פשוט תשארי בשולחן ותמציאי להן כל מיני תרוצים....

אם לא תקומי לא תצטרכי לשחק איתן...

(ככה זה אצלי לפחות...)

בכל מקרה בהצלחה....

יש לי בני דודים,

(יש הרבה, מדברת על חמישה מתוכם שהם אחים)

שהם חמודים, אבל חפרנייים

כאילו הם לפעמים משגעים ת'מוח לגמרייי כאילו פשוט מעצבבבןןן

הבעיה היותר גדולה, ש5 מתים עלי וזה כזה מעצבבןן לפעמים

כי הם משגעים אותי, עכשיו גם אמא שלהם כל פעם שאני שמה מצפה שאני ישמור עליהם כאילו פסדר אבל לפעמים זה בא על חשבון עצמי, אבל פסדר זה עוד מסתדרים איכשהו...

כאילו בכל זאת אני מתארחת וזה לא נעים

הבעיה שנגד בשבתות שכל המשפחה המורחבת ביחד, אז שוב מצפים ממני לשמור עליהם, וזה מבאס, מה יש לי בנות דודות באלי להיות איתם ולא עם הילדודס הקטנים כל היום וכל הלילה, כאילו יש לי בנות דודות בגיל שלי אוקיי? 

אבל אני ישתדל להיות מנומסת וכמו ילדה טובה ישמור עליהם בדר"כ... למרות הכל

השנה בסוכות אני חושבת זה היה, ההורים שלי אמרו שאולי הם באים אלינו לחג ראשון/שבת

ואני התעצבננתי, אמרתי לא אני לא מוכנה שהם יבואו, אין לי כח לזה וכו' וכו וכו'

וההורים שלי כזה אבל את מסתדרת איתם לא? מה הקשר מסתדרת הם אולי חפרנים גם? ואולי יש לי ת'חיים שלי ולא צריך להדביק אותי אליהם?

בסוף הם א באו (דיי בגללי)

תגידי להם בפרצוף שאת לא ביביסיטר יש לך תחיים שלך תחברות שלך וזהו... כאילו בצורה יפה אבל את לא צכה להקריב ת'צמך יותר מדי בשבילהם...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....