ולכן הקרקע נשמטה מתחת הטענה

בהצלחה

אין אחד כזה.

היית יוצא עם  מישהי שאין לה חלק לעולם הבא?

הרי חז"ל אמרו "המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא"

ומי לא נכשלה בזה?

ברור שאין להשוות נפילה חד פעמית, לאיסור של שנה ומחצה, יום אחר יום.

דומה שאין צורך להסביר את ההבדל בין השניים.

שאלת על בחורה שעוברת על איסור יהרג ואל יעבור (לטענתך- כן?)

הוא שאל אותך על בחורה שעוברת על איסור דאוריתא שעליו אמרו חזל במשנה "אין לו חלק לעולם הבא"

אתה לא מעוניין לחקור את ההלכה, לרדת לעומק של הדברים

רק להשמיץ

חבל

לשון הרע למשל נחשב כגרוע מג' עבירות שעליהם נאמר 'יהרג ובל יעבור'.

ועדיין, קורה שנכשלים בלשון הרע.

עכשיו, האם יש להשוות נישואין עם אישה שנכשלה בעבר פעם ואולי יותר בעבירה הזו, לבין לצאת עם מישהי שמצהירה שהיא מחללת שבת (דבר שאינו יהרג ובל יעבור) ?

בודאי שלא.

ומדוע?

בין השאר כי זו שדיברה לשון הרע, מודעת לכך שזו בעייה וגם אם היא נכשלה, היא משתדלת (בהנחה שמדובר במיחשהי יראת שמיים) להמנע מכך ככל האפשר ולשמור על פיה, מה שאין כן במישהי שמחללת שבת במודע ואין לה בעיה עם זה.

וכנ"ל פה:

מישהי שמשרתת שנה וחצי בצבא - יודעת שהדבר אסור לגמרי (אם כי לא כולם יודעות את חומרת הדבר) ועושה זאת למרות כן, ובודאי שאינה כמו אחת שיש לה נפילות בנושאים שונים אך היא בשאיפה מתמדת לעלות.

חבל בכלל שיש צורך להסביר דברים כה פשוטים.

זאת שהלבינה פני חבר/ה ברבים- אם עושה זאת באופן שיגרתי ואינה מצטערת על כך- אין לה חלק לעולם הבא.
לא היתי ממליצה לצאת איתה.
זאת שבצבא- אם לא עשתה תשובה על כך. ולא מבינה תבעיה.
אותו דבר בדיוק.

כי לא באת לשאול משהו באמת..

כי באת לומר את דעתך תחת מסע האשמות כבד והשמצת כל אלו שעשו שירות..

לא באת לדון בכלל..

אז לך לעזה! [אחלה מקום.. תחזיר לנו ידיעות מה קורה עם הגוש הנטוש..]

ובכלל לא מתייחסים בקלות ראש לבנות שמתגייסות לצבא..

מלכתחילה כל השרשור הזה פרובוקציה לשמה!!

וגועל נפש של קטרוגים!

אשריך..<צ>

דווקא שם הניק שלך דומה לעלון מאוד יפה של שבת..שבד"כ מסנגר על בנ"י!

חבל מאוד!!

אאל"ט ישיבת "עץ חיים" שמתנגדת התנגדות מוחלטת לגיוס לצבא גם של גברים,הם חרדים..

בשנת 1953 נחקק חוק שירות לאומי,? הקובע כי כל בת דתייה שקיבלה פטור משירות בצה"ל חייבת לשרת בשירות לאומי. חוק זה עורר את התנגדותם הפעילה של גדולי הרבנים בציבור החרדי (ביניהם החזון איש, ר' איסר זלמן מלצר ואף הרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי תלמידי הרב קוק) שאף הכריזו כי השירות אסור באיסור "יהרג ובל יעבור" (אליהם הצטרף גם הרב הראשי דאז ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג)".

אז לפי איך שזה נראה אתה דיברת רק על שירות לאומי!

אני לא רואה פה התייחסות לצה"ל

תקרא שוב את מה שכתבת.

ולאלירז: לא צריך להגזים הוא עדיין יהודי ככה את מגרשת אותו?

את צודקת שהשרשור לא כ"כ מוצלח אבל.... 

חגיגה הייתי עושה שם!!

ויקיפדיה איננו מקור מוסמך לשום מידע

קל וחומר שאיננו מקור מוסמך להביא פסקים של רבנים

לך תעתיק ותביא לנו את הפסקים של הרבנים שציטטת- בצורה עיניינית ומדוייקת וברת-סמכא

שאלתה לגבי אישה שעוברת על איסורים-

הזכיר לי את המשנה בכתובות עב.

מתני' ואלו יוצאות שלא בכתובה -העוברת על דת משה ויהודית

ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת

ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם

בוא תנסה להכניס את השאלה שלך- לכלים הלכתיים

בספרים רבים מאוד מופיע הפסק הנ,ל עם הרחבה ומקורות בנושא, דא עקא שהספרים הנ"ל אינם נמצאים באינטרנט, ואינם גם בהישג ידי כרגע.

מה שכן, מדובר בפסק ידוע  ביותר ואין אף אחד שטוען שאין פסק כזה מפי הרבנים הנ"ל.

אם יהיה בידי בקרוב ספר עם ציטוטים יותר מוסמכים, אשתדל בלנ"ד להביאו.

בד"כ אני לא נוהג להביא ציטוטים מאתר כיפה אבל להלן דיון חשוב בעניין:

http://www.kipa.co.il/ask/show/94675-%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%9D-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99---%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA

ולא מעניין אותי כמה רבנים יגידו, זה לא איסור ל ייהרג ועל יעבור, נקודה.

יבוא חושך מאוד גדול על היהדות, אם היא תאבד את ההגיון.

וההגיון והידע, אומרים שזו לא עבירה.

בוא נאמר באופן תאורטי, שניצבת בפני בחורה בחירה:

1. להתגייס.

2. למסור את נפשה ולמות.

יש רב שהיה מורה לה למות?

לא

אז מספיק עם השטיות...

עוד לא ראיתי אף אחת שמתה בגלל זה.

עם קצת שכל בקודקוד, אתה יכול להבין שהחזון איש דיבר באופן מאוד מוכלל, בכדי למנוע גיוס כללי.

בכל אופן, אם החזון איש היה שומע שאתה גולש באינטרנט, הוא היה סוקל גם אותך.

החזון איש היה מאוד קיצוני, בדעותיו בענייני דת ומדינת ישראל, ולא מפיו אנחנו חיים.

עם כל הכבוד והערכה.

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=21543

וזה מהרב אליעזר מלמד שבעצמו לא מתלהב מהשיות הלאומי אבל מסיבות אחרות

תעשה מה שאתה רוצה!

אתה לא רוצה להתחתן עם בחורה בגלל זה,

אז בעיה שלך אתה יכול להפסיד!

וראיתי שרבים מתייחסים בשייוויון נפש לאיסור כ"כ חמור.

תהיתי מדוע ואני מקווה למצוא פה את התשובות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94

הנה לך תשובה

אנסה לענות!

אני חושב שזה חובה לאומית עממית שכל אדם(נשים וגברים כאחד)

יתרום במידה מסוימת לעמו ולמדינתו אפילו במקצת,

לפני שהוא יוצא לחייו הפרטיים, המדינה שלך משקיעה בך המון

גם אם אתה לא רוצה לראות את זה כך וזה סיבה מספיק טובה בשבילי!

ואם אנחנו אנשים דתיים - אנו נשמעים להלכה, הלא כן?

גם אם רוב הפוסקים יגידו שאסור לבת ללכת לצבא. הם לא יגידו שזה יהרג ובל יעבור

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

(אציין שאני מדבר כרגע אך ורק לגבי צבא, לא ש"ל).

בגלל שאתה החלטת שזה  'מקדם את הגאולה'?

טוב, זו גם דעה.

אני סבור שמצוות אינן באות בעבירות, ולא ייתכן שאיסורים חמורים יקדמו את הגאולה.

גם אין אף רב הסבור כך.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בע"ה

בת לא צריכה להתגייס לצבא - ואין דבר כזה "אין מה לעשות זאת המציאות."

המציאות הרווחת היום היא גם שבת הולכת עם מכנסיים, שאישה יכולה לשיר וכו'..

אבל שירות-לאומי זה כבר עניין אחר!

מה שהיה בתקופת הרבנים אותם 'שלום לעם' הציג ומה שיש כיום זה שונה לחלוטין.

כיום יש את האגודות שנותנות ליווי תורני צמוד לבת שרוצה בכך, כיום המערכת כולה היא מערכת דתית שאין בה בעיות צניעות וכו'..

לכן היום הרבנים שאנו הולכים אחריהם (קרי - רבני הציונות הדתית)

אינם אוסרים שירות-לאומי (יש מי בעד יש מי נגד - אבל הם לא אוסרים!).

ולכן - אני לא מבינה את טענותייך.

שבתפקידי ג'וב בצבא זה כמעט אותו דבר כמו ש"ל

מבחינת התמודדות!

ואני אנמק את עצמי:

כל הקושי בצבא הוא שאתה נמצא 24/7 אם אותה חברה או איך שאת רוצה לקרוא לזה, וזה מאוד שוחק.

ברב תפקידי הג'וב זה לא ככה, אתה בא עושה ככה איזה כמה שעות(תלוי במקום) ואז הולך לך להנהתך וחוזר לסביבתך הטבעית, ויש לך גם סופ"ש ארוך שאת יכולה ללכת ללמוד תורה או כל מה שמתחשק לך ולכן אין פה ירידה רוחנית.

אני לא חושב שיש פה חוסר משוע של צניעות, כמובן שתלוי מה אתה עושה בתור בן אדם אם אתה בא להשפיע או להיות מושפע

אני לא בא להגיד שיאללה שבנות ילכו לכתחילה לצבא!

אלא שכן הייתי מתחתן עם בת שהלכה לצבא!

היית מתחתן עם בחורה שגדלה והדריכה בבני עקיבא?

אפילו רבנים בציבור שלנו אוסרים את זה. ורבנים חרדים אז ראו בזה איסורי עריות

הוא עובר על איסור חמור שכל גדולי ומאורי הדור אסרו ובקושי התירו רק לצורך גדול כגון פרנסה ובוודאי שלא לדברי הבל כמו גלישה בפורומים של ערוץ 7.

ואסתפק כאן בהבאת דבריו של הרב יהושוע שפירא:

הנני סבור שהגלישה באינטרנט היא

דבר מסוכן העושה שמות בקרב מחננו, מפילה

רבים וטובים אל תהומות הטומאה הגרועה

והבזויה ביותר, מלפפת אותם בכל מיני כיעור

ומייאשת מכל תיקון ותשובה. אמנה מספר

נקודות בעניין זה, שמכללותם סבורני שישלאסור לחלוטין את הגלישה באינטרנט

שלא נדבר על מה שאמרו על הכלי הטמא הזה רבני הבד"ץ שליט"א.

באשר ל'דמגוגיה':

גם האשמת היריב בדמגוגיה היא לעתים דמגוגית, כמו הנכתב בערך שהובא:

השיטות האלה לא תמיד נחשבות לדמגוגיה, אך יש להן קשר הדוק לה.

• מתקפה אמוציונלית - נסיון להעביר את הדיון למישור רגשי. לדוגמה: "כולם תמיד נגדי!", "לא יכולה להיות פעם אחת שאני צודק?", "אתה טיפש!", "יש להקדים את יום הזיכרון למען המשפחות השכולות", "דבריך הם דמגוגיה".

טרם הבנתי מה דמגוגי בשאלתי.

בנושא האינטרנט - אני בוחר לחלוטין להתעלם התעלמות מוחלטת מהנושא, על אף שיש לי יותר ממענה אחד.

ומדוע?

א. ממש לא רלוונטי לדיון אם האינט' מותר אסור או מצווה.

השאלה היתה לגבי דבר שכולם מודים שאסור, ויש הסוברים שמדובר באיסור של 'יהרג ובל יעבור'.

הכנסת עניין שאין לו קשר ישיר או עקיף לנושא הנידון, איננה עניינית, ולענ"ד לא תתרום מאומה למושא הדיון.

ב. אין לי כוונה שיפתח פה תת דיון בנושא האינט' - דבר שסביר שיקרה לו אתייחס לנושא.

ג. וזה החשוב מכל:

הכנסת נושא האינט' לפה היא דמגוגיה.

מטרתה: הצגתי באור שליל ומגוחך, כאילו אני עובר על איסור חמור בעצם שהייתי פה, ובד בבד 'מטיף' לאחרים.

ובכן, לא משנה כרגע כלל מי אני ומה אני - וגם לו הייתי הגדול שברשעים ח"ו, ההלכה לא היתה נעקרת ממקומה מפני כך, ואיסור שירות נשים בצה"ל בתוקפו  היה עומד, ללא כל קשר אלי.

בדיון ענייני, להבנתי, מתייחסים לנושא הדיון ולגופם של הטענות, ולא למי שאומר אותם.

מה גם שבודאי שלא באתי להטיף חלילה או כל כיו"ב, ממש לא.

בסה"כ התענייתי מדוע מתייחסים בקלות כזו לעבירה כ"כ חמורה, (ואולי זה מפני שכנראה לא מודעים לחומרה שבדבר, ואם כך אז ב"ה זה טוב מצד אחד, ומהצד השני טוב שידעו את חמורת העניין, וכך היחס ישתנה בהתאם), ובעזרת הדיון פה אני מקווה כאמור למצוא תשובה לתהייתי.

בחרת להתעלם דווקא מהתגובות שהביאו דעות חשובות של רבנים (כנראה מכיוון שרבנים אלו לא מעניינים אותך) בחרת להטיל פה פצצה ולהאשים ציבור שלם בכך שהוא עובר על איסור חמור מבלי שביססת את דברייך.

החזו"א זצוק"ל אמר את עניין הייהרג ואל יעבור על עניין הגיוס בכפיה ולא על ש"ל התנדבותי.

ובינתיים הרבנים שבהם אתה מנופף ע"מ להציג אותנו כרשעים הם אותם הרבנים שגם אוסרים לגלוש באינטרנט.

אם אתה קשוב לרבנים הנ"ל עלייך להפסיק לגלוש באינטרנט ואם אתה פוסק כאותם רבנים שהתירו את האינטרנט אז הם גם התירו את השרות לאומי ולא רק שהם התירו אלא אף סוברים שזו מצווה.

אז פה יש אנשים שסוברים שהאינטרנט מותר והש"ל מצווה ואילו אתה חושב שהאינטרנט מצווה והש"ל עברה.

אתה מוזמן להמשיך לבלבל את המוח במקום אחר ולהניח ליושבי הפורום לנפשם וכל אחד יעשה כפי שמורים לו רבותיו.

דיברתי מפורשות (וכתבתי את זה כבר אבל אחזור על זה פה) אך ורק על שירות נשים בצבא.

אם הובן אחרת - אני מתנצל.

מיותר לומר שאין לי שום כוונה להציג ציבור זה או אחר כרשעים.

אני סבור שרוב הציבור הדתי מתנגד לגיוס נשים לצה"ל, ורק מיעוט תומך בכך.

עם זאת, נראה לי שאיננו מודעים מספיק לחומרת העניין, מה שכנראה גורם לרבים לא לראות בכך בעייה.

אינטרנט (כמו כמעט כל כלי בעולם) יכול להיות חיובי ושלילי.

אין ספק שאינטרנט זה מקום פרוץ,טמא (ברובו) וכו' ושהוא ממש לא לכתחילה.

מה לעשות ומצב הדור חלש בעניין הזה ורובינו משתמשים במחשבים ובאינטרנט.

לכן הקימו את חברת אינטרנט רימון,העושה עבודת קודש לטהר את הכלי הזה למי שכבר יש אותו ומשתמש בו.

בכל עניין מן הראוי לבדוק מה גובר-הצד החיובי או השלילי.

מעניין שלא שאלת לגבי טלויזיה "האם יוצאים עם מישהו שצופה בטלויזיה?".אולי משום שהתשובה לכך ברורה (לפחות בקרב רוב הציבור הגולש בפורום הזה) כי טלויזיה נחשבת לטאבו ולדבר המוקצה מחמת מיאוס (ובצדק!) ואילו האינטרנט לא זוכה ליחס דומה.

הצבא,לעומת זאת,הוא כלי נצרך וחיוני וכו' וכו' אך כרגע הוא איננו מתוקן ויש בו הרבה טומאה וחוסר צניעות.

הליכת בנים לצבא הינה חובה (אלא אם הם לומדים תורה על מנת להתגדל בה... וזה לא הדיון כרגע) לכן בשבילם יש פתרונות שמקטינים את ממדי הפגיעה (אומנם לא לגמרי,ויש הרבה נסיונות ונפילות בצבא.והמקרים ידועים).

הליכת בנות לצבא איננה חובה.להפך,לרוב היא תפגע בצניעות הכל כך חשובה של בת ישראל הקדושה.ישנם כל כך הרבה תפקידים חשובים בשירות לאומי (שגם הוא צריך להעשות מתוך קדושה) וממש לא חייבים להכנס למסגרת גברית,קשוחה ולא צנועה.

לכן,לו הייתי גבר-לא הייתה יוצאת עם מישהי שעשתה צבא (אלא אם היא חזרה בתשובה והיום היא במקום אחר וכו').בדיוק כמו שלא אצא עם גבר שצופה בסרטים (99.9 אחוז מהסרטים הם לא צנועים).שניהם פוגעים בצניעות,ושניהם איסור (דאורייתא,יהרג ובל יעבור או לא.לא עקרוני לי).

אני מבקש מצדיקה אחותך למחוק הודעות כאלה מהפורום!

אני מבקשת מאוד מכליושבי הפורום

על כל בקשת נעילה או מחיקה לפנות אלי באישי -עם לינק\ קישור להודעה הבעייתית

(איך עושים קישור? קליק ימני על הנק' האדומה> העתק קיצור דרך> הדבק)

אגב- 310

אני יכולה לקרוא גם פונט רגיל...

נדמה שכל מי שגדל בציבור הדתי זוכר את הדיונים האלו. 

כן, אלו בהחלט נושאים ושאלות פרובוקטיביות ובד"כ הם מגיעים מאנשים שנמצאים רחוק מאוד מהעולם הדתי לאומי. 

מי לא זוכר את הדיונים עם החרדים, לכאן ולכאן, ואין זה משנה מה הוסק. 

ואולם לשאלה טובה צריך לענות תשובה טובה.

ולפעמים גם לשאלה רעה, וכן זו אינה שאלה טובה, צריך לענות תשובה טובה. 

1. כאשר בחור או בחורה רוצים להתחתן - שימצאו אדם שמתאים לעולם ואדם שהם. ואין מקום כלל לדיון על טיב דרכו של האדם, על מנהגיו, או על אמונותיו כאשר הנושא הוא נישואין, אלא חוק אחד קובע - ימצא התאמה. 

2. באמירה כללית מאוד - מי שרוצה ללכת בדרך התורה - ילך אחרי חז"ל ורבותיו.  ואני שב ומדגיש וחוזר, אחר רבותיו, כן כן הרב שלו. ואין זה משנה כלל מה רבנים אחרים פוסקים, ומה עדות אחרות נוהגות, אלא כל אדם ורבו. זה שכל הרבנים החרדים חתמו שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה בתקופת קום המדינה, לא מוסיף או גורע לעולם התורה שקובעת מה שקובעת על המדינה.

ויותר מכך, לא רק הפסיקה של הרבנים לקהילותיהם, אלא אף התחומים וההנהגות של הפסיקה. יש קהילות שבהם נהגו ללכת לרב על כל נושא, ויש שרק בנושאים הלכתיים מובהקים. ויש רבנים שעונים על הכול, ויש רבנים שעונים רק על עניינים הלכתיים מוהבקים.

ויותר מכך, שאלה של פרופורצייה. זה דבר אחד לומר משהו מתוך רצון להדריך את הכלל או ליצור לחץ פוליטי, וזה דבר אחר לחלוטין כאשר מדובר בהדרכה פרטית. מעבר לכך, כאשר הנושא אינו אם להתגייס או לא להתגייס ולאן תחת איזה מסגרת או דרך איזו מוסד, אלא שאלה האם להתחתן עם אדם מסויים. סביר להניח שההתמקדות תהיה סביב האדם שעומד כאן היום.

למסקנה: 

לך אחר הרב שלך, וחפש מישהי שתתאים לך - לפי מה ומי שאתה.

בהצלחה

שכל בת עברה בחייה על מלבין פני חבירו ברבים עברה בשתיקה.. וכי אתם באמת חושבים שיש הרבה בנות שעברו על מלבין פני חבירו  ברבים???

לא מדבר על דמגוגיה ושכליות.

הרבנים טענו ככה בגדול, שזה רע ללכת לצבא, כדי למנוע את זה...

אבל אולי היא לא עשתה שם שום עבירה (שקשורה בעניין הזה כמובן...)???

 בבקקשה סליחה משלום לעם, אבל אני קוראתי את זה , ובכלל לא הרגשתי שואלים כאן משהו. רק שמתקיפים ומלכלכים את הבנות שלא בדיוק בדרך שנראית למישהו , וזה בלי שום קשר למה שקורה באמת.

 קודם כל כל הדיבורים :ייהרג ורל יעבור " זה רק ביאוי נורא מוגזם.

 דבורה הנביאה הלכה למלחמה עם ברק בן אבינועם , וזה אפילו שהיא בעתמה היתה אפילו נשואה לאיש שקראו לו לפידות .

 ותגידו היא אמרו לברק " תהרוג אותי ואני לא אלך איתך "? .

 וברור שזה הכל בלשון של הגזמה .

 כל  מה שדיברו אז היה לפי מה שידעו שהולך בין חילוניים וחילוניות בפלמ"ח. וגם אז היו בפלמח דתיים שאצלם לא היו דברים שלא בסדר.

להגיד שבת בצבא זה ייהרג ואל יעבור , זה אומר שלהיות בצבא גורם לבת לעשות משהו שזה ייהרג ואל יעבור . אבל כל מה שייהרג ואל יעבור לבת זה גם ייהרג ואל יעבור לבן ששותף שלה נכון ?

 וזה אומר שגם בנים בצבא עוברים על ייהרג ואל יעבוד , ואז אולי נגיד

שאסור לבת לצאת עם בן שהיה בצבא ?

 והיום בצבא בהחלט דואגים שלא יהיה לחץ על בנות יותר ממה שיש באזרחות.

שמעתי רק אתמול מידיד שגומר עוד בערך שבוע את קורס מכ"ים של הצנחנים על יד דימונה . שלפני יומיים זרקו מהקורס שני חניכים שהיו 100% בקורס, שהתאמצו כמו כולם , והיו יכולים להיות מפקדים לגמרי בסדר. .

ולמה זרקו אותם ?

בגלל ששניהם היו בתוך האיזור של מגורי בנות !

 לא שעשו שם משהו לא בסדר , פשוט הם היו שם . וזהו. זרקו אותם !

אז מישי שמעה שיזרקו ממוסד של החינוך החרדי מישהו שישב פעם לבד במשרד עם המזכירה של המוסד ? או שדיבר עם מורה-בת לבד בלי עוד מישי ?

 שמעתם דבר כזה ?

 ואני בטוחה ב 100% שאף אחד מאלה שאמרו "ייהרג ואל יעבור" לא היה אומר לתלמיד שלו ש"לא ייצא עם מישהי כזו".

בעזה"י

ראשית -

שלום לעם - לא מובן שתחילת דבריך הם רק על נושא הצבא לבנות!

[אומנם הבהרת את זה לאחר זמן רב, אבל התקפות רבות הגיעו עד אז...]

נראה לי שצריך להיות הרבה יותר מובנים מראש!!!

[הרבה מהדברים שם שאמר החזו"א על "יהרג ובל יעבור" באמת הועילו נגד הכפיה[גם על הצבא וגם על שירות לאומי],

אבל בנושא השירות לאומי הרבה רבנים אומרים שמותר (לא חייבים!!![שזה ההישג הגדול של האמירה הזו] אבל מותר)].

שנית -

אוריאנה ועוד - על תהיו תמימים, בצבא לא רק עובדים, ולא זורקים כל אדם שמתקרב למגורי בנות.

ואני אומר את זה מידיעה ממשית שכאן לא המקום להרחיב עליה [גם אני הייתי בצבא וראיתי ושמעתי דברים...]

מספיק שאני אגיד [משהו שכבר אמרתי בדיון הקודם...] שאת הסמג"ד שלי [אדם נשוי שנפצע בעזה] הכניסו לכלא על אונס!!! (אחד הדברים עשו לי מאוד מן טראומה [היו לי וויכוחים ערכיים איתו אבל...])

וגם לי לא היה פשוט בצבא, הרבה פעמים זה מאוד קל לפול, והכרתי אישית אנשים שעשו כל דבר שם...

המציאות לא פשוטה, יש הווי, ויש סמכות, בעבודה ובאוניברסיטה אני לא חייב למישהו, ואני כל יום בבית שלי. בצבא יש סמכות ואפשר להעניש, ולהענש, ויש גם הרבה הרבה בטלה...

דרך אגב גם אימא שלי [שבאה מקיבוץ של השומר הצעיר והייתה גם בצבא והתחתנה עם אבא שלי שלמד במרכז...] גם היא חושבת שהצבא הוא ממש לא מקום לנשים...

בכל אופן אגיד את דעתי בשלמות (היית יוצא?)-

אם כבר הייתי יוצא עם מישהי כזו לא הייתי פוסל רק בגלל זה, [אני מסכים שאם מישהי הולכת בידיעה נגד הרבנים זה מביע עמדה, וזה שונה מאוד מלשון הרע שכולנו נכשלים בו--], אבל צריך להבין שלא כל הציבור המוגדר דתי לאומי הוא אחיד, הרבה ממנו מורכב מכל מיני מקומות, ולפעמים חינכו אנשים קצת אחרת שזה לא כל כך רע. 

יהודה

נ.ב. אוריאנה אצל דבורה זה היה מקרה חירום, ויש הרבה הבדל... יש שם גם את הסיפור של יעל בהמשך, אני מקווה שאת לא רוצה שכולן ילמדו ממנו למצב הפשוט. (ואני יודע שאת לא!!!)[צריך ללמוד את נושא סיסרא הוא היה מפלצת עצומה, תראו את המדרשים...]

וגם המשפט הזה -  "והיום בצבא בהחלט דואגים שלא יהיה לחץ על בנות יותר ממה שיש באזרחות" - ממש תלוי איפה, תסתכלי למשל בקרקל, עוקץ, ועוד ועוד... (ולא רק בלוחמות).
וגם לטענתך בנושא הבנים בצבא - קודם כל אין ברירה, אנחנו חייבים צבא! אנחנו לא יכולים להתקיים פה בלי צבא. וגם שבאמת חייבים להכין את הבנים שהולכים לצבא בצורה הרבה יותר טובה, ושידעו איך להיות... וברור שצריכים לשנות את המצב.

[אני לא יודע למה אני נגרר לפה בין לבין ... ]

מיסתדרת עם ההורים שלה (כיבוד הורים)

או לא מקפידה על שרוולים (צניעות וגרימת עבירה)

או מרכלת...(כמו שופך דמים.)

או אוהבת לראות סרטים (לא תתורו אחרי עיניכם..)

לכל אחד יש את המיצוות שלו והעבירות שלו.

צריכים לבדוק אם היא בחורה בעלת מידות וטובת לב.

ואני אישית מיתנגדת נחרצות לשרות צבאי לבנות  (לפי כל מה שכתבת.)

בצה"ל.

1. הרב יהושע יגל היה קרוב כל חייו לחזון אי"ש .

    היה  בא אל החזון אי"ש כל שבוע.

והקפיד כל חייו ללכת לפי הדרכת החזון אי"ש .

    כשהיה בראש המדרשיה בפרדס חנה היה עושה הכל לפי  עצת החזון איש.

2. הרב שמואל ניסן ברוורמן  היה אחד מחכמי ירושלים היתה  לו בת בשם יוכבד .

3. יוכבד שרתה בצה"ל.

4. הרב יהושע יגל ויוכבד התחתנו .

 זהו. אלו העובדות.

בספר על הרב מבריסק ובספרים נוספים מופיע שהחזו"א אמר לאחותו שמדובר בעבירה של 'יהרג ובל יעבור' כפשוטו.

מעט ציטוטים של החזו"א בנושא:

א. אגרות החזו"א ח"א אגרת קיא: "ואנו שומעים איומים להתנפל עלינו ולהוציא הבנות מחיק אמותם באלמות ובאגרופים, ודמעת העשוקים כנחל, פן ח"ו יפגעו בבבת עינם בבנותיהן היקרות להוציאן לרעות בשדות אחרות...הריני פונה את לבן הטהור לחגור שארית כח שלא ליתן שום אפשרות של כפיה על הצעירות נגד מצפון שלהן..."
ב.אגרות החזו"א ח"א אגרת קיב: "..וזה ע"א הבנות ביחס לכפיה..הפגיעה בבנותיהן לכפיה בכל אופן שיהיה, הם לפי מצב הנוכחי, מגינת לב האבות והבנות יחד שאין דוגמתה מצד אחד ומסכנת באמת את כל האופי הטהור והקדוש של המחונכות היקרות אשר נשארו לנו לפליטה, רגשות נפשי מורה ובאה שהוא ענין של יהרג ואל יעבור, ואולי גם מנקודת הלכה כן, ולכן אני פונה לכ’ שיחי’ ולהחברים היקרים שיחיו אשר בידם לעשות בזה לקיים את ההסכם שלא לנגוע בהבנות הצנועות".
ג. שם אגרת קיג: "מה נורא הכאב, ומה אכזריה המכה, לאכוף על בנותנו האמונות עלי צניעות המפוארה, לצאת חוץ למחיצותיהן...כל עין תדמע לשמע אוזן כל רוח נשברה...גזרה היא קורעת כל לב! עינינו לשמים לסבב את הסיבות שלא יגזרו עלינו כאלה ויעזבו את מחשבתם הרעה הזאת, ואשרי מי שיזכה שיגולגל זכות על ידו שנשוב למנוחה ונתבשר שהגזרה נתבטלה...".
ד. שם ח"ג אגרת צז: "גיוס בנות לשירות לאומי הכאיב לבבי מאד מאד...העיקר שרצוני להשאיר עוד מקום לרחמים ותחנונים, ולא לקבל ח"ו את הגזירה -- והריני מקווה שישועתו קרובה".
ה. שם אגרת צח: "ההצבעה בעד שירות לאומי אסורה, אף אם ההמנעה מאיימת הפסדים"
ו. שם אגרת צט: "חובתי להגיד לכם -- כי ההצבעה בעד חק גיוס בנות לשירות לאומי אסורה ע"פ ההלכה, ואין דבר שבעולם שיאפשר היתר בזה".

 

הרי מדובר בנסיבות מאוד מסויימות, מילים כמו כפייה "איומים להתנפל עלינו" וכו.. 

מה גם, שמדובר בתקופה אחרת עם מאפיינים משלה. מי שזוכר את הפולמוס הגדול של אותה התקופה, מכיר את הצדדים הפוליטיים ונסיבתיים שלה. 

אבל כפי שאמרתי כל זה אינו חשוב כלל. 

משום שאתה מתרה שצריך ללכת אחר הרבנים. אז לך אחר הרבנים שלך. 

אצלנו בציבור הדתי לאומי הרבנים פוסקים ומנהיגים שמותר ואף מעודדים לעניין. 

אם רבך אומר אחרת, נהג אחרת. 

וכל זאת מבלי להיכנס לדיון העקרוני בסוגיה. אין היא חשובה או קשורה לשאלתך. 

כשיש רב במקום שאחראי לצרכיה הרוחניים.

צריך להבחין בין פסיקה בעניינים 'קלאסיים', לבין פסיקה בעניינים אקטואליים.

כשרב נשאל: האם מותר לסחוט לימון בשבת?

ארגז הכלים שלו פשוט.

מלאכות שבת הם תחום נרחב ומוכר בהלכה.

החל במשניות, דרך הגמרא, הראשונים, שולחן ערוך, פוסקים אחרונים, שו"תים.

השאלה שתישאל היא: האם יש כאן 'מלאכה', ואיזו היא?

או האם יכול להיות בזה איסור מדרבנן.

אם אין בזה אף אחד מהנ"ל - הדבר מותר.

פשוט, קל ומובן.

לעומת זאת, השאלה: "האם לבת מותר ללכת לשירות לאומי?" מורכבת יותר.

לרב אין תקדימים היסטוריים הלכתיים לפסוק על פיהם.

ר' מאיר, ר' עקיבא, אביי ורבא, הרמב"ם והרשב"א, ה'בית-יוסף' והרמ"א, החת"ם סופר וה'אבני נזר' לא דנו בזה.

למה? 

כי במציאות ההיסטורית שלהם לא היה בכלל מובן למילים האלו.

לא 'שירות' ולא 'לאומי'. ולא הצירוף הזה. 

ולא היתה מציאות כזאת.

בנות התחתנו בגיל הרבה יותר מוקדם, לרוב - לא ידעו לקרוא, ועבדו בבית.

לכן, הרב צריך להתאמץ הרבה על-מנת להכיל על השאלה הזאת קטוגריות הלכתיות.

הוא יכול לנסות לדון בשאלת מצוה הבאה בעבירה. כאשר ה'מצוה' היא:

עזרת ישראל מיד צר, גמילות חסדים, רפואת חולים, או דברים אחרים.

וה'עבירה' היא עבירות צניעות שונות.

אך גם זה לא יהיה דומה. כי אין פה מקרה יחידי של מצווה הבאה בעבירה, אלא מציאות שלמה. היכנסות למערכת מחייבת של מצווה וכן של עבירה. אז, האם זה דומה? לרב פתרונים.

הוא יכול לדון בזה מכל מיני כיוונים.

זה מה שנקרא לדמות מילתא למילתא.

פסיקת הלכה היא אומנות, לא פחות מאשר היא מדע מדויק. 

הכרחי שתפיסת עולמו של הרב תיכנס לתמונה בעניין הזה, ואי-אפשר לקחת פסיקות כאלו 'בתמימות'.

אם אתחיל לשאול תלמידי חכמים חרדים איך הם מתירים לעצמם להימנע שנה אחר שנה מלקיים מצווה דאורייתא של עזרת ישראל מיד צר? זה יהיה מגוחך.

שאלת הרלוונטיות של המצווה הזו בימינו והיחס בינה לבין לימוד תורה ועניינים אחרים היא רחבה, והם, בצדק -  נשענים על רבניהם.

ובכללי, השקפת עולמי האישית -

עולם ההלכה היהודי התעצב בזמן שבו ישראל היו בגלות, והוייתם היהודית הצטמצמה לקיום מצוות יחידי וקהילתי. שאלות של הנהגה, פוליטיקה, תרבות, לאומיות, מודרנה ועוד - לא נידונו.

בדור הקודם נעשה נסיון לחדש עיסוק הלכתי כזה (למשל: הרב הרצוג זצ"ל), אך זה לא פשוט כלל ועיקר.

לדון בשאלות כאלו רק במשקפיים 'הלכתיות', כלומר ארבעת הטורים של השולחן ערוך, זה לא נכון. בדיוק כפי שאי-אפשר לפסוק בהלכות שמיטה משו"ע, מסיבה מובנת...

אם הולכים עם שאלה כזו לרב, ראוי לפרוס את המוטיבציות וההשקפות האישיות, ולפנות לרב כמקור סמכות רוחני, לא פסיקתי. מה דעתו? באיזה אופן כדאי לגשת לזה? במה כדאי לתת דגש, ממה ראוי להיזהר? 

שלושתם פסקו כך, - והם לא היו נחשבים לרבנים של הציבור החרדי הטיפוסי.

גם לוממש לציבור הדתי לאומי.

משהו בערך באמצע.

אך לענ"ד זה חמור לומר שפסיקת גדולי עולם אלה נבעה משיקולים פוליטיים כאלו ואחרים, ולא מכוחם כפוסקי הלכה.

באותו הזמן היו נסיבות מיוחדות שדרשו אמירות מסויימות. 

אבל כפי שאמרתי 3 פעמים, זה לא הנושא החשוב. כי הדיון אינו על הפסיקה ההלכתית שמאפיינת את כל הרבנים הדתיים לאומיים- ואת העקרונות שהובילו אותם לפסיקה זו.

ולהמשיך ולהביא דוגמאות - שאין עניין כלל לדון במהותם או נכונותם (פרופורצייה הלכתית), מביא לטחינת מים.  

תתמקד - אם בפסיקת רבנים עסקינן, כל אדם הולך לרב שלו ומקבל הדרכה אישית. 

ואם תביא שמליון רבנים סוברים אחרת, אין זה משנה כלל.

האם יש עניין בכלל ללכת לצבא?

האם לבחורה מותר ללכת לצבא?

תלוי בהרבה מאוד דברים ולא פעם או פעמיים שמעתי רבנים גדולים מתבטאים בעניין אף לחיוב.

זה תלוי בהרבה מאוד דברים, וזוהי סוגיה הלכתית עמוקה ומורכבת שרבו הדיונים בה - בעיקר אצל אלו שקשורים למדינה ואכפת להם ממנה.

על כל זה מונחת לה המציאות - מה קורה כאשר זאת כבר עובדה מוגמרת - והנה הבחורה שאתה יוצא איתה או חושב לצאת איתה שירתה בצבא בזמנו. 

אז לדעתי זה תלוי מי ומה הבחורה היום. 

והאם הבחור יכול להכיל את הבגידה הזו בנורמה. 

אולי הוא רב חרדי? מי החליט לך מי הרב שלך?

אם לא יודעים משהו צריך לברר , ממש בשביל לדעת. לא לחפף ולמצוא מישהו שיגיד "אסור" , ואז על כל דבר נגיד אסור , וגם לא לחפש מי שיגיד מותר. רק להשתדל לדע הכי טוב.

 ולפי הנושא פונים ,אם לא יודעים לבד, למי שנראה לנו שהוא בקיא בנושא , או מסתכלים בספר שנראה לנו מוסמך.

כאשר פותח השרשור שואל - איזה רב התיר לכם, אז אנחנו עונים הרב שלנו. (כן כן הרב שלי)

אילו היה כאן דיון בעקרונות ומהות העניין, היינו יכולים להעמיק לים ההלכה ואגדה, ולדון מכל זווית שקיימת. 

גם בעוד חיובי כריתות, אז גם תשמע לו?

ותראה לי ספרדי - שאם הרב עובדיה יגיד משהו - וכולם יפסקו נגדו, יקשיב להם. 

או מרכזניק שרב אברום פסק משהו. 

או חרדי שהרב קנייבסקי או הרב אליישיב.

וכו וכו וכו

ואין לדבר סוף. 

כן, לך אחר רבך.

(וכל זה בעניין הליכה אחר רבנים)

רק בגלל שהוא לא ספר אף אחד, ולא ראה אף אחד ממטר.

הוא אפילו ברח למצרים בגלל זה.

או הרב שמואל אליהו. 

או הר דבר ליאור. 

וכו שעמדו על שלהם.

ואתה חושב שתלמידיהם לא ילכו אחריהם???

ואם אכן הוא ישנו, אזכי כדברי הרב צבי פסח פראנק זצוק"ל - רבה של ירושלים, אותו רב הוא בבחינת 'ירבעם בן נבט'.

יש מחלוקות אולי לגבי חומרת האיסור, אך אין אחד המתיר.

מי שבחוצפתו חושב שהוא יכול לחלוק על כל גדולי הדור הקודם והדור הזה - שכולם חד מששמעית, כולל כל הרבנים הראשיים, אסרו זאת לגמרי - מסיבה זו בלבד אינו ראוי להתקרא 'רב'.

היום כל אחד, ממש כל אחד שקצת למד, יכול להקרא 'רב', לפסוק נגד הלכות מפורשות, ולזכות בתמיכת ההמון.

אוי לו לדור יתום ושפל זה.

אתה מחלטי ללכת ע"פ רב מסויים וכל מי שלא סוגר קו עם הרב שלך אתה אומר שהוא לא רב....

באותה מידה אני יכול להגיד שאין רב אחד היום שלא אומר ללכת עם תכלת, הרב דב ליאור הולך עם תכלת הרב רא"ם הכהן הולך עם תכלת וכל השאר פשוט לא רבנים כי הם עוברים על מצוות עשה דיאורייתא בכל צעד שהם עושים ולאדם כזה לא ראוי לקרוא רב....

אם אתה רוצה להכנס לשאלה ההלכתית אתה מוזמן אבל כנראה שאין לך מקורות על יסודות האיסור מעבר לכמה ציטוטים שנאמרו ע"י רבנים מסויימים, בהקשר מסויים לאנשים מסויימים.

ולידיעתך פגשתי בנות דתיות בצבא שהלווי ועשירית מהבנות הדיות לאומיות היו צדיקות כמותן, אבל אתה לא יכול להבין את זה את מקובע מידי בקו הסגור והמצומצם שלך....

המלצה שלי תפסיק להתעסק בכיתיות זולה שלא מועילה לאף אחד ותלך ללמוד תורה, זה יעשה לך רק טוב.....

(נ.ב. אם לבחון לפי נתונים יבשים ובלי להכיר את האישיות, רמת ההקפדה על מצוות, השקעה בעבודת ה' ותיקון המידות אני מעדיף בהרבה בחורה שהייתה בצבא מאשר בחורה שעשת שירות לאומי בבית חולים. עם כל הכבוד אני מעדיף ספק יד שנייה מחייל יהודי צדיק מאשר ספק יד שנייה מסטז'ר ערבי ערל..... אבל זה העדפה אישית שלי)

זה לא סתם להחליט מי גדולי הדור .

ךפי מה שאתה אומר , כל דבר חשוב צריכים גדולי הדור להחליט .

אז תשאיר לגדולי הדור להחליט מי גדולי הדור . ( כמובן שבשביל זה צריך להחליט ניגדולי הדור שיחליטו מי גדולי הדור. וככה זה נמשך בלי סוף.

 אני חושבת שהכי טוב לפורום זה שכל אחד יכתוב לפי מה שהוא חושב , אבל בהגינות.

 ושוב נדמה לי שכל הנושא לא במקום .

 מישהו היה מסכים שתהיה שאלה אם מותר לצאת עם מישהו שאין לו בגרות?

 או אם מותר לצאת עם מישהי שההורים שלה באו מברזיל?

לא אשמע לו.

דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין?

ברור שבגיוס בנות אין איסור בעצם הגיוס אלא זה מצב שעלול להביא לאיסור

גם הגרש"ז אוירבך היה קוקניק. אז? זה אומר שהוא לא היה חרדי?

---

'אזמרך בלאומים' הוא אכן אתר מסולף. הוא תמיד מביא מקורות, רק חבל שהם מזויפים. הוא הביא ציטוטים מ'אורות', שלא קיימים בכלל. וזו רק דוגמה.

http://ravsharki.org/content/view/689/741/

פה הרב שרקי מסביר לשואלים מיהו השקרן, כזבן ומבזה ת"ח מאחורי האתר 'אזמרך בלאומים'.

---

תבין, יש דעות ויש דעות. הנה, לא מכבר נוכחתי לדעת שהרב ליאור פסק שלחסיד ברסלב אין בעיה לצאת מהארץ לאומן. זהו דבר מהפכני בשביל הרב ליאור, כיוון שב'משפט כהן' של מרן הרב קוק, זצ"ל, כתוב שאין לצאת מן הארץ להשתטחות על קברי צדיקים, והרב ליאור דבק בדרכיו של הרב. עם זאת, הוא פסק אחרת, לחסידי ברסלב בלבד. הדוגמה הזו לא הכי מושלמת, אך מראה שיש דעות ויש דעות. יש דעות שאומרות שגם להצביע בבחירות זה ייהרג בל יעבור. יש דעות שאומרות שהרב רפי פרץ, שליט"א, הרבצ"ר הנוכחי, לא ראוי להיקרא רב (הרב דוד מאיר דרוקמן, http://www.kikarhashabat.co.il/25608.html). לפי אותה דעה, הרב פרץ לא ראוי להיקרא רב בין היתר כי הוא איננו מגדל זקן. שטות מוחלטת, אגב. לפי אותה דעה, גם הרב ליכטנשטיין שהוא ת"ח עצום, ואני מתקשה להשוות אותו לרב דרוקמן עצמו, איננו מגדל זקן וממילא לא רב, ח"ו. יותר מכך, יש דעות שאומרות ש'אורות' הוא מינות וכפירה! האם אתה מקשיב לדעות האלה?! אל תתחשב בהן! 

---

אגב, אולי אותם רבנים שאמרו את מה שאמרו על ש"ל, דיברו בכלל על גיוס לבנות?

אם היא עושה בכ"ז, אז בסדר.

בת שירות עולה -המון- כסף.

בת שירות חתונתה מתעכבת, וממילא גם הולדת הילדים, וממילא אם הולדת הילדים מתעכבת, אולי היא תרצה להביא פחות ילדים ממה שהיא רצתה קודם. שזה דופק את הרצון שלה, ואת הרצון של העם לגדול ולהתפתח.

בת שירות לימודיה הגבוהים מתעכבים, ומה קורה? היא מוותרת חלילה על קריירה רצינית.

מדרשה! מתי בת שירותנו הנאה והחסודה תלמד במדרשה, אם תרצה? לאחר השירות הלאומי?

והנה, מה קורה? איזה עיכוב גדול ביציאה לחיים.

לכן השירות הלאומי הכי מתאים הוא ללכת ולבנות עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. וזה יהיה השירות הלאומי שכל אדם חייב לעשות.

שירות צבאי לגברים הוא אקסטרה חובה, אבל זה משהו אחר, בין היתר כי זה פיקוח נפש.

*אם רצונך לחפש הדרכה של רב. 

ותחיה כפי שאתה מבין לנכון לחיות ותתחתן עם מישהי שמתאימה לך על מה שיש ואין בך. 

ב"ה

חתן לא קופץ מהשמים. עבודה גם לא באה סתם כך. אומרים שזה לא טוב, משמיצים. נו, וזה עוזר?  אני כבר מוכנה לחתונה?

זה לא עובד כך!

לא כל מי שמסיימת שמינית יכולה להתחתן. הרוב לא. הרוב שאני מכירה ויצא לי להכיר זרמים שונים.  מי שיכולה-אשריה!

יש כאן דברים עמוקים. לא הצלחתי לשם מילים על הכל.

אבל אנחנו לא מסחרה! מי שלא עושה שירות לאומי לא בהכרח תתחתן, לא בהכרח תזכה לילדים.

וצאו בבקשה- מהסרט! תפסיקו להעמיד בכח את זה אחד מול השני. חתונה מול שירות לאומי. עוד שנה או עוד ילד.

זה הרבה למעלה מזה.

מהדברים שכתבת נראה שנפגעת ודעתי שהדבר נובע מכך שלא הבנת לגמרי במה מדובר. 

אני מצרף לכאן קישור למקור הדברים, ותתתרשמי בעצמך ללא תיווך של אף אחד מהדברים שהרב מלמד אמר. 

למי שגם רוצה, מדובר בסוגייה של שירות לאומי - ביחס לחתונה ובכלל. 

20110611221006.ppt

אם אתה מהציבור שלנו, אז זה בסדר לכל הדעות אם הצרכים הרוחניים זמינים. יש דעות שאומרות שעדיף שלא (לא בגלל סיבות של צניעות וכו'), אבל חלילה וחס ושלום למנוע בגלל זה שידוך בין שני מתאימים.

בשירות הלאומי שמו להם למטרה לטמא את עם ישראל, ומבחינתם - כל האמצעים כשרים.

הם הפיצו מדבקות של 'גאים בשירות הלאומי' כשברור למה הכוונה.

שום מחאה לא נשמעה.

כנראה שבנות שהולכות לשירות לאומי מתייחסות בחיוב לעשיית מעשי תועבה.

גם את התועבה הזו הם יטהרו בק"ן טעמים.

הכל מותר, חוץ ממצוות 'הדת הציונית'.

לכן זמר שרח"ל לא שירת בצה"ל - ייאסר עליו להופיע בפניהם, אבל זמר שגאה בהיותו עובר על החמורות שעבירות - זוכה לכבוד מלכים ונערץ על ידיהן.

מה שנקרא: מן הפח אל הפחת.

מצווה גוררת מצווה, וההיפך.

עצוב.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!