מקווה ששרדת..

ד"א, בד"כ זאת שעה של תנועה ברחובות.. במיוחד בימי חמישי...

לא כ"כ הצלחתי להבין..

|מבולבל|

אבל זה תמיד קורה... פעם נסעתי על האופנים באיזה מסלול עם פול אנשים והחצאית שלי החליטה לעלות וניסיתי להוריד אותה ולא ליפול וזה כנראה בלתי אפשרי... תתעודדי-לכולם זה קורה...

וכניראה שזה לא היה רעיון טוב...

אבל אני בסוף יצליח לרכב על האופניים!!!!!!

בתקווה שאני אשאר חיייה עד אז...

שהייתי צעיר...|זקן|

תמיד האופניים שלי היו עם מעצורים שלא מכוונים לעצירה חזקה, בדר"כ הם רק האטו את המהירות. 

שלקחתי סיבוב באופניים של בנ"ד שלי, ירדתי ירידה בינונית כזו, ובאה מכונית מאחור- ואני מהרגל, לחצתי על המעצור הקדמי 'להאט' את האופניים... 

עפתי מהאופנים איזה שלוש מטר קדימה.. |סופרמן|  האופנים עשו איזה סלטה מוזרה כזו ונחתו על השיחים.. 

השריטות, השפשפופים והפצעים עברו, נשארה החוויה...

נסעתי לתומי לבייביסיטר. 

עכשיו, הייתי צריכה לרדת איזה ירידה והמעצורים היו דפוקים וחרקו, אז החלטתי לא להשתמש בהם..

ואז בסוף הירידה, בפניה אחת, ראיתי טרקטור מתקרב אלי. אז זזתי שמאלה ודפקתי חליקה עם האופניים על החצץ שהיה שם.

התוצאות:

פתחתי סנטר.

שברתי יד.

שני בורות בכף-היד השניה.

שפשופים, סריטות, חולצה קרועה...

הקטע זה שמרוב הלם- לא הרגשתי כלום, והנהג של הטרקטור הזמין לי אמבולנס, ואז גרד לי כזה בסנטר [מהדם], אז גרדתי ת'סנטר על הכתף והכתף שלי התמלאה דם אז חשבתי שנפצעתי שם. ואז בא המד"איסט והתחיל לחבוש לי ת'סנטר, אז אמרתי לו: "מה אתה גנוב? אינלי כלום בסנטר, אבל תראה מה קרה לי בכתף..." אז הוא אמר לי: "תשמעי, פתחת ת'סנר, ואינלי לך כלום בכתף. אפילו לא שריטה..."

הפאדיחה בכל העסק: הנהג-טרקטור תפס איזה בנאדם שעבר שם, לקח לו ת'פלאפון, התקשר למד"א, והביא לי ת'פלא' להתקשר לאמא שלי. 
אמא שלי שלחה את אחשלי לבדוק מה איתי, ואחשלי בא עם חבר שלו.

עד שאחשלי הגיע, האמבולנס גם בא...וחבר של אחשלי חזר הביתה. בדרך אמאשלי פגשה אותו ושאלה אותו איפה אני ואיפה אחשלי, והוא אמר לה שליד האמבולנס.. אמא שלי לא חשבה שהזמינו ת'אמבולנס בשבילי, אז היא תהתה לעצמה מה קרה...

כשהיא ראתה אותי יושבת מוצפת דם ותחבושות היא התחילה לרוץ אלי...

בחיים שלי לא ראיתי את אמא שלי ככה לחוצהXD

אף פעם לא לוחצים רק על מעצור אחד!!!

והאחורי הוא הכי בטוח, ואז אפשר לצרף את הקדמי...

ורוג'ר, את רק מזכירה לי כמה חשוב זה לדעת איך ליפול...

אני תמיד הייתי עוצרת עם מעצור אחד- האחורי..

יום אחד הגעתי לתקן את האופניים ואז אבא שלי שאל אותו עצות לרכיבה והא אמר לו- 'לוחצים על שתי המעצורים ביחד'.

אני החלטתי להיות זהירה וליישם.

אז נסעתי לי להנאתי בירידה, והחלטתי שאני נוסעת מהר מדי. כמו ילדה טובה עצרתי עם שתי המעצורים ו...

עשיתי סלטה עם האופניים ונחתתי על הפרצוף.. נחמד, אה?

אני לתומי חשבתי שאני אקום ואלך הביתה ואסחוב את האופניים ביד..

אני קמה, אני רואה שאני בקושי יכולה לדרוך על הרגל, היד שלי נקועה ולמרבה ההפתעה - אין לי זוג שיניים קדמיות.

קיצור, היה בלאגנים- ההורים שלי באותה השנייה חזרו מחופש בירושלים וישר התקשרו אליהם אנשים נחמדים שעצרו ליד בכביש..

יצאתי עם מלא שפשופים, שריטות, נקעים- אבל ב"ה אין לזה כמעט זכר כיום [ חוץ מ... ]

סתם הצחיק אותי שאמרת בנחרצות לעצור עם שתיהם..

לעולם אל תעצרו עם הקדמי- מוכח מדעית שזה יגרום לכם להתהפך..

[הקטע העוד יותר משעשע היה שהיינו ביחד כמה חברות- אני על האופניים וכל השאר ברגל.. והתווכחתי עם חברה מי תגיע ראשונה.. אז היא כולה עושה לי כזה  "את, רק אם תתהפכי עם האופניים בירידה את תגיעי לפני". בסוף, גם התהפכתי וגם הגעתי הרבה הרבה אחריה.. ]

רק לי אין חוויות עם אופניים?

בעבר הייתי רוכבת חופשי ברחבי היישוב, כאילו כמה שבאלי..

אמנם כבר כמה שנים לא יצא לי לרכוב אבל בנות מה זה הבושה הזאת לא יודעת לרכוב על אופניים? |כועס|

נסעתי במהירות באופניים ואיבדתי את הברקסים, נתקעתי בקיר אבנים ירושלמיות ועשיתי יופי של חתך ליד העין (והרבה הרבה דם)

גם נתקעתי בקיר, וגם נכנס לי הכידון בבטן.. וזה שיא הכואבב!!!

יש לי מליון צלקות בברכים.. מהאופניים בעיקר..

ומדריכה שלי הכי מוכשרת>> כשהיא היתה בכתה ג' היא רכבה מהר בירידה, נתקעה בעמוד חשמל, עפה וריסקה תרגל...

אני פעם עליתי על הרגל של חברה שלי ושברתי לה אותה רציני!!!

היא הייתה על כיסא גלגלים איזה חודשיים....

פאדיחה................=]

הי לנו טיול בוגרים ועשינו מסלול אופנים ואני רכבתי עם המורה שלי ועוד 2 חברות שלי...

קיצור באחד מהסיבובים נפלו שלושתינו וזה פשוט היה ילדה אופניים,ילדה אופניים,ילדה אופניים....

והמורה שלי בקושי עזרה לנו קיצור מאז אני ממש מפחדת לרכב על אופניים ואני לא רוכבת כמעט....(בעצם.....בכלל לא!!)

יצאנו מזה עם הרבה דם, שריטות, וצלקות.

חוץ ממקרים של קריעת חצאית.... שונאת את זה....

מילא רק החצאית, אבל עכשיו גם החצאית וגם אתה? בעסה...

כי אם כן נראה לי שזה גרה לי כשהייתי בכיתה ב', נסעתי באופניים מהישיבה הטכנולוגית בנחלים ללמטה, ונסעתי על אבנים כאלו עם חול (בירידה) והידרדרתי.... לונורא! כבר עבר, אבל עוד לא התחתנתי....

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...