אבאמא כועסים עלי כל הזמןן.
ואני לא עושה שום דבר רע.
פה ושם לא מגיעה בזמן ללימודים,
קצת קמה מאוחר בבוקר (בצהריים)
קצת דורשת מהם כספים על דברים שאני חייבת.
אבל אחרי הכל, אני הבת שלהם. לא האסיר שלהם בכלא.
אז למה הם לא מבינים שגדלתי קצת, שאני יודעת להסתדר קצת בלי ההערות והכעס שלהם כל הזמן????
אני מבינה לבד דברים, אז יאללה.
שישבו בשקט. חבל שיאמצו ככה את הקול.
הכל מדאגה, מאהבה.
סה"כ, הם רוצים שתצליחי- שיהיה לך טוב בחיים.
(כל הורה היה שמח אם הילדים שלו היו יודעים לעשות את ההחלטות הטובות לחיים שלהם לבד, אבל לא כולם יודעים מה טוב בשבילם, אז לפעמים צריך להכריח ולכעוס)
אני לא אשאל עד כמה רחוק את רואה או אם את מבינה לגמרי את ההשלכות של המעשים שלך. אני פשוט אומר שכשאנחנו עוד 'חיים על חשבון ההורים' - אוכלים, שותים, ישנים, סוחטים כסף, ועוד המון דברים, אנחנו פשוט לא יכולים לומר להם 'לא' לגבי דברים קטנים כמו לימודים, או לקום/לישון בשעה איקס...דיי כפיות טובה.
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
