי עם זה להריון.... פעם עם ג'יינהפיקס ופעם עם פלקסיטי, מאז עברתי למירנה - הורמונלי וממש ברכה, בקושי מקבלת ווסת וזו ממש הקלה משמעותית בשבילי. גם נחשב למניעה יותר משמעותית למרות שהסיכויים נמוכים בנחושת, אבל אני נחשבת למאוד פוריה (לדברי הרופאים). עם אמצעים הורמנליים אחרים ממש סבלתי ובהתקן לא. חוץ מקושי בחזרה למשקל לפני ההריון, אך זה לא מוכח.

בהצלחה!

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות