מקווה ששרדת..

ד"א, בד"כ זאת שעה של תנועה ברחובות.. במיוחד בימי חמישי...

לא כ"כ הצלחתי להבין..

|מבולבל|

אבל זה תמיד קורה... פעם נסעתי על האופנים באיזה מסלול עם פול אנשים והחצאית שלי החליטה לעלות וניסיתי להוריד אותה ולא ליפול וזה כנראה בלתי אפשרי... תתעודדי-לכולם זה קורה...

וכניראה שזה לא היה רעיון טוב...

אבל אני בסוף יצליח לרכב על האופניים!!!!!!

בתקווה שאני אשאר חיייה עד אז...

שהייתי צעיר...|זקן|

תמיד האופניים שלי היו עם מעצורים שלא מכוונים לעצירה חזקה, בדר"כ הם רק האטו את המהירות. 

שלקחתי סיבוב באופניים של בנ"ד שלי, ירדתי ירידה בינונית כזו, ובאה מכונית מאחור- ואני מהרגל, לחצתי על המעצור הקדמי 'להאט' את האופניים... 

עפתי מהאופנים איזה שלוש מטר קדימה.. |סופרמן|  האופנים עשו איזה סלטה מוזרה כזו ונחתו על השיחים.. 

השריטות, השפשפופים והפצעים עברו, נשארה החוויה...

נסעתי לתומי לבייביסיטר. 

עכשיו, הייתי צריכה לרדת איזה ירידה והמעצורים היו דפוקים וחרקו, אז החלטתי לא להשתמש בהם..

ואז בסוף הירידה, בפניה אחת, ראיתי טרקטור מתקרב אלי. אז זזתי שמאלה ודפקתי חליקה עם האופניים על החצץ שהיה שם.

התוצאות:

פתחתי סנטר.

שברתי יד.

שני בורות בכף-היד השניה.

שפשופים, סריטות, חולצה קרועה...

הקטע זה שמרוב הלם- לא הרגשתי כלום, והנהג של הטרקטור הזמין לי אמבולנס, ואז גרד לי כזה בסנטר [מהדם], אז גרדתי ת'סנטר על הכתף והכתף שלי התמלאה דם אז חשבתי שנפצעתי שם. ואז בא המד"איסט והתחיל לחבוש לי ת'סנטר, אז אמרתי לו: "מה אתה גנוב? אינלי כלום בסנטר, אבל תראה מה קרה לי בכתף..." אז הוא אמר לי: "תשמעי, פתחת ת'סנר, ואינלי לך כלום בכתף. אפילו לא שריטה..."

הפאדיחה בכל העסק: הנהג-טרקטור תפס איזה בנאדם שעבר שם, לקח לו ת'פלאפון, התקשר למד"א, והביא לי ת'פלא' להתקשר לאמא שלי. 
אמא שלי שלחה את אחשלי לבדוק מה איתי, ואחשלי בא עם חבר שלו.

עד שאחשלי הגיע, האמבולנס גם בא...וחבר של אחשלי חזר הביתה. בדרך אמאשלי פגשה אותו ושאלה אותו איפה אני ואיפה אחשלי, והוא אמר לה שליד האמבולנס.. אמא שלי לא חשבה שהזמינו ת'אמבולנס בשבילי, אז היא תהתה לעצמה מה קרה...

כשהיא ראתה אותי יושבת מוצפת דם ותחבושות היא התחילה לרוץ אלי...

בחיים שלי לא ראיתי את אמא שלי ככה לחוצהXD

אף פעם לא לוחצים רק על מעצור אחד!!!

והאחורי הוא הכי בטוח, ואז אפשר לצרף את הקדמי...

ורוג'ר, את רק מזכירה לי כמה חשוב זה לדעת איך ליפול...

אני תמיד הייתי עוצרת עם מעצור אחד- האחורי..

יום אחד הגעתי לתקן את האופניים ואז אבא שלי שאל אותו עצות לרכיבה והא אמר לו- 'לוחצים על שתי המעצורים ביחד'.

אני החלטתי להיות זהירה וליישם.

אז נסעתי לי להנאתי בירידה, והחלטתי שאני נוסעת מהר מדי. כמו ילדה טובה עצרתי עם שתי המעצורים ו...

עשיתי סלטה עם האופניים ונחתתי על הפרצוף.. נחמד, אה?

אני לתומי חשבתי שאני אקום ואלך הביתה ואסחוב את האופניים ביד..

אני קמה, אני רואה שאני בקושי יכולה לדרוך על הרגל, היד שלי נקועה ולמרבה ההפתעה - אין לי זוג שיניים קדמיות.

קיצור, היה בלאגנים- ההורים שלי באותה השנייה חזרו מחופש בירושלים וישר התקשרו אליהם אנשים נחמדים שעצרו ליד בכביש..

יצאתי עם מלא שפשופים, שריטות, נקעים- אבל ב"ה אין לזה כמעט זכר כיום [ חוץ מ... ]

סתם הצחיק אותי שאמרת בנחרצות לעצור עם שתיהם..

לעולם אל תעצרו עם הקדמי- מוכח מדעית שזה יגרום לכם להתהפך..

[הקטע העוד יותר משעשע היה שהיינו ביחד כמה חברות- אני על האופניים וכל השאר ברגל.. והתווכחתי עם חברה מי תגיע ראשונה.. אז היא כולה עושה לי כזה  "את, רק אם תתהפכי עם האופניים בירידה את תגיעי לפני". בסוף, גם התהפכתי וגם הגעתי הרבה הרבה אחריה.. ]

רק לי אין חוויות עם אופניים?

בעבר הייתי רוכבת חופשי ברחבי היישוב, כאילו כמה שבאלי..

אמנם כבר כמה שנים לא יצא לי לרכוב אבל בנות מה זה הבושה הזאת לא יודעת לרכוב על אופניים? |כועס|

נסעתי במהירות באופניים ואיבדתי את הברקסים, נתקעתי בקיר אבנים ירושלמיות ועשיתי יופי של חתך ליד העין (והרבה הרבה דם)

גם נתקעתי בקיר, וגם נכנס לי הכידון בבטן.. וזה שיא הכואבב!!!

יש לי מליון צלקות בברכים.. מהאופניים בעיקר..

ומדריכה שלי הכי מוכשרת>> כשהיא היתה בכתה ג' היא רכבה מהר בירידה, נתקעה בעמוד חשמל, עפה וריסקה תרגל...

אני פעם עליתי על הרגל של חברה שלי ושברתי לה אותה רציני!!!

היא הייתה על כיסא גלגלים איזה חודשיים....

פאדיחה................=]

הי לנו טיול בוגרים ועשינו מסלול אופנים ואני רכבתי עם המורה שלי ועוד 2 חברות שלי...

קיצור באחד מהסיבובים נפלו שלושתינו וזה פשוט היה ילדה אופניים,ילדה אופניים,ילדה אופניים....

והמורה שלי בקושי עזרה לנו קיצור מאז אני ממש מפחדת לרכב על אופניים ואני לא רוכבת כמעט....(בעצם.....בכלל לא!!)

יצאנו מזה עם הרבה דם, שריטות, וצלקות.

חוץ ממקרים של קריעת חצאית.... שונאת את זה....

מילא רק החצאית, אבל עכשיו גם החצאית וגם אתה? בעסה...

כי אם כן נראה לי שזה גרה לי כשהייתי בכיתה ב', נסעתי באופניים מהישיבה הטכנולוגית בנחלים ללמטה, ונסעתי על אבנים כאלו עם חול (בירידה) והידרדרתי.... לונורא! כבר עבר, אבל עוד לא התחתנתי....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....