בס"ד
אז איך היתה הבגרות בהיסטוריה?? (זו שאלה רטורית ברשתוכם
)
שלי היתה מאד מעניינת 
בגלל שדפקו אותי להיות אחרונה שיוצאת לבוחן (עושה בגרויות בע"פ) היה לי הרבה זמן להסתכל על המשגיח שישב בכיתה, ולנתח אותו. כל דבר שעשה ואמר נרשם אצלי במוח. (היה מאד מעניין...)
איך הגעתי לזה בכלל ? ובכן, פשוט מאד, איך שהוא נכנס לכיתה וכתב את פרטי הבחינה על הלוח נדלקה במוחי נורה- הכתב יד שלו... ע-נ-ק-י !! ולא ענקי בגדר הנורמל, ממש ממש ענקי.
לדעתי, (ובטח גרפולוגים יסכימו איתי), אם יש למישהו צורך לעשות משהו בענק מידי כנראה זה בא להסתיר דברים אחרים, או לפצות עליהם...
מובן שזה^ הכניס אותי לפעולה
להלן מספר שיתופים מחוויותיי עם המשגיח בשעות אחר הצהריים האחרונות :
המשגיח, גבר נאה כבן 56 (שמסתבר נוטה יותר לכיוון ה65), חסון בעל קול בסי עמוק באיכות רדיופונית, חבש כיפה לבנה לראשו. -מה יש לילדה משועממת לעשות בבגרות מלבד לבהות בכיפתו של המשגיח??... בהיתי לעומקה. באיזהשהו שלב חשתי שמשהו לא בסדר, שמשהו אפילו חשוד..............לפתע נשמע צליל נפילה- (האסימון נפל...) הכיפה נקייה מידי!!!!
עם המון טקט פניתי אליו בחדות "אתה לא דתי, נכון?" (אני ממש יכולה להיות בלשית!!) והוא ענה כן ברוב חן ושאל לאות הן. סתם-ושאל איך אני יודעת..
נתתי לו את נימוקיי על הכיפה (היה נראה לי מיותר לציין שגם לפני זה הוא הניח לי יד על הכתף שעורר אצלי סימן שאלה..) ודיונים שלמים נפתחו בינינו.
ובכן, הבנאדם לא מאמין באלוהים, הוא מאמין בגורל................
הייתי יכולה להבין את זה (לא לקבל, להבין..), אלמלא הדעה שלו שאין אלוהים היתה כ"כ נחרצת.
החלטתי לעזוב את זה בנתיים. שאלתי אותו אם יש לו ילדים.. (אפשר ללמוד הרבה מהילדים על הבית), הוא ענה בחיוב ושאלתי כמה מתוכם נשואים, הוא ענה "4 מתוך אלה שאני בטוח שהם שלי" .אוווץץץץ'. רציתי לוודא שאני מבינה נכון, אז שאלתי אותו אם אני מבינה נכון.. (גאוני) והוא ענה לי איזה משפט גמראתי משו (מלשון גמרא)-זו לא היתה הפעם הראשונה שהוא ציטט משפט ארמיתי שלא הבנתי. המוח הגביר הילוך....
לא עברה דקה: בינגו ! צדקתי. הבנאדם חזר בשאלה כשהיה נער.
הסתבר שהבנאדם גדל במשפחה חרדית מהחרודדות לגמרי, למד באיזו ישיבה במאה שערים (משו דומה לאור יצחק, אנא עארף) ולפי דבריו "תפס שכל בגיל צעיר ועזב את הכל"....
(משפט יפה שציטט לי: לא חטאתי אפילו פעם אחת, לכן אני לא צם ביום כיפור. לייק!)
חברה, הבנאדם בן 65 לעזאזל. הוא כבר 50 שנה חי בחיים שהוא בטוח שבנה לעצמו על פי האמת האמיתית ביותר, אבל הוא חי בהכחשה ובשקר גס.
לפי ממצאים מלוקטים בידי, הבנאדם מאמין באלוהים (על אף הכחשותיו והוכחותיו הפילוסופיות), הוא משדר שהוא בטוח בעצמו עד שהוא עצמו מאמין לשקר, ניסיונותיו הנואשים לשדר חוכמה ואינטיליגנציה נתפסו אף הם בעייני החדה ועוד ועוד הבחנות שהיתי מפרטת יותר אלמלא הייתי צריכה להתחפף להכין ארוחת ערב...
שתקתי.
לא אמרתי לו כלום.
מישו קרא עד לפה? מישו יכול להגיד לי את דעתו?? 
האם בבגרות בשבוע הבא לבוא ולחשוף בפניו את השקר בו הוא חי (האם זה מחובתי?), או להשאיר אותו בנאדם (טוב, שמח הוא בטוח לא..) -בנאדם?? זה לא ילד צעיר!! (אף על פי שפעמים מספר תפסתי אותו מכנה את עצמו "נער", -הוא נשאר די תקוע באיזור שם של חייו...)
עד כאן הבחנות מתו"ש להיום. תודה על ההקשבה והמשך ערב טוב!
<- נכון חסר רק שקן וזה הוא?]
ואין לדעת.. נסתרות דרכי הבורא.. אולי דווקא מה שאת תאמרי לו יעשה לו "את זה"...