הברברת המתעצמת לאחרונה בנושא הפימיניזם רק מוכיחה, חוסר הבנה מיצד נשים ספציפיות

המנסות ללכת נגד טיבען שהושרש בהן על ידי בורא עולם.

וכמובן, מעבר לזה,  נגד רוח ההלכה שנהפכה אצלם לדבר שולי המתגמד לעומת החזונות

הגדולים שעומדים נגד עיניהם. 

   העלון קולך שבא לשרת את מטרותיהם האומללים כונה ע"י הרב שמואל אליהו - "קול באישה ערווה"

 והמבין יבין.

       בקיצור נחסוך ממכם.

             שניזכה לקיים את תפקינו בעולם בלי לפזול ל"דשא של השכן" - גם אם הוא ירוק יותר.  

קשה לבנים/ בנות להיפתח למין השני, רק רציתי להעיר את תשומת ליבכם לעובדה הדי ידועה הבאה:

אצל חילונים אחוז הגירושין גבוה, ביחס לכלל האוכלוסיה, אצל דתיים לייט הוא פחות ואצל חרדים, חרד"לים, דתיים לאומיים וכדו' הוא הכי נמוך.

בגדול אפשר לומר שככל שהחברה יותר נפרדת אחוז הגירושין קטן, משמע שבמובן מסוים אין קשר בין חברה מעורבת לעובדה שהם מבינים את המין השני.

במילים אחרות, גם מוישי הדוס, שמעולם לא התחבר עם אף בת ולכאורה לא יודע כיצד מסתדרים עם בנות, יסתדר מצויון עם אשתו, ואף טוב יותר מכל חילוני אחר, שחי עם חברתו, או עם בנות אחרות כבר כמה וכמה שנים.

אישית, אני בכלל לא מרגישה מופלית בתור בת שחיה בחברה נפרדת, אני דווקא מרגישה הרבה יותר נוח כשבנים לא רודפים אחרי...

הסיבתיות היחידה לגירושין אינה חברה מעורבת או נפרדת (לפי כל הגדרה). 

ישנם אלמנטים רבים כמו דינמיקה חברתית שמשפיעים על הדברים האלו. 

איך החברה מתסכלת על אדם שהתרגש בציבור החרדי? איך היא מתייחסת למשפחתו, לשידוכים לאחיו, איך היא תתייחס אליו אם ירצה למצוא שידוך חדש, מה הוא בכלל דורש ומקבל מחיי זוגיות?

בקיצר - ניחא סטטיסטיקה, אבל בשום אופן, לא סיבתיות. 

זה שהחברה הדתית נפרדת, יש בזה יתרונות וחסרונות, וגם שיקול הלכתי כלשהו...

מבחינת ההלכה, צריכה להיות הפרדה בין שני המינים ברגע שיש דעת, כלומר גיל חינוך (6/7).

הגמלוניות שמפגינים בחורי ישראל בדייטים נגרמים לרוב מחינוך לקוי בנושא.

אם היו מסבירים בבתי הספר התיכוניים (ואולי עוד מלפני כן) את הנושא בגישה התורנית, ולא להגיע למצב שבו אנשים שומעים שברי מידע, ומחברים את הכל לתמונת מצב מעוותת, המצב היה יותר טוב.

אבל כמו בכל דבר, יש קצה אחד, יש את הקצה השני, ואת דרך האמצע המבורכת.

בהתחלה התייחסו לכל הנושא בתור "מוקצה מחמת מיאוס" כי תיכוניסטים עדיין "לא בשלים" להתמודדות עם הנושא הספציפי הזה. וזו עדיין הגישה הרווחת ב-99.9% ממוסדות החניך לבנים ובערך 80% ממוסדות היחנוך לבנות בציבור הדתי.

כמו שבכל אולפנה שמכבדת את עצמה יש שיעורי "אישות ומשפחה" או איך שלא קוראים לזה, צריך להיות משהו מקביל גם בישיבות תיכוניות.

רק שכמו ברמה חינוכית לימודית, גם הנושא הזה נתקע איפשהו מאחורה עם שאר הדברים.

ההפרדה היא לא זלזול באשה, ולא התעללות בגבר, היא הגישה הנכונה לחיים.

אבל גם הפרדה, לא צריכה להיות הרמטית, והיא גם לא יכולה להיות כזו.

לאנשים יש שכנות, אחיות ועוד כל מיני יצורים ממין "נקבה" שגרים בסביבתם, ואי אפשר להימנע ממפגש איתם (כנ"ל גם הפוך).

בתקווה לעולם טוב יותר,

אני.

נקודה חשובה שהוזכרה בכתבה (שיש לציין שלמרות שחלק מדעותיו של הרב שרלו שנויות במחלוקת, בנושא הזה הוא  מבין בדיוק את מה שכל השאר לא מבינים) היא שעצם היחס בציבור החרד"לי אל כל תחום היחסים בין המינים כטאבו, וכתחום שכל מה שקשור אליו נושק לחטא ולאיסור, ובנוסף ההפרדה הטוטאלית בין המינים גורמת לעיוותים מוסריים חמורים, שמתבטאים בבעיות בזוגיות (זה שלא מתגרשים לא אומר שהבעיות פחות חמורות מבציבור החילוני)

אותו טאבו הוא שגורם לנוער לקבל שבבי מידע ממקורות מפוקפקים כגון עיתונים סרטי פורנוגרפיה ואינטרנט ועם המטען הנפלא הזה מגיעים הכי מוכנים שיש לחיי נישואים...

חברה תקינה היא חברה פתוחה, חברה שמוכנה להתקדם ולא להסתכל על הדברים בחיים כמאוסים או כ ה' ישמור! אלא להתמודד עם המציאות שיש לך! הקב"ה נתן לנו כוחות כדי להתמודד איתם! (ולא כדי להסתיר אותם)

המציאות היום היא קשה וזה ברור לכולם(אני חושב) ולהגיד שבגלל שהמציאות קשה אז בוא נברח ולא נצא מהבית זה לא הופך את המציאות ליותר טובה,

אבל מצד שני להגיד יאאלה המציאות גם ככה קשה,

אז בא נחיה בהפקר זה גם לא נכון.

אי אפשר לסגור, בגלל שבחוץ פתוח. ואי אפשר לפתוח כי אז אתה כבר בחוץ

הכי נכון זה ללכת בין הטיפות לא נפרד מידי אך גם בהחלט לא מופקר מידי!

יאאלה חפירות! לצעוק עלי!

כלומר זה יכול היה להיות אם לא היו בזה כ"כ הרבה נפילות.....

אין דבר כזה לא ליפול, אם אין נפילות אז גם אין התרוממויות.

וגם בחברה החרדית יש נפילות, שאף אחד לא יספר לך לוקשים שהכל טהור(לצערנו) ושם הנפילות יותר עמוקות!

הקב"ה לא סתם טבע בנו את היצר הרע(החומריות), כי אם הוא לא היה טובע בנו אז היינו כמלאכים שלא מקבלים שכר והקב"ה כן רוצה לתת לנו שכר(והרבה).

לכן כל התמודדות זה דבר אדיר שלא נתפש במוחו של בן אדם.

אם אנחנו מפחדים ליפול אז בטח שניפול! אבל אם אנחנו מתמודדים אזי היצר הרע שבנו יתמתק ליצר טוב בעז"ה!

אם בנ"א נפל אז הוא נפל אוקי יש לו לחזור בתשובה...

אבל שמראש נגיד החברה שלנו לא ממש פרדת היא חצי חצי.. כי אנחנו לא רוצים להיות חשוכים ומי שיפול יפול זה לא צורה!

אני לא מתכוונת שברחוב נעשה בנים בנות או משהו כזה... אבל יש ברור עניין שהחברה תהיה נפרדת כמה שניתן...

אני בכלל לא מסכימה עם העניין הזה שצריך ללכת לפי האופנה.. עם עכשיו האופנה זה שתהיה חברה מעורבת אז זה מה שנעשה אז מה העניין??? איפה כאן לעבוד את ה'????

אנחנו עובדים את עצמנו או את הקב"ה מה שה' אומר אנחנו עושים!!

ורק להבהרה יש ליו יצר הרע מי כמוני יודעת... וזה שאני נופלת ולא פעם אחת בכול מיני דברים זה לא סותר את העובדה שאני רוצה לעשות את רצון ה'!

לעבוד את ה' בהתמודדות עם הכוחות שהקב"ה טבע בנו ולהפיק מהם טוב!

לנו יש את הבחירה! ובתנ"ך יש הרבה דוגמאות: אברהם אבינו שהיה בבית אביו עם מלא עבודה זרה, אז הוא התמודד והמתיק את יצר הע"ז שלו כדי לעבוד את הקב"ה, וכן הוא גם לא הסתגר בתוך עצמו אלא הוא היה מעורב היטב בעולם ורצה כל הזמן להשפיע על העולם כדי שיהיה טוב.

אני לא ברמה של אברהם אבינו...אפילו הזרת של הרגל שלו כבר יותר קדושה ממני.....

בכול מקרה אני לא אומרת שלא צריך לשנות ולא צריך ללכת ולעשות ושלא צריכים להיות מועורבים בעולם אבל מי אמר שחברה מעורבת זה להיות קשור לעולם??? אולי זה בדיוק להפך???

מי קבע מה זה מעורבות... הטלויזיה?? האינטרנט?? או אולי לראות את הדברים בשטח זה הנכון???

ומי אמר שגברים לא יכולים להשפיע ולעזור לגברים ונשים לא יכולת לעזר ולהשפיע לנשים?? מי אמר שזה רע ככה...

סתם אני אומרת את דעתי הקטנה

אלו ואלו דברי אלוקים חיים

אנחנו לא יכולים להגיע לדרגתם! אך בהחלט אפשר להבין פה את העקרון!

ולהדמות אליהם.

וגם אני קטונתי ורק אומר את דעתי!

ולא כופה את דעתי על אף אחד.

שנזכה בעז"ה לעבוד את ה' בשמחה...וכו

בעיקרון זה דיון ישן נושן ולעוס מצד הטענות - אם כי רלוונטי במיוחד בחיינו. 

יש שתי גישות עיקריות בקרב הציבור והרבנים, צד שתומך וצד שאוסר  (כאשר יש צד שלישי שתומך אבל בדיעבד) וכמובן שהציבור עצמו והרבנים מגוונים מאוד ונמצאים איפשהו סביב כל אחת משלושת השיטות וביניהם. 

אם נהיה הוגנים לסוגיה, לכל אחת מהשיטות יש חיבור למציאות, גב הלכתי ומגמה חינוכית. לכל שיטה יש סכנות והתמודדויות משלה. ולכל אדם לפי האישיות והסביבה שממנה הוא מגיע - הוא יתחבר בטבעיות לאחת השיטות. 

יש לשים לב - שחשוב מאוד לעמוד על הקטלוג, ההגדרה והדיוק שמאפיינים כל שיטה. אלו שתומכים בחברה מעורבת מלכתחילה - כמובן שמקפידים על ייחוד, איסורי נגיעה, לבוש, דיבור והתנהגות צנוע, וכו.

נורא קל להתיימר לטעון את הטענות הכי "הגיוניות וברורות" ולרוץ לעובדות סטטיסטיות שמקורם בדמגוגיה ולא סיבתיות. אבל כמו בכל סוגיה ודיון, יש לתת כבוד מינימאלי לצד השני, ולהבין אותו -אף אם חולקים עליו. 

המקורות רבים ומגוונים. 

1. אני ממליץ פה על החוברת של ד"ר אמנון שפירא שהיה מזכ"ל בנ"ע - אתם יכולים להבין את הקישור שלו לעניין. החוברת שלו מקיפה מאוד את השיטות השונות בעניין. החוברת יצאה לאחר התנגדות שהרב אבינר העלה נגד תנועה מעורבת. החוברת זכתה לתמיכה של הרבנות הראשית ובראשה הרב גורן. ולאחר מכן מהרב צפניה דרורי ואחרים (וכמובן גם להתנגדות אצל האוסרים). ובחוברת דעות של רבנים שונים מהמוכרים. 

2. החוברת החדשה שהרב שרלו הוציא "חברה שלימה" או חברה מעורבת צנועה לכתחילה.

3. מהאוסרים  - לא יקשה למצוא, איני רואה צורך לפרט.

 אני אביא את דעתי האישית בהמשך

תענוג לקרוא כל מילה!

להיפתח למין השני? 

כאשר זה מגיע מקדושה, למען נישואים (מה שנקרא בשפתנו 'דייטים', לא בשפת החילוניים והדתיים-לייט), יש להיפתח. הדבר הזה מגיע לפני הצבא, בתוכו, ולאחריו. וכן בש"ל. אך פשיטא שלא לפני כיתה י"ב, לשני הצדדים.

בכך אלה שהיו בחברה נפרדת יותר מצטיינים. למה? הם לא צברו את ה'ניסיון', שאותו צברו כבר החברים בחברה מעורבת. הניסיון הזה הוא ניסיון מיותר שרק גורע, וגורע המון.

זו דעתי, אנ ייודע שיש ת"ח גדולים שחושבים אחרת, אבל כך בעז"ה יהיו ילדיי.

לא דיברו כאן על מסיבות הוללות לאור ירח, אלא על חיי חברה נורמלים ותקינים מתוך הבנה ארוכת טווח שאדם ירצה בקשר זוגי, ולא בקשר עם בלוק איטונג שאין לו מושג מהו.

אני לא יודע איפה גדלת, אבל אני ישמח להכיר לך בשיחה אישית כמה מקומות שילדים גדלו כמו בתיאור שלך והתוצאות לא משהו בכלל.

תמיד יש אנשים שבשבילם זה סבל, ויש כאלה שבשבילם שזה לא.

הבנה ארוכת טווח? כל אחד יודע שבשלב מסויים הוא אמור להתחתן, השאלה היא מתי אתה מתחיל לחפש...

הרבה בגלל בעיות צניעות של מתבגרים - תוצאה של העירוב. כמובן שבסה"כ המגמה עליה אתה מדבר טובה מאוד, ובאמת לכאורה חברה צנועה-מעורבת אמורה להיות יותר טובה ממופרדת, אבל במציאות זה לא קורה. ובפרט בגיל ההתבגרות.

לפני שמתחתנים מדברים עם בן הזוג. מבינים טוב מי הוא, גם אם לא מכירים את כל הבחורות האחרות בעולם.

הפער בין חברת הנעורים לחברת הבוגרים בנושא הזה

למה יכול להיות שיש שולחן שבת של כמה משפחות- מעורב--- אבל ארוחת סניף תהיה נפרדת??

(הרי האיסורים בין זוגות- יהיו תמיד יותר חמורים מהאיסורים בין רווקים וכולי...)

יש בחברה שלנו פער במעשה

או למי שאין- יש מציאות בלתי נסבלת!! של ארוחות נפרדות-

שולחן לגברים בסלון- והנשים- לכו לאחול בשולחן במטבח

לא תודה! לא התחתנתי כדי לאכול בשולחן אחר מבעלי- תודה רבה

ולא יזיק לי לשבת בשולחן כשלא רחוק ממני יש את גיסי\ חברים\ שכנים\ אנשים

באמת שלא יזיק לבני אדם לראות אותי- כאישה- כדמות בתאדם ולא רק גוש יצרים נוראי

אם נשאל את השאלה הנדושה- "איך יראה שולחן השבת בבית שלכם?"

אני לא בטוחה שהתשובה תהיה- כמו שולחן שבת בחבר'ה= כלומר עם מחיצה-תואמת-ריהוט-סלוני

(מוקדש לבעל הכינוי (ר)ציני שטרם מצא מחיצה תואמת לריהוט בבית "משפחת אדמין" )

ב"ה

מכזה דבר. אבל זה נבע מהאנשים שאצלם אכלתי ולא מעצם ההפרדה.

אני מניחה שאם לא הייתה הפרדה היה יותר גרוע ......

ועדיין - לאדם נשוי זה "פת בסלו"

יגדלו זקן ולא תתלוננה למה לא מתחתנים איתן שויון אמרנו

לדעתי זה היה גיבוב של שטויות.

דברי הרבנים שם, אני מניחה, הוצאו מאוד מהקשרם, ולו רק מפני שכל משפט שם לא התקשר למשפט שלפניו והכל בכלל נראה תלוש.
 

הכתבה התחילה באיסור [של הרב לבנון? לא זוכרת] לנשים להיות חברות בועד היישוב משום שררה שאסורה לאישה.

אז קודם כל, לא מדובר כאן בשלטון אלא באחריות מסויימת, בדיוק כמו וועדת הקישוט וארגון האירועים שהרב התיר שם בפה מלא. [אגב, שוביניסטיות. מותר לי להיות אחראית על מסיבות היובל ליישוב אבל לא על גביית המיסים? תעשו לי טובה.]

דבר נוסף, לא היתה שום הבחנה בין חברה של מתבגרים לחברת מבוגרים.

כן, אנחנו יכולים לדרוש מהילדים שלנו לשמור על ריחוק רב יותר משאנו שומרים! לגמרי. קודם כל, בגיל ההתבגרות ההורמונים פחות נשלטים, הבגרות -מה לעשות- פחותה, וכל מבט או משפט תמים הופכים ל"הוא התחיל איתי".

דבר שלישי, כפי שהצדיקה אמרה, אני אמנם אישה, אבל אני גם בן אדם. אני מסרבת להיות מוגלית למטבח בגלל גברים אחרים, מסרבת לשבת בנפרד מבעלי בחתונות. לא בשביל זה אני מתחתנת!

אני לא מדברת, כמובן, על מסיבת הוללות וקלות ראש, אלא על חיים תקינים של בני אדם בוגרים.

קצת לא מקצועיים אין לי מקור ראשון ואנחנו לא קוראים את העיתון הזה בכוונה...

אבל לשכנים שלי יש וסתם פתחתי וממש התבאסתי קשות!

בקשר לחתונות אני חושבת שצריך לעשות צד של משפחות שכידי שהוא יהיה מעורב וצד של חברים שהוא יהיה נפרד...

בבית רגיל מה הקטע?? למה שיהיה נפרד אני גם לא יכולה לאחול באותו שולחן עם אח שלי?? הזוי לחלוטין!

תבוא עם בעליהם אז הם ישבו בנפרד?

מה רע? אולי החברים והחברות ימצאו שידוך בזמן החתונה למה להפריד?

ולבת שמש: המבוגרים מהווים דוגמא אישית למתבגרים, אי אפשר להכתיב משהו אחד ולבצע משהו אחר.

או שכולם מופרדים או שאף אחד לא מופרד.

אני דווקא חושב שזה נכון.

במשפחות לא להפריד, לעומת רווקים כן להפריד.

יש לי מחשבה נגד הפרדה בגילאי תיכון. אבל אני לא יודע מה היה איתי במידה והייתי עם חבר'ה מעורבים. (אני לא מדבר על בית הספר דווקא).

משהו מפריע לי בצורה שהייתי, נפרד לחלוטין. אבל אני לא יודע אם במצב האחר זה היה יותר טוב, אולי היה רק יותר גרוע.

ב"ה ה' דואג לו שנתחתן גם בחברה נפרדת!!!

אין צורך לערב חברה בשביל שיהיה עם מי להתחתן!!!

ברוב הפעמים זה רק פוגם בחתונה ובקשר אחרי נישואים ולא מוסיף כלל!!!

חתונה זה עניין של סיעתייה דישמייא ושל השתדלות!

בן לא צריך להיות כל יום עם בנות בשביל להחליט מי תתאים לו!

כשזה זה יודעים שזה זה...

הנתונים הסטטיסטיים מדברים עד עצמם-

שמעתי על מחקר שעשו- וגילו שלמשל בין אריאל ובנ"ע

כמות האחוזים של זוגות שיצאו מהתנועה גדולים בהרבה באריאל מבנ"ע

אריאל זוהי תנועה נפרדת לחלוטין!!!

מכאן שבחברה נפרדת הנוער גדל בצורה ישרה- וזה עוזר לו להתפתח לקראת קשר נכון לחתונה ומקדש את העניין ולא מוזיל אותו כלל!

אני נגד לשים "ווטו" על דברים וחוסר פםתיחות!!! זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות!

בחברה נפרדת חשוב לדבר ולפתוח על בנים- גם שהם לא שם פיזית!!

כי פוגשים בהם בכל מקום והם חלק מהחיים שלנו- גם אם הם לא מדריכים ביחד איתנו בסניף!!!

חשוב לפתוח, לדבר, ללבן!!!

אבל חברה נפרדת לא פוגמת בחתונה!!!!

השאלה היא אם את יודעת לקרוא את זה כמפתח והתחלה לבירור והעמקה

(למשל למצוא ולקרוא את החוברת של הרב, או את המאמרים הרלוונטיים מהתקופה)

לגבי נשואים\ רווקים-

(מבחינת הלכה- מה שעלול לקרוא בין נשואים- הרבה יותר חמור משטויות או נפילות ר"ל בין רווקים.

עובדתית- הלכתית

אז אם יש מקום לעשות גדרות ולהחמיר- זה דווקא הפוך מהמציאות היום )

דבר שני-

יש מרחק רב בין דיון על חברה מעורבת -לדיון על נושאי תפקידים ושררה

(ע"ע בסוגיות שום תשיך עלייך מלך וכו)

אצל מתבגרים-

יהיה מצד אחד עיסוק בשטויות "הוא הסתכל עלי, איך אני בעיניו"

מצד שני- יש בזה משו מבגר, מגבש

וריאלי -אמיתי לחיים

ולא להיות שוקיסטים שבגיל 19 יוצאים ללימודים\ עבודה\\\ ומגלים ש- וואלה- העולם טרם הופרד למאדים ונוגה

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות