אבל מצד אחד לך תבין אותו. כשאגם מצוי בדיכאון עמוק ונראה לו שאפחד לא רוצה אותו, ושרע לו ושבעולם הבא יהיה לו יותר טוב הוא יתאבד.

אדם מאמין לא יתאבד כי הוא יודע שיש לו יעוד/מטרה בעולם הזה ולכן הוא לא יפסיק לעצמו תחיים.

אתאיסט לעומתו, בשבילו אין כל ערך לחיים חוץ מ"אכול ושתו כי מחר נמות" ולכן אין לו בעיה להפסיק לעצמו את החיים ללא כל נקיפות מצפון.

אחוז ההתאבדויות הגבוה ביותר קורה בקרב אנשים שאין להם יעד בחיים, 'סיימו' את התפקיד שלהם בעולם הזה, הם מרגישים שגמרו את הסוס, ולא יעזור להם להישאר פה עוד- אין סיבה מספקת לחיות. (וזה קורה המון בקרב אנשים שיש להם הכל). 

צודק, קשה להבין מה עובר לאתיאסט בראש כשהוא מתאבד- הוא בטח מאמין שהוא מוחק את עצמו לגמרי מהעולם. מוות בשבילו זה סוג של שינה תמידית. לא משהו קשה במיוחד כשממגיע קושי שצריך להתמודד איתו.

"כשמגיע קושי שצריך להתמודד איתו"?!? אתה במשפט אחד, ואפילו פחות- מזלזל באלפי אנשים ובקשיים שלהם.

נכון, אתה צודק במה שכתבת...אבל הנימה....כאילו אתה אומר "יאללה, תתמודדו, מה כזה קשה יא בכיינים"...וזה הרבה הרבה יותר מזה..

נכון, אסור להתאבד, זה מבאס ולא טוב, ובריחה מהתמודדות...אבל יש מצבים שאם אתה תשמע עליהם, אתה תתפלא איך הבנאדם לא מתאבד! באמת!

לא כולם זה אנשים עשירים ומפונקים שנפל להם האסימון שהם לא מאושרים! באמת!

ולגיטריסט- קשה להבין, אבל דווקה מי שלא מאמין שיש שכר ועונש- הרבה יותר קל לו. אני, בתור דתיה, מבינה שהגוף לא שלי, ושאני איענש אם אפגע בו...ואתאיסט? מה אכפת לו...

על זה נאמר בקוהלת "הבל הבלים" כי ככה זה כשהכל "תחת השמש" בלבד.

אולי רש"י, תוס', הב"ח, הרא"ש, רד"ק, בעלי המצודות, ועוד יחזרו מחר בתחיית המתים ויועילו בטובם לקחת את התפקיד. <ציני> ואת זה אל תפרשו. אפשרות נוספת היא שאני יועיל בטובי להסביר את עצמי יותר טוב.

מי שיש לו יעד, שהוא מרגיש- אין לו סף שבירה- לא משנה איזה קושי יבוא בפניו: יעד- לא חייב להיות יעד תורני- זה יכול להיות 'לגדל את הבנים' 'לטפל בחיית מחמד' - פשוט כל דבר.

מה שאני אומר, שכל היעדים האלה, יעדים של העולם הזה-  הם יעדים סופיים. 

את יודעת כמה אנשים בעולם מתאבדים אחרי שקרה לחברה שלהם משהו? 

כי האנשים שמתאבדים זה: הדרך חיים שלהם . "הם ימותו בשבילה, יעשו הכל..." --> קושי- שאת תפסת משום מה כזלזול..(משהו כמו "נשברה לי הציפורן, בוא נתאבד...") יכול להיות דבר קשה מאוד, משהו ששובר אותך, לא משנה כמה אתה חזק או מאמין. מוות למשל, התרסקות משפחתית/כלכלית.

כולם נשברים, כולם עוברים קשיים ומשברים בזה לא שונה איש אמונה או כופר- מי קם יותר בקלות? מי שהמטרה שלו בעלמא הדין נשארה עומדת/לא התרסקה או נשברה ביחד איתו. 

ואשמח להסבר, אפ' בש"א... מאיפה הגעת למסקנה הזו שזה מה שאמרתי

מתי שתרצה תפנה אלי ומייד תצא הודעה מסודרת מלשכת הדובר.

וזה בד"כ החלטה של שניה והרגשה שהם לא יכולים לסבול יותר...

לפי המחקרים כמעט כולם מנסים להציל את עצמם ברגע האחרון.

(אמא שלי עכשיו עושה דוקטורט בעניין... והיא עובדת בדברים האלה מאז שאני זוכרת את עצמי אז...)

זה בגלל מחלת נפש אצלינו ביישוב היה מישהו שהתאבד

וחוץ מזה לך תדע בטח הבן אדם הזה עבר קשיים נכנס לדיכאון או משהו אז כבר לא אכפת לו מכלום אז הוא שואל למה בעצם להישאר פה אם רע לי?.

שלא יובן שאני חושבת על התאבדות אבל אני מכירה את ההרגשה כי אני גם הייתי במצב שרציתי להתאבד ורק בגלל שפחדתי לא עשיתי את זה ואני מודה על כך לקב"ה באמת.

ברור שהתאבדות זה לא הפיתרון אבל יש אנשים שלא מבינים שאם אתה בדיכאון לך תבקש עזרה צא מזה! או אפילו בלי עזרה תנסה לצאת מזה אל תהרוג את עצמך!

אבל לצערינו לא כולם מבינים את זה וזה מה שקורה

וכן גם אני הייתי במצב של חשיבה כזאת כי לא ידעתי איך להתמודד

אתאיסטים לא מכירים את מציאת ה'

ואין להם שום אמונה ותקווה בעולם

ככה יותר קל לשקוע בדיכאון ולאיתבד....

אני דווקא לא מבינה ת'דתיים שעושים את זה....חוצמזה זה גם חילול שם ה'

שלכאורה טוענים שלא רואים בחייהם את יד ה' יש רצון להתאבד.

בס"ד

אני לא חושבת שיש למישהו זכות לשפוט.

לא, זה לא בסדר שהם רוצים להתאבד\מתאבדים\התאבדו!נקודה.זה מזעזע! זה אסור מן התורה! אבל גם לשפוט אנשים זה אסור!

אתם לא יודעים מה עובר להם בראש, יכול להיות שיש להם הכל בחיים, אבל זה לא אומר, ואני לא מצדיקה אותם!

הם אנשים מסכנים, בסדר? זה מהו לא בסדר בשכל, וזה עדיין לא נותן לנו זכות לדון אותם בכלל...

נורא קל לשפוט בן אדם שרוצה להתאבד, "יש לו הכל, חברים, משפחה, בית וכסף, איזה חוצפה זאת לרצות להתאבד?"-אנחנו לא יודעים מה עובר אצלו בלב, אני באמת מבקשת שלא תשפטו, לא בכלל, ולא אותם...

ושוב, אני ממש לא מצדיקה את הסיבות שלהם, אף סיבה לא מוצדקת בלקחת לעצמי ת'חיים, לא את של עצמי ולא של אף אחד אחר, אבל עדיין...

בו.

בס"ד

|מושך באף ומנגב תדמעה| סורי יש לי אלרגיה רצינית לקלישאות חרטיות...

איזה כיף זה להגיד "הקב"ה לא מעמיד בנאדם בנסיון ש"הוא לא יכול לעמוד בו" בלי להגיד מה זה נקרא לעמוד! כשמישהו לא עומד בניסיון, מה קורה לו? הוא מתאדה? מתפוצץ מלחץ?? במיקרה הקיצוני ביותר הוא משתגע, וזה קורה וקרה לרבים רבים.... אז מה זה בדיוק "לא יכול לעמוד בו"?!

ובכלל, גם אם מישהו מסוגל להתמודד עם משהו זה לא אומר שהוא לא מתפוצץ מכאב וצער שקורע אותו מבפנים..

למה האנשים נוטים להשתמש במשפטים שיעני "אמורים להגיד" או ש"כולם אומרים" בלי לחשוב עליהם יותר מידי??...

אבגדה-יעני "יצאתי" עלייך, אבל זה לא מיועד דווקא  לך, זה לכל מי שמשתמש במשפט הזה....

תגלי עד כמה משפט זה נכון ואמיתי.

הרי אם כל תכליתך בעולם היא לעמוד בניסיון,אז למה שהקב"ה יעמיד אותך לפני  ניסיון שלא תעברי אותו בריאה ושלמה-בנשמתך? 

בעזהי"ת

המשפט אומר, 

'הקב"ה לא מעמיד בנאדם בניסיון שהוא לא ?יכול? לעמוד בו.'

המשפט לא אומר 'הקב"ה לא מעמיד בנאדם בניסיון שהוא לא יעמוד בו', כי באמת- אם כל ניסיון שהיו נותנים לנו, היה ברור שנעמוד בו- איפה פה הניסיון?

אלא, המשפט אומר- שהקב"ה נותן כח להתמודד עם הניסיון. ולאדם יש את הבחירה החופשית, אם להשתגע ו'לא לעמוד בניסיון', או לקחת את הכח שהקב"ה נתן לו, למצוא את הכח מתחת לאדמה, ולא להשבר.

מישהו יכול להביא לי בכלל את המקור של המשפט הזה? ["ה' לא מעמיד..."]

בס"ד

שאלתי מה זה אומר לעמוד.

ואבגדה- בנאדם שהשתגע לא עשה את זה מבחירה. יש מישהי מתוקה שאני מכירה, התעללו בה בבית כשהיא היתה קטנה... היא סכיזופרנית היום, את יודעת מה זה? יש לה חברים שהיא אוהבת אותם מאד, הבעיה שהם לא אמיתיים.... היא מדמיינת אותם. כבר כמה פעמים ראיתי אותה פורצת בפרצי צחוק היסטריים ועונה משו לאוויר. אז מה את אומרת, היא לא עמדה בנסיון?? מה קורה למישהו שלא "עומד" בנסיון??

"...שלא תעברי אותו בריאה ושלמה-בנשמתך",דהיינו שלא תעברי שום עבירה-שפוגעת בנשמה(שיגעון לא פוגע בנשמה,אולי ברוח או בנפש),אעפ"כ ייתכן שאת צודקת מכיוון שזה לא היה ברור מספיק והיה צריך לדייק את זה.

מת"וש צודקת ממש.

מזתומרת שלא תעברי עבירה שפוגעת בנשמה?!? שיגעון לא פוגע בנשמה?? הוא מוציא אותה מכלל פעולה!

ואם אתה אומר שגם להשתגע זה בגדר לעמוד בנסיון, אז מה ההגדרה של לא לעמוד בנסיון? יש לך דוגמה?

להתאבד-זה לא לעמוד בניסיון.

הנשמה לא נפגעת מזה שהיא לא עשה שום דבר,כאשר זה אינו באשמתה.

עכשיו.

רוב האנשים לא מתאבדים משיגעון. מיש מתאבד משיגעון זה באמת לא אשמתו,אבל לא מכיוון שהוא מסכן,אלא מכיון שהוא לא יכל לשלוט בעצמו,או שלא היה מודע לבעייתיות אבל בכל מקרה אחר זו אשמתו.

אני פשוט אוהבת אותך!!!!!! תודה על התגובה המקסימה!!!! את הזויה!....בחיי....ה-ר-ג-ת אותי...וגם הוצאת לי ת'מילים מהפה...תודה.

בס"ד

מי שהתאבד בטוח היה באותו רגע בחשיבה לא צלולה או שהוא פשוט מטומטם מטבעו. כאב יכול להרוס את החשיבה הצלולה. בדוק ומוכח. ולא את ולא אני לשפוט אשמתו של מי או של מה זה.

ובכלל, התגובה שלי על הנסיון שלעמוד בו וכל זה לא היתה דווקא לגביי התאבדות אלא בכלל.

התגובה שלך כן הסבירה לי קצת אבל עדיין אני צכה לחשוב על זה ואין לי כח כרגע...

בדר"כ אנשים נורמטיבים לגמרי (בהרבה מהמקרים).  

זו לא חוצפה, זה איך לומר? טבעי...לפעמים לשים קץ לחייך הוא רגש טבעי, עם כמה שזה לא נשמע. 

אדם נמצא איפה שהוא מרגיש שהוא חיוני ויעיל, אדם נמצא איפה שהוא מרגיש שטוב לו, ולא רק רע. 

אם אחד משני הקריטריונים האלה נפגעים- בהחלט אפשר להגיע למצב של מחשבה טבעית להתאבד.

בס"ד

הבן אדם יכול להיות גאון!מקסים!חמוד!חתיך!אין עליו, בזה יש לו בעיה, זה לא שפוי שבן אדם רוצה להתאבד.

זה לא "לפי חוקי הטבע" או איך שתקראו לזה, אבל זה עדיין לא נותן לנו סיבה לשפוט...

אני הייתי פעם במצב כזה כמו שרשמתי למעלה ואני שפויה לגמרי

יש לי חברה שעד תחילת השנה רצתה להתאבד והיא שפויה לגמרי

קיצור אי אפשר להגיד שכל אלה עם הרצון הם לא שפויים

יש כאלה שפשוט רע להם ונמאס להם אז הם רוצים להתאבד

בס"ד

אבל המחשבה הזאת של "לרצות להתאבד"-היא חוסר השפיות

חס וחלילה לא אמרתי שאת חסרת שפיות, שלא תביני אותי לא נכון=]=]

תסלחי לי,אבל אין אדם שפוי! כול אחד והדפקטים שלו..

למה את יכולה לקבוע מי בסדר ומי לא?!

אולי בענים שלנו זה לא הגיוני להתאבד,אבל יש קבוצה גדולה של אנשים שחושבת:"שטוב מותי מחיי"

לא ברמתו-אבל בהחלט בדרכו.

תביני שהם יכולים להיות אנשים שהשכל אצלם עובד בדיוק כמו שלך אבל הם פשוט לא שפויים.

הם ידברו כמוך, יתנהגו כמוך ואת אפילו לא תשימי לב שהם לא שפויים.

אל תשפטו אנשים כאלה עד שתגיעו למקומם. ואני מבטיחה לכם שהמקום הזה הוא לא קל כלל.

המחשבה של טוב מותי מחיי באה לרוב כחלק מחוסר שפיות או שזו מחשבה של אדם ש"משחק" עם הרעיון של אני ימות כי נמאס לי וכדומה.

ומה שבאתי לומר זהשלא מדובר פה שפשוט הם נולדו עם עיניים אחרות ולכן הם חושבים אחרת.

הם נולדו עם שכל כמו שלי ושלך והשתמשו בו לרעה.

הם לא ממש משתמשים לרעה בשכל שקיבלו.

הם אנשים לא שפויים לעניין המוות!!!

יש להם ג'וק בשכל שאומר להם שאין דרך מוצא, שהם לכודים, שאין מי שיבין אותם, שאין מי ששומע אותם, והם מפחדים ממש לבקש עזרה כי מה שהולך להם בראש זה שהם יפגעו בזה שהם יקבלו עזרה.

מבינה את האבסורד?!

זה חלק מחוסר שפיות...הם לא מפעילים את השכל כשהם חושבים על כזה דבר, הם אבודים בתוך עצמם.

וכן אתם יכולים להגיד שמדובר בבריחה מהמציאות(ואני גם חלקית מסכימה). אבל המציאות שקיימת להם בראש זה שאין מוצא מלבד המוות.

וכשהם עושים את זה לא מעניין אותם לא מה כתוב בתורה ולא מה שלום האנשים שישאירו אחריהם.

באמת אני מבקשת א-ל תשפטו אותם!!!!

לפעמים בנאדם מגיע למצב מסויים שהוא לא יודע איך להתמודד וכל מה שהוא עושה בחיים זה כלום (לפי דעתו)!!

אז לפעמים הדרך להתמודד זו התאבדות..לא להיות  קיים בכלל!

"דרך התמודדות" (במרכאות כן?!)

כולנו במובן מסוים בורחים הממציאות..

(ואני דוגמה קלאסית לעינין ׂ)

בס"ד

מי שמגיע למצב הזה של לרצות להתאבד, לפני זה הוא הגיע למצב של יאוש, לא רק מהסביבה שלו, אלא גם מעצמו. הבן אדם התייאש מעצמו-אם מישהו מקנא במצב הזה, אני לא מקנאה בו.

ואני אגיד את זה שוב ושוב-אני לא מצדיקה אותם! אבל תבינו את המצב בו הם נמצאים, ותפסיקו לשפוט.

סבבה, זאת בריחה מן המציאות-אבל הם התיאשו מלחפש דרך אחרת, הם התיאשו מהסביבה שלהם, ומעצמם, הם לא מאמנים שיש להם דרך אחרת-ובמקום להבין אותם אתם מזלזלים בהם.

בן דוד של אבא שלי אחרי מלחמת לבנון הראשונה, התאבד. הוא היה חייל במלחמה, הוא נשאר האחרון מתוך כל החברים שלו מהפלוגה-האחרון. הוא היה נשוי, איש עם ילדים, בעל חברה גדולה, לא היה לו חסר כסף, לא היה חסר לו כלום, גם יופי לא-והוא התאבד בכל זאת, ולמה? הוא לא יכל לסבול את המחשבה שכל החברים שלו נהרגו והוא נשאר בחיים.האם אני מצדיקה את זה?ממש לא!אבל מישהו רוצה להיות במקומו? להיות במקומם?!

תחשבו שוב לפני שאתם פותחים את הפה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...