בס"ד.

ר' נחמן אומר:

ביום שבו נולדת הקב"ה החליט שאין העולם יכול להתקיים בלעדייך.

אז הוא לא אוהב אותך?!

כל אחד צריך לחשוב (לדעת!) שכל העולם נברא רק בשבילו..

אז הוא לא אוהב אותך?!

הבעיה שמרגישים ת'תחושה הזאת בקושי... (אני לפחות..)

מי יתן ונרגיש כולנו ככה בכל יום מהשנייה שאנחנו קמים בבוקר ועד הרגע שאנחנו הולכים לישון!

ראי :

דברים כג' ו'.

דברים ז' יב'-יג'.

אשריך !!!.

זה מקסים והתחושה הזו היא הכי כיפית בעולם..

אבל לא תמיד זו תחושה עקבית.

צריך לעבוד הרבה כדי להאמין בה ולהרגיש אותה כל הזמן..

שנזכה.

ובהצלחה לכולנו.

ב"ה

"להגיד בבוקר חסדך..ואמונתך בלילות.."

כי ביום אני רואה את הכול אני רואה צהוב הכל זורח...אבל בלילה כשההתמודדויות באים בהמונייהם מתחיל הנסיון האמיתי של האמונה..

אני

אשרייך~

ב"ה גם אני כמה שבועות ככה מרגישה את ה' איתי תמיד. זה כ"כ טווב ונותן הרגשה כזאתי שגם אם כל העולם נגדך- ה' איתך, ולא משנה מה תעשה- גם אם תהיה רע- הוא יוציא אותך מהבוץ~

הקטע שהכי ראיתי את הקב"ה--

היה לי קשה לקום בבוקר, ואז כשקמים עוד צריך להתלבש, להתפלל, ורק אז להתחיל ת'יום.

זה הסיוט שלי...

ואז יום אחד דיברתי עם דוד שלי, ובכיתי לו שאני לא מצליחה למרותש אני רוצה, ובכיתי לה'..

ופשוט.. ה' "משך אותי בפאות" ואני כבר שבוע מתפללת כל בוקר תפילה שלמה, אחרי שחצי שנה לא הצלחתי להגיד ברכות השחר.

זה הרגשה כ"כ טובה!!

בעז"ה שאני אמשיך ככה[=

בס"ד לק"י.

העלת לי חיוך. אז יצאת בסדר מכל ההתלהבות. 

בס"ד

ב"ה שזכית זה דבר נהדר!

גם לי זה קרה, אבל זה לפעמים דועך... צריך לזכור את התחושה היפה הזאת גם כשקשה יותר בחיים ומבאס.(במילים עדינות..)

אני חושבת שההבנה הזאת מגיעה מתוך כל הקשיים ומתוך ההתמודדות איתם... ככה לפחות זה קרה לי, איך זה קרה לך? איך פתאום הבנת את זה? סתם מעניין אותי..

קיצור, שהשמחה תישאר אצל כולנו לתמיד! ושתוביל אותנו לדברים חיוביים שנזכה..

איזה כיף לך!!!

לא כזה ברור שהוא אוהב אותנו  אחריי כל השטויות שלנו....כלומר--ברור!!! אני גם חושבת את זה אבל הרבה פעמים-אתה אומר לעצמך שאין סיכוי...בטח הוא מזה כועס עליי עכשיו בגלל מה שעשיתי...

בכל מקרה...באמת טוב להרגיש ככה!!!!

אבל אני גם תוהה-למה שיהיה אכפת לו ממנו??? כשאנחנו כאלו רעים??

אם היינו טובים היה בעולם כ"כ מושלם.

העניין שלנו זה לצאת מהרוע שטבוע בנו ולהצליח להגיע לקדושה.

תחשבי רגע, למי יותר שווה-

בנאדם שלא ממש טוב בהיסטוריה, בד"כ מקבל ככה 60 במבחנים, ולפני מבחן אחד הוא פתאום החליט לחרוושש ת'חיים שלו, והוציא בסוף 90.

או-- בנאדם שמעולה בהיסטוריה, לא לומד למבחנים ומקבל 90, ואז גם לפני המבחן הספציפי הזה הוא לא למד כלום, וקיבל 90.

למי יותר כיף??

ברור שלזה שלא הצליח כלום ופתאום הצליח בטירוף!!!

ככה זה גם באמונה..

(מוקדש ללולה ..)

לא ממש נפרט ... אבל נגיד שהיה כל כך רע , שכלום כבר לא יכל לחזק אותי חוץ מהקב''ה , והוא פשוט לקח ומשך אותי החוצה אחחח... איזה הרגשה , לא יודעת איך זכיתי ...

באמת , רק כשהבנתי שאין אין כלום חוץ מה' והכל ממנו , אז הבנתי כמה טוב היה לי קודם , ואיך אני צריכ להודות , והרגשתי פשוט איך הקב''ה אוהב אותי , כשבכלל לא הגיע לי, וכבר לא היתה שום דרך מהבוץ שהייתי בו , הקב''ה פשוט לקח אותי אליו ו.. אוייי... איזה אושר !!

זה בקיצור נמרץ ביותר ..

אני מהאלו שלומדים קצת ומצליחים...בגלל זה פחות כיף לי??? לא נכון אני נהנת מחוסר המאמץ...אבל מה הקשר גם...

אין אדם שאמונה+מצוות+תורה בא לו בקלות...תמיד תהייה מצווה שיותר קשה לו או פחות...בקטע של אמונה...לפי דעתי בזה אני יחסית חזקה... אני חושבת שאין סיכוי לקום בבוקר ולהגיד : אין משמעות למה שקורה .למה שעובר עליי. למה שעובר על כולם...יש מטרה מסוימת...יש מישהו שמנהל תעניינים ...ככה זה מבחינתי...

אבל בקטע של מצוות זה יותר שוחק וקשה ואם אני לא מתפללת נגיד לדוגמא..מהסידור...ופתאום מבקשת מעצמי בקשות ומתפלת תפילה שלי--זה צביעות...ומה ה' לא כועס על זה?!?!!?  כי זה כביכול פעירות... לא?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....