מצטערת אבל אין לי רעיון איך להתגבר... זה באמת קשה....
אז לפחות אני אקפיץ אולי אנשים אחרים יענו....

משו אישי כזה. מלב אל לב.

אולי זה יפצה על תחושת האכזבה.

איתה על קשר... או משהו כזה..

היה לנו ר"מ ברסלב גבר כזה, אוהב את כולם, והיו לנו איתו שיעורי יצירה...

ואתמול שנסעתי לעיר פגשתי אותו בהפתעה

פתארום אני רואה אותו חוצה את הכביש

תישארי איתה בקשר.

תכתבי לה איזה מכתב פרידה כזה מרגש, תקחי ת'מספר פלאפון שלה ותדברי איתה לפעמים, תבואי לבקר אותה מדי פעם..

לא יודעת, דברים כאלה בערך.. =]

ב"הצלחה!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....