ווואו. היה לי גרוע. ממש!
בבוקר הייתי בעיר, ביפו, היה ממש סבבה.
ואז חזרתי לתחנה המרכזית, ורצינו לקחת אוטובוס להתחלה של הריקודגלים, טוב, מחכים בתחנה, מחכים, מחכים, ואז אומרים לנו שהאוטובוס עוצר בתחנה למטה [כאילו בהמשך הרחוב, למטה].
טוב, אנחנו יורדות למטה, ושם,כל הבנות כאילו שיש בעולם-התרכזו שם, כולם מחכות לאוטובוס, טוב, האוטובוס מגיע, חצי מהבנות עולות [האוטובוס עמד שם חצי שעה רק כדי להכניס את כולם] ועדיין נשארו מלא מלא בנות, אז כבר לא היה כוח לחכות, והתחלנו ללכת ברגל.
התחלנו ללכת על יפו, הולכים הולכים הולכים, ולא מגיעים לאיפה שצריכים, ואז באמצע אנחנו נעצרות, מנסות לברר לאיפה ללכת..וכלם אומרים לנו-תלכו אחרי הזרם, אבל-זרם אחד לכיוון אחד, זרם אחד לכיוון השני, וזרם אחד תקוע באמצע ולא יודע לאיפה ללכת.. אז התקשרתי לחברה שלי, והיא שעות מנסה לשאול מאבטחים, אנשים, ואפ'חד לא יודע איך אנחנו מגיעות אליהם. אז היא אומרת לי-תשאלי אנשים איך מגיעים להופעה של אודי דוידי, ואפ'חד לא יודע.
ובדרך ראינו חבורות של בנים רוקדים, ייאי! איזה חמודים! וכולם עם דגלי ישראל, ווואו..
ואז אני כבר מתחילה להלחץ.. []
אז המשכנו ללכת, יצאנו מיפו, ואז כבר התייאשנו אז אמרנו-יאללה, הולכים לכותל, ואז אני מתקשרת לחברה שלי, היא אומרת לי-חוה חכי שניה, אני שואלת את בת דודה שלי והיא תגיד לכם איך להגיע, ואז אני לוקחת את בת דודה שלה, והיא אומרת לי - מה? אתם שם? אז אתם ממש רחוקות! [כמה מעודד..] ולא היה לנו כוח ללכת עד לשם, וחברה שלי מבאסת אותי-מה הקטע אז שאת לא בצעדה? לכותל את יכולה ללכת מתי שבאלך! -כן, תודה, גמאני חולה עלייך..
מגיעים לכותל, אני כולי סחוטה, מבואסת, על הפנים..
ולא היה לי כוח לכלום.
ואז לפלאפון שלי נגמרה הבטריה, והוא נכבה. באסה. רציתי לראות מלא חברות שלי-ולא יכולתי..[איך אני ימצא אותם בתוך כל ים האנשים האלה?]
ואז אמרתי, יאללה, אני הולכת הביתה..טוב, יוצאים מהכותל-אין אוטובוסים! וואלה יופי.. איך אני מגיעה מכאן ל ת. המרכזית? טוב, מתחילים ללכת ברגל, עד שהגענו לאוטובוס, ואז לתחנה המרכזית..ואז הביתה!
קיצור, היה ממש מבאס, אני ממש ממש רציתי להיות בריקודגלים, ולרקוד שם, ו-וואי.. ולא יצא.. אווף!
כל האנשים שפגשתי-מצטערת שהייתי ככה.. פגשתם אותי בסיטואציה לא משו..
ומי שלא פגשתי- מצטערת.. פעם אחרת..
(אוי לא, זה אאוטינג? 
)
.
