אינלי מה ללבוווש"!!

בסיעתא דשמייא!!

מכירה את זה שאת מסתכלת בארון בגדים,
יש לך איזה ארון שלם של חולצות, 2 ארונות של חצאיות, ועוד בכלל לא דיברנו על הבגדי-שבת..
אבל בכ"ז את צועקת 'אינלי מה ללבוש!!' ויוצאת לשופינג?

מכיר את האלו שיש להם פלאפון סבבה לגמרי - דור 3.5, יש MP4, מצלמה באיכות טובה -
אבל הם כל היום מתלוננים שהם רוצים כבר לשדרג את הפלאפון הזה לאייפון?

---

בנ"י במדבר בפרשת השבוע שלנו [בהעלותך], מתלוננים שהם רוצים בשר.
אבל כולנו יודעים מגן חדווה שהיה להם במדבר מן - והמן יכול לשנות את טעמו לכל טעם שרק רוצים -
בואנ'ה, הלוואי שלי היה ככה אוכל שכשאני רוצה פיצה הטעם שלו יהיה כזה, וכשבאלי קבב הטעם שלו יהפוך להיות קבב -
אבל לבנ"י זה לא מספיק. הם רוצים בשר אמיתי.

הם נענשו בזה ש- "הבשר עודנו בין שינהם, טרם יכרת, ואף ה' חרה בעם, ויך ה' בעם מכה רבה מאד"

ז'תומרת שוואלה, יש עונש שיא החמור למי שלא שמח במה שיש לו, וכל הזמן רוצה עוד ועוד.

אבל למה גם בנ"י וגם אנחנו כל פעם לא מסתפקים במה שיש לנו?
אנחנו כל פעם רוצים עוד בגד, עוד כסף, עוד ועוד ועוד...
למה אנחנו לא יכולים לעצור שנייה אחת, ולומר לאבאל'ה שבשמים תודה רבה על כל מה שיש לנו ב"ה, ובמקום זה - אנחנו כל הזמן רודפים אחרי עוד דברים?

כי בינינו? ששש, בלי שאף אחד ישמע -

יש לנו תאווה. אבל וואחד תאווה.
תאווה לכל מה שהכי נחשב, הכי מתקדם, הכי אופנתי.

אבל איך אפשר להוציא מעצמנו את התאווה הזאת?
איך אפשר לגרום לזה שנשמח במה שיש לנו?!..

יש כמה דרכים לזה:
1. להסתכל על מה שב"ה יש לנו - ולהודות לאבאל'ה שבשמים עליו.
אז נכון, אולי אין לנו את הפלאפון הכי משוכלל - אבל ב"ה שלפחות יש לנו פלאפון.
2. להסתכל על כל אלה שיש להם באמת חוסר במשהו [זה יכול להיות כל דבר - חברים, קושי בלימודים, כסף וכו'..],
ולראות שב"ה באמת יש לנו הרבה יותר ממה שיכולנו לבקש.
3. לעצור את עצמנו כל פעם לפני שאנחנו קונים משהו, ולשאול:
אני באמת צריך את זה, או שזה סתם תאווה?
זה יכול להיות כל דבר - מתחיל במסטיק במכולת, ונגמר במכונית משוכללת.

אחים שלי!
שבעז"ה נזכה באמת לעבוד על עצמנו, ולהפסיק להתאוות לדברים.

[נהנתם? אז בבקשה תכתבו אפילו פסיק פצפון בתגובה, כדי שעוד חברים יוכלו לקרוא ולהתחזק.. ]