ריבונו של עולם.
למה?
למה כ"כ קשה לנו לראות את הטוב ?
איך אנחנו יכולים לעודד את החברים שלנו , ולעזור..
ואז, ברגע שקשה לנו- לשכוח מכל מה שאמרנו!
פתאום לחשוב שאין לנו שום ייעוד בעולם, שאף אחד לא צריך אותנו, ושאין לאן להמשיך!
איך ?! למהה ?!
באמת, חברים ..
תמיד תמיד תזכרו שיש תקווה!
שאם אנחנו פה, בעולם הזה- יש לנו תפקיד!!
שהקב"ה אוהב אותנו והוא תמיד איתנו!!!
תאמינו לי, אסור לשכוח את זה!
ברגע ששכחנו את זה, אז זהו...
באמת שכבר לא יהיה לאן להמשיך.
אנחנו חייבים לזכור ברגעים של חולשה-
שלא משנה כמה אנשים ידברו איתנו ויחזקו אותנו-
הכי חשוב להאמין בעצמנו!! לסמוך על עצמנו!!
ברגע שהוצאנו מהפה ת'מילים-
"אני לא שווה כלום, אין לי לאן להמשיך"
אז כנראה שבאמת לא יהיה לנו לאן להמשיך, וגרוע מזה...
חבר'ה- תתעודדו!!!! הקב"ה אוהב אותנו, ומשגיח מלמעלה!
שיהיה באמת יום מקסים ! 
שנזכה..
אין יאוש בעולם כלל!








