לא קראתי את התשובות שלמעלה אז... 
כתב המסילת ישרים בפרק א:
"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו' ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם."
ולפי דבריו התשובה לשאלותיך הן כדלהלן: =]
הנשמות לא תהיינה חסרות תכלית ומטרה, אדרבה, הדבקות בה' שתהיה אז היא שיא התכלית והמטרה.
הולדת ילדים נחשבת "תכלית" רק בעולם הזה החולף, אך בעולם הבא התכלית היחידה היא הדבקות בה' שהוא מקור השלמות, וממילא כל המושג של ילדים או שאר קשרי המשפחה מתבטל, אלא כולנו נהיה אוסף של נשמות מאוחדות שכולן דבקות בקב"ה.
הקב"ה לא "ישכח" מאיתנו, להיפך, נהיה צמודים אליו ודבוקים בו לנצח.
ה' ברא אותנו כי טבע הטוב להטיב, וברצונו היה להטיב לנו על ידי שנהיה דבוקים בו, לא כדי "להעביר זמן", המושג "העברת זמן" שייך רק בנבראים חסרים ומוגבלים, שאצלם שייך המושג שיעמום, ולכן יש אצלם צורך במציאת בילוי ושעשוע בכדי למלא את הזמן שחולף. מה גם שאצל הבורא כלל לא שייך המושג זמן שקשור לשינויים שמתרחשים, אצלו הכל סטטי ואין כל שינויים ממילא בטל המושג זמן [זה דבר עמוק שטעון הסבר רחב, ואין כאן מקום להאריך].
לכן אנו רוצים גאולה, כי כשהיא תגיע זה אומר שבעצם סיימנו את תקופת ה"אמצעי" ועברנו לתקופת ה"מטרה", שלשמה נבראנו, כדברי המסילת ישרים.
בהצלחה רבה 