הברברת המתעצמת לאחרונה בנושא הפימיניזם רק מוכיחה, חוסר הבנה מיצד נשים ספציפיות

המנסות ללכת נגד טיבען שהושרש בהן על ידי בורא עולם.

וכמובן, מעבר לזה,  נגד רוח ההלכה שנהפכה אצלם לדבר שולי המתגמד לעומת החזונות

הגדולים שעומדים נגד עיניהם. 

   העלון קולך שבא לשרת את מטרותיהם האומללים כונה ע"י הרב שמואל אליהו - "קול באישה ערווה"

 והמבין יבין.

       בקיצור נחסוך ממכם.

             שניזכה לקיים את תפקינו בעולם בלי לפזול ל"דשא של השכן" - גם אם הוא ירוק יותר.  

קשה לבנים/ בנות להיפתח למין השני, רק רציתי להעיר את תשומת ליבכם לעובדה הדי ידועה הבאה:

אצל חילונים אחוז הגירושין גבוה, ביחס לכלל האוכלוסיה, אצל דתיים לייט הוא פחות ואצל חרדים, חרד"לים, דתיים לאומיים וכדו' הוא הכי נמוך.

בגדול אפשר לומר שככל שהחברה יותר נפרדת אחוז הגירושין קטן, משמע שבמובן מסוים אין קשר בין חברה מעורבת לעובדה שהם מבינים את המין השני.

במילים אחרות, גם מוישי הדוס, שמעולם לא התחבר עם אף בת ולכאורה לא יודע כיצד מסתדרים עם בנות, יסתדר מצויון עם אשתו, ואף טוב יותר מכל חילוני אחר, שחי עם חברתו, או עם בנות אחרות כבר כמה וכמה שנים.

אישית, אני בכלל לא מרגישה מופלית בתור בת שחיה בחברה נפרדת, אני דווקא מרגישה הרבה יותר נוח כשבנים לא רודפים אחרי...

הסיבתיות היחידה לגירושין אינה חברה מעורבת או נפרדת (לפי כל הגדרה). 

ישנם אלמנטים רבים כמו דינמיקה חברתית שמשפיעים על הדברים האלו. 

איך החברה מתסכלת על אדם שהתרגש בציבור החרדי? איך היא מתייחסת למשפחתו, לשידוכים לאחיו, איך היא תתייחס אליו אם ירצה למצוא שידוך חדש, מה הוא בכלל דורש ומקבל מחיי זוגיות?

בקיצר - ניחא סטטיסטיקה, אבל בשום אופן, לא סיבתיות. 

זה שהחברה הדתית נפרדת, יש בזה יתרונות וחסרונות, וגם שיקול הלכתי כלשהו...

מבחינת ההלכה, צריכה להיות הפרדה בין שני המינים ברגע שיש דעת, כלומר גיל חינוך (6/7).

הגמלוניות שמפגינים בחורי ישראל בדייטים נגרמים לרוב מחינוך לקוי בנושא.

אם היו מסבירים בבתי הספר התיכוניים (ואולי עוד מלפני כן) את הנושא בגישה התורנית, ולא להגיע למצב שבו אנשים שומעים שברי מידע, ומחברים את הכל לתמונת מצב מעוותת, המצב היה יותר טוב.

אבל כמו בכל דבר, יש קצה אחד, יש את הקצה השני, ואת דרך האמצע המבורכת.

בהתחלה התייחסו לכל הנושא בתור "מוקצה מחמת מיאוס" כי תיכוניסטים עדיין "לא בשלים" להתמודדות עם הנושא הספציפי הזה. וזו עדיין הגישה הרווחת ב-99.9% ממוסדות החניך לבנים ובערך 80% ממוסדות היחנוך לבנות בציבור הדתי.

כמו שבכל אולפנה שמכבדת את עצמה יש שיעורי "אישות ומשפחה" או איך שלא קוראים לזה, צריך להיות משהו מקביל גם בישיבות תיכוניות.

רק שכמו ברמה חינוכית לימודית, גם הנושא הזה נתקע איפשהו מאחורה עם שאר הדברים.

ההפרדה היא לא זלזול באשה, ולא התעללות בגבר, היא הגישה הנכונה לחיים.

אבל גם הפרדה, לא צריכה להיות הרמטית, והיא גם לא יכולה להיות כזו.

לאנשים יש שכנות, אחיות ועוד כל מיני יצורים ממין "נקבה" שגרים בסביבתם, ואי אפשר להימנע ממפגש איתם (כנ"ל גם הפוך).

בתקווה לעולם טוב יותר,

אני.

נקודה חשובה שהוזכרה בכתבה (שיש לציין שלמרות שחלק מדעותיו של הרב שרלו שנויות במחלוקת, בנושא הזה הוא  מבין בדיוק את מה שכל השאר לא מבינים) היא שעצם היחס בציבור החרד"לי אל כל תחום היחסים בין המינים כטאבו, וכתחום שכל מה שקשור אליו נושק לחטא ולאיסור, ובנוסף ההפרדה הטוטאלית בין המינים גורמת לעיוותים מוסריים חמורים, שמתבטאים בבעיות בזוגיות (זה שלא מתגרשים לא אומר שהבעיות פחות חמורות מבציבור החילוני)

אותו טאבו הוא שגורם לנוער לקבל שבבי מידע ממקורות מפוקפקים כגון עיתונים סרטי פורנוגרפיה ואינטרנט ועם המטען הנפלא הזה מגיעים הכי מוכנים שיש לחיי נישואים...

חברה תקינה היא חברה פתוחה, חברה שמוכנה להתקדם ולא להסתכל על הדברים בחיים כמאוסים או כ ה' ישמור! אלא להתמודד עם המציאות שיש לך! הקב"ה נתן לנו כוחות כדי להתמודד איתם! (ולא כדי להסתיר אותם)

המציאות היום היא קשה וזה ברור לכולם(אני חושב) ולהגיד שבגלל שהמציאות קשה אז בוא נברח ולא נצא מהבית זה לא הופך את המציאות ליותר טובה,

אבל מצד שני להגיד יאאלה המציאות גם ככה קשה,

אז בא נחיה בהפקר זה גם לא נכון.

אי אפשר לסגור, בגלל שבחוץ פתוח. ואי אפשר לפתוח כי אז אתה כבר בחוץ

הכי נכון זה ללכת בין הטיפות לא נפרד מידי אך גם בהחלט לא מופקר מידי!

יאאלה חפירות! לצעוק עלי!

כלומר זה יכול היה להיות אם לא היו בזה כ"כ הרבה נפילות.....

אין דבר כזה לא ליפול, אם אין נפילות אז גם אין התרוממויות.

וגם בחברה החרדית יש נפילות, שאף אחד לא יספר לך לוקשים שהכל טהור(לצערנו) ושם הנפילות יותר עמוקות!

הקב"ה לא סתם טבע בנו את היצר הרע(החומריות), כי אם הוא לא היה טובע בנו אז היינו כמלאכים שלא מקבלים שכר והקב"ה כן רוצה לתת לנו שכר(והרבה).

לכן כל התמודדות זה דבר אדיר שלא נתפש במוחו של בן אדם.

אם אנחנו מפחדים ליפול אז בטח שניפול! אבל אם אנחנו מתמודדים אזי היצר הרע שבנו יתמתק ליצר טוב בעז"ה!

אם בנ"א נפל אז הוא נפל אוקי יש לו לחזור בתשובה...

אבל שמראש נגיד החברה שלנו לא ממש פרדת היא חצי חצי.. כי אנחנו לא רוצים להיות חשוכים ומי שיפול יפול זה לא צורה!

אני לא מתכוונת שברחוב נעשה בנים בנות או משהו כזה... אבל יש ברור עניין שהחברה תהיה נפרדת כמה שניתן...

אני בכלל לא מסכימה עם העניין הזה שצריך ללכת לפי האופנה.. עם עכשיו האופנה זה שתהיה חברה מעורבת אז זה מה שנעשה אז מה העניין??? איפה כאן לעבוד את ה'????

אנחנו עובדים את עצמנו או את הקב"ה מה שה' אומר אנחנו עושים!!

ורק להבהרה יש ליו יצר הרע מי כמוני יודעת... וזה שאני נופלת ולא פעם אחת בכול מיני דברים זה לא סותר את העובדה שאני רוצה לעשות את רצון ה'!

לעבוד את ה' בהתמודדות עם הכוחות שהקב"ה טבע בנו ולהפיק מהם טוב!

לנו יש את הבחירה! ובתנ"ך יש הרבה דוגמאות: אברהם אבינו שהיה בבית אביו עם מלא עבודה זרה, אז הוא התמודד והמתיק את יצר הע"ז שלו כדי לעבוד את הקב"ה, וכן הוא גם לא הסתגר בתוך עצמו אלא הוא היה מעורב היטב בעולם ורצה כל הזמן להשפיע על העולם כדי שיהיה טוב.

אני לא ברמה של אברהם אבינו...אפילו הזרת של הרגל שלו כבר יותר קדושה ממני.....

בכול מקרה אני לא אומרת שלא צריך לשנות ולא צריך ללכת ולעשות ושלא צריכים להיות מועורבים בעולם אבל מי אמר שחברה מעורבת זה להיות קשור לעולם??? אולי זה בדיוק להפך???

מי קבע מה זה מעורבות... הטלויזיה?? האינטרנט?? או אולי לראות את הדברים בשטח זה הנכון???

ומי אמר שגברים לא יכולים להשפיע ולעזור לגברים ונשים לא יכולת לעזר ולהשפיע לנשים?? מי אמר שזה רע ככה...

סתם אני אומרת את דעתי הקטנה

אלו ואלו דברי אלוקים חיים

אנחנו לא יכולים להגיע לדרגתם! אך בהחלט אפשר להבין פה את העקרון!

ולהדמות אליהם.

וגם אני קטונתי ורק אומר את דעתי!

ולא כופה את דעתי על אף אחד.

שנזכה בעז"ה לעבוד את ה' בשמחה...וכו

בעיקרון זה דיון ישן נושן ולעוס מצד הטענות - אם כי רלוונטי במיוחד בחיינו. 

יש שתי גישות עיקריות בקרב הציבור והרבנים, צד שתומך וצד שאוסר  (כאשר יש צד שלישי שתומך אבל בדיעבד) וכמובן שהציבור עצמו והרבנים מגוונים מאוד ונמצאים איפשהו סביב כל אחת משלושת השיטות וביניהם. 

אם נהיה הוגנים לסוגיה, לכל אחת מהשיטות יש חיבור למציאות, גב הלכתי ומגמה חינוכית. לכל שיטה יש סכנות והתמודדויות משלה. ולכל אדם לפי האישיות והסביבה שממנה הוא מגיע - הוא יתחבר בטבעיות לאחת השיטות. 

יש לשים לב - שחשוב מאוד לעמוד על הקטלוג, ההגדרה והדיוק שמאפיינים כל שיטה. אלו שתומכים בחברה מעורבת מלכתחילה - כמובן שמקפידים על ייחוד, איסורי נגיעה, לבוש, דיבור והתנהגות צנוע, וכו.

נורא קל להתיימר לטעון את הטענות הכי "הגיוניות וברורות" ולרוץ לעובדות סטטיסטיות שמקורם בדמגוגיה ולא סיבתיות. אבל כמו בכל סוגיה ודיון, יש לתת כבוד מינימאלי לצד השני, ולהבין אותו -אף אם חולקים עליו. 

המקורות רבים ומגוונים. 

1. אני ממליץ פה על החוברת של ד"ר אמנון שפירא שהיה מזכ"ל בנ"ע - אתם יכולים להבין את הקישור שלו לעניין. החוברת שלו מקיפה מאוד את השיטות השונות בעניין. החוברת יצאה לאחר התנגדות שהרב אבינר העלה נגד תנועה מעורבת. החוברת זכתה לתמיכה של הרבנות הראשית ובראשה הרב גורן. ולאחר מכן מהרב צפניה דרורי ואחרים (וכמובן גם להתנגדות אצל האוסרים). ובחוברת דעות של רבנים שונים מהמוכרים. 

2. החוברת החדשה שהרב שרלו הוציא "חברה שלימה" או חברה מעורבת צנועה לכתחילה.

3. מהאוסרים  - לא יקשה למצוא, איני רואה צורך לפרט.

 אני אביא את דעתי האישית בהמשך

תענוג לקרוא כל מילה!

להיפתח למין השני? 

כאשר זה מגיע מקדושה, למען נישואים (מה שנקרא בשפתנו 'דייטים', לא בשפת החילוניים והדתיים-לייט), יש להיפתח. הדבר הזה מגיע לפני הצבא, בתוכו, ולאחריו. וכן בש"ל. אך פשיטא שלא לפני כיתה י"ב, לשני הצדדים.

בכך אלה שהיו בחברה נפרדת יותר מצטיינים. למה? הם לא צברו את ה'ניסיון', שאותו צברו כבר החברים בחברה מעורבת. הניסיון הזה הוא ניסיון מיותר שרק גורע, וגורע המון.

זו דעתי, אנ ייודע שיש ת"ח גדולים שחושבים אחרת, אבל כך בעז"ה יהיו ילדיי.

לא דיברו כאן על מסיבות הוללות לאור ירח, אלא על חיי חברה נורמלים ותקינים מתוך הבנה ארוכת טווח שאדם ירצה בקשר זוגי, ולא בקשר עם בלוק איטונג שאין לו מושג מהו.

אני לא יודע איפה גדלת, אבל אני ישמח להכיר לך בשיחה אישית כמה מקומות שילדים גדלו כמו בתיאור שלך והתוצאות לא משהו בכלל.

תמיד יש אנשים שבשבילם זה סבל, ויש כאלה שבשבילם שזה לא.

הבנה ארוכת טווח? כל אחד יודע שבשלב מסויים הוא אמור להתחתן, השאלה היא מתי אתה מתחיל לחפש...

הרבה בגלל בעיות צניעות של מתבגרים - תוצאה של העירוב. כמובן שבסה"כ המגמה עליה אתה מדבר טובה מאוד, ובאמת לכאורה חברה צנועה-מעורבת אמורה להיות יותר טובה ממופרדת, אבל במציאות זה לא קורה. ובפרט בגיל ההתבגרות.

לפני שמתחתנים מדברים עם בן הזוג. מבינים טוב מי הוא, גם אם לא מכירים את כל הבחורות האחרות בעולם.

הפער בין חברת הנעורים לחברת הבוגרים בנושא הזה

למה יכול להיות שיש שולחן שבת של כמה משפחות- מעורב--- אבל ארוחת סניף תהיה נפרדת??

(הרי האיסורים בין זוגות- יהיו תמיד יותר חמורים מהאיסורים בין רווקים וכולי...)

יש בחברה שלנו פער במעשה

או למי שאין- יש מציאות בלתי נסבלת!! של ארוחות נפרדות-

שולחן לגברים בסלון- והנשים- לכו לאחול בשולחן במטבח

לא תודה! לא התחתנתי כדי לאכול בשולחן אחר מבעלי- תודה רבה

ולא יזיק לי לשבת בשולחן כשלא רחוק ממני יש את גיסי\ חברים\ שכנים\ אנשים

באמת שלא יזיק לבני אדם לראות אותי- כאישה- כדמות בתאדם ולא רק גוש יצרים נוראי

אם נשאל את השאלה הנדושה- "איך יראה שולחן השבת בבית שלכם?"

אני לא בטוחה שהתשובה תהיה- כמו שולחן שבת בחבר'ה= כלומר עם מחיצה-תואמת-ריהוט-סלוני

(מוקדש לבעל הכינוי (ר)ציני שטרם מצא מחיצה תואמת לריהוט בבית "משפחת אדמין" )

ב"ה

מכזה דבר. אבל זה נבע מהאנשים שאצלם אכלתי ולא מעצם ההפרדה.

אני מניחה שאם לא הייתה הפרדה היה יותר גרוע ......

ועדיין - לאדם נשוי זה "פת בסלו"

יגדלו זקן ולא תתלוננה למה לא מתחתנים איתן שויון אמרנו

לדעתי זה היה גיבוב של שטויות.

דברי הרבנים שם, אני מניחה, הוצאו מאוד מהקשרם, ולו רק מפני שכל משפט שם לא התקשר למשפט שלפניו והכל בכלל נראה תלוש.
 

הכתבה התחילה באיסור [של הרב לבנון? לא זוכרת] לנשים להיות חברות בועד היישוב משום שררה שאסורה לאישה.

אז קודם כל, לא מדובר כאן בשלטון אלא באחריות מסויימת, בדיוק כמו וועדת הקישוט וארגון האירועים שהרב התיר שם בפה מלא. [אגב, שוביניסטיות. מותר לי להיות אחראית על מסיבות היובל ליישוב אבל לא על גביית המיסים? תעשו לי טובה.]

דבר נוסף, לא היתה שום הבחנה בין חברה של מתבגרים לחברת מבוגרים.

כן, אנחנו יכולים לדרוש מהילדים שלנו לשמור על ריחוק רב יותר משאנו שומרים! לגמרי. קודם כל, בגיל ההתבגרות ההורמונים פחות נשלטים, הבגרות -מה לעשות- פחותה, וכל מבט או משפט תמים הופכים ל"הוא התחיל איתי".

דבר שלישי, כפי שהצדיקה אמרה, אני אמנם אישה, אבל אני גם בן אדם. אני מסרבת להיות מוגלית למטבח בגלל גברים אחרים, מסרבת לשבת בנפרד מבעלי בחתונות. לא בשביל זה אני מתחתנת!

אני לא מדברת, כמובן, על מסיבת הוללות וקלות ראש, אלא על חיים תקינים של בני אדם בוגרים.

קצת לא מקצועיים אין לי מקור ראשון ואנחנו לא קוראים את העיתון הזה בכוונה...

אבל לשכנים שלי יש וסתם פתחתי וממש התבאסתי קשות!

בקשר לחתונות אני חושבת שצריך לעשות צד של משפחות שכידי שהוא יהיה מעורב וצד של חברים שהוא יהיה נפרד...

בבית רגיל מה הקטע?? למה שיהיה נפרד אני גם לא יכולה לאחול באותו שולחן עם אח שלי?? הזוי לחלוטין!

תבוא עם בעליהם אז הם ישבו בנפרד?

מה רע? אולי החברים והחברות ימצאו שידוך בזמן החתונה למה להפריד?

ולבת שמש: המבוגרים מהווים דוגמא אישית למתבגרים, אי אפשר להכתיב משהו אחד ולבצע משהו אחר.

או שכולם מופרדים או שאף אחד לא מופרד.

אני דווקא חושב שזה נכון.

במשפחות לא להפריד, לעומת רווקים כן להפריד.

יש לי מחשבה נגד הפרדה בגילאי תיכון. אבל אני לא יודע מה היה איתי במידה והייתי עם חבר'ה מעורבים. (אני לא מדבר על בית הספר דווקא).

משהו מפריע לי בצורה שהייתי, נפרד לחלוטין. אבל אני לא יודע אם במצב האחר זה היה יותר טוב, אולי היה רק יותר גרוע.

ב"ה ה' דואג לו שנתחתן גם בחברה נפרדת!!!

אין צורך לערב חברה בשביל שיהיה עם מי להתחתן!!!

ברוב הפעמים זה רק פוגם בחתונה ובקשר אחרי נישואים ולא מוסיף כלל!!!

חתונה זה עניין של סיעתייה דישמייא ושל השתדלות!

בן לא צריך להיות כל יום עם בנות בשביל להחליט מי תתאים לו!

כשזה זה יודעים שזה זה...

הנתונים הסטטיסטיים מדברים עד עצמם-

שמעתי על מחקר שעשו- וגילו שלמשל בין אריאל ובנ"ע

כמות האחוזים של זוגות שיצאו מהתנועה גדולים בהרבה באריאל מבנ"ע

אריאל זוהי תנועה נפרדת לחלוטין!!!

מכאן שבחברה נפרדת הנוער גדל בצורה ישרה- וזה עוזר לו להתפתח לקראת קשר נכון לחתונה ומקדש את העניין ולא מוזיל אותו כלל!

אני נגד לשים "ווטו" על דברים וחוסר פםתיחות!!! זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות!

בחברה נפרדת חשוב לדבר ולפתוח על בנים- גם שהם לא שם פיזית!!

כי פוגשים בהם בכל מקום והם חלק מהחיים שלנו- גם אם הם לא מדריכים ביחד איתנו בסניף!!!

חשוב לפתוח, לדבר, ללבן!!!

אבל חברה נפרדת לא פוגמת בחתונה!!!!

השאלה היא אם את יודעת לקרוא את זה כמפתח והתחלה לבירור והעמקה

(למשל למצוא ולקרוא את החוברת של הרב, או את המאמרים הרלוונטיים מהתקופה)

לגבי נשואים\ רווקים-

(מבחינת הלכה- מה שעלול לקרוא בין נשואים- הרבה יותר חמור משטויות או נפילות ר"ל בין רווקים.

עובדתית- הלכתית

אז אם יש מקום לעשות גדרות ולהחמיר- זה דווקא הפוך מהמציאות היום )

דבר שני-

יש מרחק רב בין דיון על חברה מעורבת -לדיון על נושאי תפקידים ושררה

(ע"ע בסוגיות שום תשיך עלייך מלך וכו)

אצל מתבגרים-

יהיה מצד אחד עיסוק בשטויות "הוא הסתכל עלי, איך אני בעיניו"

מצד שני- יש בזה משו מבגר, מגבש

וריאלי -אמיתי לחיים

ולא להיות שוקיסטים שבגיל 19 יוצאים ללימודים\ עבודה\\\ ומגלים ש- וואלה- העולם טרם הופרד למאדים ונוגה

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי