אתה צודק במאה אחוזים!!!

קודם כל-גיל. הם יתבגרו עם השנים.

דבר שני-אתה לא אמרת אם אתה כל היום לומד גמרא או לא-אבל מה אתה יודע על איך הם לומדים?

אז הם לומדים גמרא ואתה לא רואה את ההתלהבות בפנים-מה זה אומר? שאין התלהבות בפנים? לא נכון לשפוט ככה ועוד להחליט בצורה הזאת על סוג האדם, על פי מראית עין.

וכאמור מתוך לא לשמה בא לשמע-ועדיף זה מאשר כלום.

זה חלק מהסדר יום שלנו בישיבה....

אבל אני באתי ממקום קצת חזרתי בתשובה וכו' והייתי בהרבה שיעורי תורה מוסר וכו'....

ואני רואה אותם פשוט כל יום עושים את אותו דבר... בלי לחשוב לשניה שוואלה הם עושים עכשיו מצווה שהם מניחים תפילין... לפני הרבה מצוות אומרים "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" שמתכוונים לעשות את המצווה כדי לאחד את הקב"ה עם השכינה... אתה צריך לחשוב על זה תמיד לפני כל מצווה שאתה עושה וכל פעולה שאתה עושה והם פשוט עושים את הכול מתוך הרגל ולא מתוך שמחה והתלהבות... וזה מטריף אותי... מה כל התורה זה רק גמרא? זה לא שווה ללמוד כל היום גמרא ולהתנהג כמו איזה בהמה!! והם לא ילדים שאם הם לא ילמדו גמרא הם לא ילמדו כלום... הם כן צדיקים וחבל פשוט שהם משקיעים רק בגמרא...

אני איתם רוב היום ואני מדבר איתם על זה הרבה... אני פשוט רואה שהם עושים את זה אותו דבר.... וגם חלקם אומרים לי שהם עושים את זה גם בשביל השכר..... ולדעתי אפילו לא צריך לחשוב על השכר....... אני מכווון רק "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ולאקמא שכינתיה מעפרא..."

אבל לא כולם נמצאים בדרגה של קיום מצווה בהתלהבות ורגש ותוכן..

אז תן להם ת'זמן.. ותתפלל עליהם

מעבר לזה - צודק בכל מילה!!!

אשריך!

תנסה לראות את הפנימיות, אז אולי חלקם לא מתלהבים--אבל בטוח שיש גם כמה שכן.

וקודם כל אנחנו צריכים לראות שלנו יש התלהבות מהתורה, לא לאחרים.

ברור שיש גם אנשים כאלה- שהלימוד תורה שלהם לא מתבטא ביום יום-אבל אני בטוחה שבחלק מהחברים שלך שאתה שופט אותם- יש גם כאלה שאתה טועה.

בע"ה.

לגבי מוסר -תקבע עם אחד מהם לימוד בספר מוסר, או חבורה במסל"ש/שמירת הלשון וכו'... ההתנהגות תשתפר מהר מאוד.

מדי..

"רבי אלעזר בן עזריה אומר , אם אין תורה , אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ, אין תורה"(פרקי אבות ג', י"ז)

זה בנוגע למה שאמרת שלא כתוב הפוך.

לכאורה קשה, יוצא שאין תורה וגם אין דרך ארץ משום שזה תלוי אחד בשני.

אלא שדרך ארץ ותורה חייבים לבוא ביחד.

לא ביום אחד נוצר ת"ח, זו עבודה.

אל תתעצבן כי זה רק גורם להמשיך לעשות את זה, למשל המחנכת שלי היתה בבני עקיבא והיא ממש מעריצה אותם, וכול הבנות בכיתה חוץ מאחד לא בשום תנועה, אבל לאמשנה וכששרים "בני עקיבא עבודה זרה" היא ממש מתרגזת, ואיך לומר? טוב אבל זה נותן יותר דלק להמשיך (מסמיקה), טוב אז בקיצור אל תראה שאתה מתעצבן, תתיחס לזה כאילו שהם עושים משו של ילדים קטנים כמו לקשקש על הקיר ואתרה כמה מהר זה יפסק

תהיה הכי בסדר לעצמך

אמנם צריך לעבוד על עצמך ולדאוג שאתה כן הולך לפי דרך ארץ.

אבל יש גם עניין להשפיע מזה על הכלל.

ועל זה נענשו הצדיקים בחורבן הבית, הם ישבו ונאנחו, היו צדיקים, אבל צדיקים לעצמם! ולא חלקו את זה עם העם, לא ניסו להחזיר אותו בתשובה.

בקיצור, תנסה כן להראות שדרך המוסר היא הנכונה ושאין תורה ללא דרך ארץ, אל תשב ותתעצבן על זה מבפנים. זה לא עוזר.

בדרך התורה ולחזק את העם ??

השאלה מה קורה בפועל....

(ושלא יובן מדברי שאני נגד בנ"ע, זה נכתב מתוך כאב)

שרוב החניכים לא ממש באים בשביל האידיאלים והערכים לצערינו הרב

אתה לא יכול לקבוע סופית שהם מקיימים מצוות אנשים מלומדה. תלמד עליהם זכות.

אתה צודק, יש ללמוד גם מוסר, ולא רק, אלא גם אמונה, הלכה למעשה (שאמרוה לצאת לאחר לימוד הגמרא), תנ"ך וכו'. 

בכל הקטע של האריאל ובנ"ע - תגיד להם שיש ת"ח גדולים שתומכים בבנ"ע, ומתנגדים לאריאל. תגיד להם שכשהם פוסלים את בנ"ע, הם פוסלים גם את הת"ח שתומכים בה.

עם כל לימוד הזכות שאמור להיות עליהם.

אתה שפיץ תאמין לי.. 

אל תדאג, זה עובר.. גם לנו היה את זה בכיתה וגם אני הייתי מתעצבנת על זה, אבל באיזשהו שלב הם יתחילו

להיות מי שהם, ואם הם לא באמת דוסים, אז עוד כמה שנים הם יפסיקו להעמיד פנים..

וגם אם לא, אתה תעשה את שלך! עזוב אותם! שיתנהגו איך שבא להם.. בסופו של דבר הקב"ה רואה את הכל!

והוא יודע למי לתת שכר ולמי לא.. 

ותהיה בטוח, שאתה תקבל שכר.. והכי חשוב שלא תתעצבן מהדברים האלה, פשו תלמד מהם ותהיה בן אדם יותר טוב!

ואתה צריך להיות גאה שאתה חלק מבנ"ע שהיא תנועה מדהימה! במיוחד בסניף כמו שלך! (כן כן אני יודעת מי אתה.. חח ) 

בקיצור תהיה גאה, אתה  שפיץ עולם, ואל תקשיב להם!

ילדים שקורעים סמל של סניף מתחרה בתנועת נוער זה פשוט ילדים רדודים

אני לא מתכוון לא להתייחס... מצד שני אני גם לא מתעצבןן... אני פשוט רוצה שיפסיקו להתנהג ככה ומה שאמרתי על בני עקיבא היה רק דוגמה... אני אומר שזה חבל כי הם באמת צדיקים ולומדים תורה והכול... אבל הגמרא לא כ"כ מראה איך מתנהגים.. זה יותר פלפולים בהלכה וכו' פה ושם יש סיפורים יפים שאפשר ללמוד מהם אבל אני מתכוון שילמדו מוסר כאילו ספרים כמו מסילת ישרים ואורחות צדיקים שהעיקר שלהם זה מידות.. ודרך ארץץ

התלמוד הוא ספר יסוד... אף על פי כן, יש ללמוד גם ספרי מוסר כמו שהזכרת, אך יש לזכור שבשלב הזה של החיים (ישיבה תיכונית, אני מניח?) הגמרא היא התחום שבו אמור התלמיד להשקיע כמה שיותר.

אולי תיגש אליהם ותכויח אותם על כך? אולי תגיד להם שאתה נפגע ממה שהם אומרים על התנועה שלך (למשל, תגיד להם את כל הנושאים שבהם הם פוגעים בך)? תנסה, אם הם באמת צדיקים כמו שאתה אומר, אני מניח שהם יבינו ויפסיקו להציק לך.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...