"פעם היו שואלים מה זה שוקת

היום שואלים מה זה פרדס.."

אמר יהורם טהרלב אאל"ט

עצוב.

בעזהי"ת

נכון, ביומיום מדברים בהיוש וביוש ודייייייי ולייקים למיניהם, ואני בהחלט לא מסכימה עם התרבות.

אבל דחילק, די לומר 'תרבות האס אם אסים' בכל כך הרבה זילזול, כמה דברים קמו רק מאס אם אסים? בתור חובבת נלהבת של הכלי המתוק הזה, שמאפשר לך אשכרה לשלוח מסרים לאנשים ושיקראו את זה מתי שבא להם, בתמציתיות ותכלס'יות מושלמת. 

למה 'תרבות המיקרוגל', וכל שאר כינויי הזילזול לדור של היום, הוא כ"כ נורא? מה, עדיף לכלות את זמנינו? מה שאפשר לזרז, להתקדם- למה לא?

כן, אני מעריכה מאוד את השפה הכתובה.קוראת ממוצע של 30 ספרים בחודש לפחות. כותבת לא מעט, כושר ביטוי טוב, כל הדברים המילוליים האלה.

וכן, יוצא לי לפעמים לשלב בדיבור מילים מהסלנג. יודעים מה? יוצא לי לפעמים דיבורים שלמים בסלנג.

ו-א-ז מ-ה?! מי קבע שמילה שחידש בן יהודה, ומחילה אם יישמע זילזול חלילה מדברי, חשובה יותר ממילה שהתחדשה תוך כדי דיבור? מי קבע ש'מה נשמע' זו הדרך הנכונה לדרוש בשלומו של אדם, ולא 'מה ניש'? 

סתם אנשים שמחפשים דברים לצאת נגדם. 

בס"ד

א-ו-ק-י-! א-ו-ק-י-!

אז ככה- בקשר לפלא'....- ממש, מכשיר מקסים! ניפלא! וזה לא ציני,

אבל ברגע שהוא הופך ל"אינפוזיה" (כמו אצלך למשל...  ) אז הוא רע מאוד.

כל הקטע של הקדמה, סבבה, אני לא אוהבת את זה, אבל אני לא אומרת שזה מושחת...

אבל ברגע שמשתחווים לזה, שמשועבדים לזה, זה נורא! 

בגלל אותה תרבות, לאנשים כבר אין רצונות...

הם רוצים לעשות הכל מהר. להכין אוכל מהר, להגיע ממקום למקום מהר, לעבוד מהר, 

לשחק מהר...

בשביל מה??? הרי הם לא רוצים ש-ו-ם דבר חוץ מלעשות הכל מהר!! 

אין להם בכלל למהר... וזה יוצר מרדך אחרי כלום... שזה סתם בזבוז זמן אחד גדול.. (גם כן מהר!)

ובקשר לשפה- העולם נברא בעיברית... זאת השפה המתוקנת.

אלה השמות שניתנו לכל דבר.

וחלק מהתיקון לעולם הזה, זה לקרוא לכל דבר בשם שלו.

ואני לא אומרת שצריך להתחיל לדבר עכשיו בלשון התורה, כן חשוב שתיהיה שפה מדוברת,

אבל, והנה בא האבל הגדול, שפה מדוברת זה לא אומר שצריך לעוות שמות לכל דבר.

מה נישמע, ומה ניש, זה בכלל לא העניין...

העניין זה שאנשים ידעו את השמות. וידעו לקרוא בשמות.

כ-ן! ידעו מזה "שוקת", מה ההבדל בין "עתיק" ל "ישן",

ותפסיקו לעשות את כל ההפרדות האלה! העולם הוא אחד,

וכשהוא יהיה מתוקן, כשיבוא המשיח, (בעז"ה במהרה בימנו!) הוא יהיה גם אחד מושלם.

השפה לא חלק מהעולם הזה! וכדי שהעולם יהיה מתוקן, גם היא צריכה להיות מתוקנת...

זה לא עניין של סלנג לא סלנג... זה טיפ טיפה יותר גבוה...

בעזהי"ת

ולא, אני לא משועבדת לזה.

אבל, יש לנו קטע כזה, שבמקום לומר 'צריך להגביל את זה' ו'צריך לשים לב לא להשתעבד לזה', אנחנו יוצאים בצעקות- 'כולם היום משועבדים לזה!' ומביאים את הסיפורים הכי קיצוניים [ונדירים!], ו'המכשיר הזה זה מכת הדור והרס המדינה וצריך להשמיד אותו מיד'.

ולא; כ"כ הרבה דברים מדהימים התחילו בsmsים. את רוב הפרוייקטים שאני מרימה אני מעדיפה לעשות בsmsים; זה יותר נוח לי. ואולי דווקא בגלל התמציתיות של המילים. ובכלל, פלאפון חוסך כ"כ הרבה; ומי קבע שצריך דווקא כמו פעם.

וככזאת, היא דינמית וזה מה שעושה אותה כל כך מעניינת.

סלנג הוא בד"כ משעשע ומלא חן, ומי שמטיף נגד סלנג הוא בד"כ זקן (אופס חרוז)

אני חושבת שמי שרואה את השפה כאיזושהי ישות עליונה שמנותקת מהעם טועה,

העם הוא שיוצר את השפה שלו, ושפה מתומצתת מתפקדת גם היא כתקשורת מצויינת, וזה בסדר. 

אם כולם היו מדברים באותו הסגנון היה לנו די משעמם.

זה שונה כמובן אם באמת הילדים של היום מדברים בשפה הזו שלהם לא מבחירה כדי לדבר עם בני גילם כמו עם בני גילם, אלא בגלל שהם לא מסוגלים להתבטא אחרת כי הם לא מכירים את השפה היפה, אם זה כך אז אני באמת מסכימה.

לגבי השפה הכתובה - העניין של השירים המזרחיים למשל, ברור שזאת חרפה להלחין כל דבר, והוא צדק לגמרי כשאמר על המוזיקה המזרחית שהיא זבל, וכולם הבינו כבר מהרגע הראשון שהוא לא התכוון לעמיר בניון.

בין לתבל את הדיבור היומיומי בסלנג "חינני", כדבריך,

לבין שפה שכל כולה סלנג, עיוותים ומילים שטוחות ורדודות. ועל כזאת שפה גאון דיבר:

על הילד הקטן הממוצע של היום, שדיבורו מתומצת לכדי אוצר מילים של נמלה (ג"כ כדבריו) ולמשפטים בעלי 5 מילים.

השפה היומיומית אכן דינמית ומשתנה מזמן לזמן, אך עדין צריך לנסות לשמר גם בדיבור היומיומי מילים יפות ודיקדוק נכון. הסלנג לא נעצר רק במילים שונות ומשונות, אלא גם עיוות של מילים קיימות, כמו המיליה שרווחת בצ'טים: "100ממת", שגורם אח"כ להשתרשות המיליה "מאמם" במקום "מהמם", ולא רק בכתיבה השגויה אלא גם מהגיה השגויה.

וזה רק נזק אחד לש השימוש הרווח בסלנג.

בס"ד

סתם... אני לא נגד סלנג, ואני משתמשת בו המון...

ואין לי שום בעיה עם סלנג,

אבל שידעו מילים, גם גבוהות...

ובכלל, למה אנשים מציאו שכל שפה קצת גבוה כבר לא קשורה לשפה מדוברת?

אני דווקא מאד אוהבת שמדברים בשפה יפה ונמלצת, והלוואי שהילדים שלי ידברו יפה,

אבל ברגע שהאנושות עצמה מעניינת אותך, את נהנית מכל עגה שהיא, גם אם היא סלנגית או מזרחית עתיקה או מזרחית ערסית, ולא רק משפה גבוהה.

בס"ד

לא ממש הבנתי אותך...

אבל מה שכן, זה לא שיצאתי נגד סלנג - אלא נגד כל התרבות האמריקאית הזאת...

בעזהי"ת

התרבות האמריקאית?

שוב, במידה;

לפעמים להזמין משפחתית הביתה זה באמת פתרון מושלם וחגיגה.

ולפעמים לצאת להמבורגר זה חוויה; זכרונות הילדות הראשונים שלי זה מסבא וסבתא, ש'יצאנו להמבורגר בגראנד קניון'.

לפעמים הנוחות והנגישות זה כ"כ, כ"כ, כ"כ, כ"כ, כ"כ ייתרון ענק..

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.