להם תורה ומצוות.."

וכמה שיותר קשה---

יותר שכר  

[לא בכוונה להעליב, אבל זה הדבר האחרון שמעודד.. "כי ה' רצה.."-- ראבק, זה לא מנחם~]

צ'מע, זה קשה כי.. מה לעשות.. אתה יודע איך זה, ובאלך...

אבל תכל'ס- מצד שני- אתה גם יודע כמה זה חשוב וכל זה...

השאלה זה כמה אתה מוכן ללכת רחוק עם העקרונות שלך, וכמה להתאמץ בשבילם.

ותכל'ס, לאט לאט אני מגלה ש-וואלה. לשמור נגיעה זה החלק הקל בלהיות דתי.

מה עם תפילה כל בוקר?

ללכת צנוע? [לפחות בנות..]

להסתכל על כל פיפס אם הוא כשר או לא?

תכל'ס- יש דברים יותר קשים מזה, ופשוט.. ברגע שקולטים את זה זה נהיה יותר קל..

אני אישית גם שאלתי את זה איזה מורה שלי והיא הביאה לי לקרוא את "מגע הקסם" ספר שמדבר על עניין השמירת נגיעה,לא קראתי אז אני לא יכולה לומר לך איך הוא אבל אולי שווה לך לנסות...

בס"ד

שמירת נגיעה

את זוכרת אותה?
את ההיא, שנוגעת במכונה, נדקרת ונרדמת למאה שנה.
את ההיא, שאוכלת מהתפוח האדום ונרדמת לתרדמה עמוקה.
את ההיא, שהופכת להיות נסיכה עד חצות הלילה ואז חוזרת להיות שפחה מלוכלכת ומסכנה.

ואז מגיע ההוא, הנסיך ההוא, על סוס לבן, נותן נשיקת פלאים, רוקד ריקוד אחד, וכל העסק הזה מאחורינו.

חבילת הטישו נגמרה מרוב דמעות התרגשות, והפרפרים שבבטן מדגדגים להם.
ואנחנו?
אוף, מתי כבר יבוא האביר שלנו?
אפילו בלי הסוס הלבן, אפילו בלי הגלימה, אבל זה כ"כ נעים וטוב!!
אז רק – איפה הוא?!?

ואנחנו עומדות מול המראה, מפנטזות, פעם לובשות מטפחת ומנסות להידמות לזו, פעם מכניסות כרית לבטן ומנסות להידמות להיא, והעיקר – להרגיש שאנחנו כבר שם.

זה קורה לכל הנשים, לך, לי, לחברות שלנו...
למה זה קורה?!
מסיבה אחת פשוטה:
ה-ח-צ-י.

הא?! החצי?! מה זה אומר?!

כך היום אוהבים לכנות את מה שהקב"ה ברא בנו: הרצון להיות עם מישהו, הרצון להתאחד, הרצון לא להיות לבד – "לא טוב היות האדם לבדו".


את שואלת אותי 2 שאלות:
האחת – מה אפשר לעשות עם בחור שכ"כ כיף לי איתו אבל בעצם אין איתו שום דבר?
השניה – למה בכלל זה קורה לי, שכיף לי לדבר עם בחור, הרי יש בעיה לדבר עם בנים!

נתחיל עם השניה.
כשאת שואלת אותי את השאלה הזו, את בעצם אומרת שלימדו אותך שלא טוב לדבר עם בנים, זה עושה רע. לא יודעת מי לימד אותך את זה, אבל סליחה שאני פוסלת את האמירה הזו. זו טעות! מי אמר שלדבר עם בנים זה לא טוב?! זה מעולה! אחרת מה את חושבת שאני עושה עם בעלי, שותקת? מה פתאום! זה מאד נעים וטוב לדבר עם בן הזוג השני, מאד מושך, מאד מקרב, מאד מחבר!
ברור שאת מרגישה מאושרת כשאת מדברת איתו, כי את יוצרת איתו חיבור, והקב"ה רוצה שיהיה לנו חיבור עם בנים, אחרת לא יוכל להמשיך להתקיים העולם!!!
אלא - שלא הדיבור עצמו הוא זה שלא טוב, אלא החיבור שנוצר בגלל הדיבור והשיחה – הוא זה שיכול לפעמים לפגוע. אם החיבור הזה נעשה בצורה לא נכונה, לא ראויה, לא טובה, אז זה לא טוב, אז זה יכול לעשות לך רע ולהזיק.

ועכשיו נשאלת השאלה - איך בעצם זה יכול להזיק? או יותר נכון – מתי זה נעשה בצורה לא נכונה ולא ראויה?
בואי נעשה סיכום קטנטן לפני שנעלה על השאלה הזו:
הקב"ה ברא בנו רצון טבעי להימשך לבן הזוג השני, כיוון שכשנוצר החיבור הזה – בני הזוג מתחתנים, מגדלים משפחה וכך ממשיך להתקיים העולם (זו המצווה הראשונה בתנך - "פרו ורבו").
אז בעצם, זה מאד הגיוני שאת חושבת עליו כל הזמן כי הרצון לקשר הוא טבוע בתוכך. זה אומר שאת בחורה נורמלית והכל אצלך פועל כשורה...
התורה לא אומרת שזה מסוכן לדבר עם בנים – "הם יאכלו אותך כמו מלח, יטרפו אותך, ירביצו לך... אז תיזהרי!" – לא לא, זה לא מה שהיא אומרת. אלא, התורה אומרת ש"זה נעים לדבר עם בנים – הם יחבקו אותך, הם יאהבו אותך, הם יחייכו אלייך, ומזה – תזהרי."

למה להזהר? למה זה יכול להזיק?

נכון אמרתי לך מקודם שהקב"ה רוצה שנתאחד ותיווצר משפחה?
היהדות היא הדת הראשונה והיחידה בעולם שאצלה המשפחה היא ערך בפני עצמו. לא סתם להתחתן עם מי שבא, להתגרש, ושוב להתחתן עם מי שבא, אלא לבחור את בן הזוג שמתאים לך ואיתו לחיות עד סוף החיים (כמובן שיש מקרים שח"ו צריך להיפרד, וגם פה אנחנו שונים מהנוצרים הקטוליים שאומרים שהחתונה היא לנצח נצחים אפילו אם זו הייתה טעות שאין כמוה). המשפחה זה דבר כ"כ חשוב, כ"כ קדוש, שצריך להתנהג אליו בהתאם.

ועכשיו משל:
דוד שלך בא אלייך, נותן לך מזוודה קטנה עם מנעול ואומר לך: "תקשיבי, אחיינית יקרה. בתוך המזוודה הזו יש אוצר. אוצר קסום... האוצר הזה הוא המחשב הנייד המפואר ביותר. זה לא סתם מחשב, זה המחשב הכי חדיש בעולם, הכי מפואר, הכי עתידי! הוא יצא רק עכשיו מהמשרדים הכי חדישים של ביל גייטס והוא יחיד בעולם – אין עוד מחשבים כמוהו! העתק אחד ויחיד!!! יש בו תוכנות מתקדמות, זה ממש מחשב העתיד. לא רק זה שהוא הכי טוב וחזק, הוא גם הכי יפה!
המחשב הזה הוא... שלך. אלא מה, שלפני שהוא יהפוך להיות שלך את צריכה להציג אותו בתערוכה עולמית שתתקיים בעוד חצי שנה. אם המחשב הזה ייראה שעשו בו שימוש – את תפסידי הכל. אולם אם תצליחי לשמור עליו ולהראות שהוא עדיין חדש, נקי, ללא שימוש, יד לא נגעה בו, והוא יצא עכשיו מהקופסא – אז הוא יהיה שלך. ואם לא די בכך - מיד תתפרסמי בעולם כמיליונרית החדשה!!!!!!"

וואו. הלוואי על כולנו מחשב שלנו בחינם.
מה תעשי?
נראה לי שכ"כ תיזהרי כל כך מכל מגע שלך בו, תנקי אותו כל רגע, תקלידי בזהירות על כל קליד וקליד, תיזהרי בעת פתיחתו של המחשב, וכמובן שלא תתני לאף אחד אחר לגעת בו.
יודעת מה, כשחושבים על זה, אני חושבת שאם את יודעת שבעוד חצי שנה זה הולך להיות שלך, רק שלך, ולא רק זה – את פתאום תהפכי להיות מיליונרית !!! – ברור שעדיף לשמור את המחשב במזוודה, לא לגעת, לא להתקרב, לא לחטט, לא להציץ, להשאיר את הניילון עליו שלא תהיה עליו טיפה של טביעת אצבע או קילוף, שלא תהיה את השריטה הכי קטנה שיש, כלום. להתאפק עוד קצת, אבל העיקר לזכות גם במחשב וגם בתואר הנכסף...

המחשב הזה הוא כמו הבעל שלנו.
40 יום לפני שאנחנו נוצרים מכריזים בשמיים מי יהיה הזיווג שלנו. כך מגיע אלינו החתן במזוודה אטומה. אנחנו לא רואים אותו, אבל רק יודעים שהוא אוצר...
אנחנו יודעים שאם אנחנו נפתח את המזוודה וניגע במחשב – או בבנים אחרים שהם לא הבעל – אנחנו נהרוס אותו, וככל שניגע יותר – הסיכוי שנפסיד בתערוכה גדל.
הדוד אומר לנו – עזבי, עדיף לך לחכות כמה זמן, להמתין, להתאפק, אבל בסוף תהיה לך הפתעה גדולה, הרווח גדול על ההפסד.

ככל שנדבר יותר עם בנים, אנחנו מבזבזים עליהם את הרגש שלנו, את הרגש הזה שאוהב, שמוצא חן, שמתחבר, אנחנו סתם זורקים אותו לפח. עדיף להשקיע אותו פעם אחת בכל הכוח על מי שבאמת צריך – על הבעל שלנו.

נכון, יש עוד זמן עד שתצטרכי להתחיל להכיר בחורים ולבחור את בן זוגך העתידי, אבל עד אז עדיף להשאיר את המזוודה סגורה, לא לבזבז את הכוחות שלך, את האנרגיות שלך, ובינתיים – להשקיע בעצמך. לבנות את האישיות שלך, לבדוק מה את רוצה מעצמך, איפה את רוצה להיות, איזה אישיות את רוצה להיות, איזה בית את רוצה שיהיה לך. ממש כמו להתאפר לכבוד התערוכה הגדולה...

הגרסה הקצרה...

משל:
דוד שלך בא אלייך, נותן לך מזוודה קטנה עם מנעול ואומר לך: "תקשיבי, אחיינית יקרה. בתוך המזוודה הזו יש אוצר. אוצר קסום... האוצר הזה הוא המחשב הנייד המפואר ביותר. זה לא סתם מחשב, זה המחשב הכי חדיש בעולם, הכי מפואר, הכי עתידי! הוא יצא רק עכשיו מהמשרדים הכי חדישים של ביל גייטס והוא יחיד בעולם – אין עוד מחשבים כמוהו! העתק אחד ויחיד!!! יש בו תוכנות מתקדמות, זה ממש מחשב העתיד. לא רק זה שהוא הכי טוב וחזק, הוא גם הכי יפה!
המחשב הזה הוא... שלך. אלא מה, שלפני שהוא יהפוך להיות שלך את צריכה להציג אותו בתערוכה עולמית שתתקיים בעוד חצי שנה. אם המחשב הזה ייראה שעשו בו שימוש – את תפסידי הכל. אולם אם תצליחי לשמור עליו ולהראות שהוא עדיין חדש, נקי, ללא שימוש, יד לא נגעה בו, והוא יצא עכשיו מהקופסא – אז הוא יהיה שלך. ואם לא די בכך - מיד תתפרסמי בעולם כמיליונרית החדשה!!!!!!"

וואו. הלוואי על כולנו מחשב שלנו בחינם.
מה תעשי?
נראה לי שכ"כ תיזהרי כל כך מכל מגע שלך בו, תנקי אותו כל רגע, תקלידי בזהירות על כל קליד וקליד, תיזהרי בעת פתיחתו של המחשב, וכמובן שלא תתני לאף אחד אחר לגעת בו.
יודעת מה, כשחושבים על זה, אני חושבת שאם את יודעת שבעוד חצי שנה זה הולך להיות שלך, רק שלך, ולא רק זה – את פתאום תהפכי להיות מיליונרית !!! – ברור שעדיף לשמור את המחשב במזוודה, לא לגעת, לא להתקרב, לא לחטט, לא להציץ, להשאיר את הניילון עליו שלא תהיה עליו טיפה של טביעת אצבע או קילוף, שלא תהיה את השריטה הכי קטנה שיש, כלום. להתאפק עוד קצת, אבל העיקר לזכות גם במחשב וגם בתואר הנכסף...

המחשב הזה הוא כמו הבעל שלנו.
40 יום לפני שאנחנו נוצרים מכריזים בשמיים מי יהיה הזיווג שלנו. כך מגיע אלינו החתן במזוודה אטומה. אנחנו לא רואים אותו, אבל רק יודעים שהוא אוצר...
אנחנו יודעים שאם אנחנו נפתח את המזוודה וניגע במחשב – או בבנים אחרים שהם לא הבעל – אנחנו נהרוס אותו, וככל שניגע יותר – הסיכוי שנפסיד בתערוכה גדל.
הדוד אומר לנו – עזבי, עדיף לך לחכות כמה זמן, להמתין, להתאפק, אבל בסוף תהיה לך הפתעה גדולה, הרווח גדול על ההפסד.

ככל שנדבר יותר עם בנים, אנחנו מבזבזים עליהם את הרגש שלנו, את הרגש הזה שאוהב, שמוצא חן, שמתחבר, אנחנו סתם זורקים אותו לפח. עדיף להשקיע אותו פעם אחת בכל הכוח על מי שבאמת צריך – על הבעל שלנו.

נכון, יש עוד זמן עד שתצטרכי להתחיל להכיר בחורים ולבחור את בן זוגך העתידי, אבל עד אז עדיף להשאיר את המזוודה סגורה, לא לבזבז את הכוחות שלך, את האנרגיות שלך, ובינתיים – להשקיע בעצמך. לבנות את האישיות שלך, לבדוק מה את רוצה מעצמך, איפה את רוצה להיות, איזה אישיות את רוצה להיות, איזה בית את רוצה שיהיה לך. ממש כמו להתאפר לכבוד התערוכה הגדולה...
 

בעזהי"ת.

מרפרוף זה נראה מצויין

|מתפדח| נראלי שמישו העלה את זה לנוג"ה בעבר..ו שמרתי את זה...

התכוונתי לקרוא אבל עדיין לא יצא לי...|שוב מתפדח|

אז אולי עכשיו שקראתם את זה תוכלו להגיד לי איך הקטע ואם זה שווה את האורך??

וגם לי הקטע הזה היה מוכר, נראה שהעלו אותו אפילו כמה פעמים לפורום הזה, אבל בכל פעם זה יפה מחדש.

זה לא הדבר הכי קשה בתורה אבל זה אחד הדברים הקשים ביותר כשנמצאים בגיל...

המון הצלחה לכולם

תהיו חזקים

זה לא קשה בנעל!!!!!

ואני מדברת מניסיון של אחת שלא שמרה נגיעה, ופתאום היא החליטה לשמור בטורבו, אז..

אני  עוד מעט בת 15 וזה מאוד קשה לי וסליחה רוג'ר אבל קשה לי להאמין לך

אנשים נורמלים נמשכים לבן המין השני לא משנה מה תגידי ואני לא מאמינה שיש כאלה שלא

עצם המשיכה זה הקושי כשאני נמשכת למישהו באופן טבעי אני ארצה לגעת בו

ובנקודה הזאת אני לא מאמינה לך אני לא מכירה מישהו שנמשך למישהו ולא רצה לגעת בו

אז אולי את מתכחשת לעובדה או שאת מלאך אבל אם את בן אדם כמוני וכמו כל אחד פה

אז תסלחי לי אבל דברייך לא הגיוניים.

סליחה אם נפגעת אני לא מפקפקת בך פשוט חשוב לי להבהיר את זה

נכון הרבה אנשים נמשכים אבל ה' נותן לכל אחד נסיון שה' נותן לו

ולי אישית לא קשה ...אנני חושבת שאנהי בנאדם דיי נורמלי

אני לא מרגישה שום צורך לגעת בשום בן שאני מכירה...

אולי בגלל שחוץ ממשפחה אין לי קשר אם בנים.....

ולכל אלה שבדרך כללל אומרי אין שום דבר רע בקשר אם בנים.....אז

עובדה !

אני חושבת שככל שיש לך יותר קשר אם בנים מסוימים

יותר קשה לך לשמור מהם נגיעה........

ואני לא באה לפגוע.....

אני מאוד מעריכה את זה שלמרות שקשה שורדים.....

לא חוכמה לשרוד כשקל...

אל תתקשרי למישו עכשיו, ואז לא יהיה לך קשה~

טוב, תכל'ס-- כה. הייתי בקשר עם מישו, וגם בכללי אני מדברת עם בנים שטפו טפו טפו כפרה עליהם.. כה, מאוד באלי לדפוק למישו חיבוק, כי הם כ"כ.. חמודים*_*

אבל ברגע שאני יודעת שלא. אסור לי. אני לא יכולה. אם אני אעשה את זה- חבל עלי וחבל עליו. אז הרבה הרבה הרבה הרבההה יותר קל!!!

לא יודעת איך, למה, כמה ומתי. אבל זה פשוט לא קשה לי מידי לשמור נגיעה.. וגם לא לרוב החברות שלי..

ולא!!! זה לא החלק הקל שבחיים!!!!!!!!!!!! בכלל לא!!!!!!!!

מי שיש לו קשר עם בת או להיפך- זה הדבר הכי קשה בעולם!!!!!!!!!

יש לי חבר עוד מעט שנתיים- ואנחנו שומרים נגיעה וזה אחד הדברים הכי קשיםםםםם בעולם אם לא ה!!! זה פשוט קשההההההההההההה שאין דברים כאלו...

והקושי נובע מהטבע שלנו- הרצון  להתקרב. בלי הרצון הזה ובלי המשיכה הטבעית הזו- לא יגיעו ילדים לעולם!!!

צריך רק להזהר שהמשיכה הטובה!!! והטבעית הזו- תהיה לאדם הנכון ובזמן הנכון!!!!!!!!!

בת כמה את שיש לך חבר?

אני מכירה את מוריה צפת ואני מכירה את הסיפור אז אל תמהרו לשפוט הם עושים את זה בהכונה של רב

אנשים די לשפוט!! באמת זה כבר מרגיז!

זה באישור המחברת לפי מה שהבנתי אז אין חשש גזל

http://www.google.co.il/search?hl=iw&source=hp&q=%D7%9E%D7%92%D7%A2+%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D&meta=&aq=f&aqi=g10&aql=&oq=&gs_rfai=&emsg=NCSR&noj=1&ei=nyUBTaWuCsTB8QPHrpn_DA

זה הערך השני

עובדה שהרבה גויים אוכלים חזיר.

אך כמו שנאמר "אפשי ואפשי אך מה אעשה שה' אסרני". (לא נראה לי שזה הציטוט המדויק אבל זה הכיוון).

אתה יודע כמה דברים צריך להיזהר מהם כדי שחס וחלילה לא נעבור שום עבירה ונטמטם את נפשינו באכילה לא כשרה?

גם דברים שנראים לך כשרים למהדרין לא תמיד כשרים!
ומה עם בישול נוכרים/ירקות עלים(בעית חרקים)/בשר ועוף(תלוי באיזה הכשר הםמבחינת השחיטה)!


ולגבי שמירת נגיעה
נכון זה קשה אולי אחד מהדברים הקשים.......אך בסופו של דבר אי שמירת נגיעה פוגע בך ישירות ולא רק בעולם הבא - זה פוגע בקשר של עם אשתך שבעז"ה בזמנו ותעיתו תתחתנו!

ונכון למי שלא בקשר עם בנות/בנים הרבה יותר קל לשמור נגיעה!

בס"ד

הוא יודע כמה זה קשה וכמה זה הרסני ולכן הוא אסר עלינו כי לבד בחיים לא היינו מצליחים והאיסור הזה הוא עוד גדר ועוד הגנה עלינו מפני התוצאות שיכולות להיות..

רוג'ר אני יודעת שאת כבר בגיל. אבל כנראה שה' לא מעמיד אותך בניסיונות ואשרייך. לרוב העם, לרוב הנוער זה אחד הדברים הקשים, כי כולנו צריכים מידי עם חיבוק (במקרה הטוב..) כולנו מרגישים עכשיו במיוחד את החוסר הזה  ורוצים להריגש נאהבים..  ומה לעשות שמגע זה מה שמחבר בין האנשים?!

שמירת נגיעה היא קושי גדול מאוד מאוד.אני למשל באמת מבינה כמה זה חשוב, ואני מוכנה ללכת עם העקרונות שלי רחוק,(ב"ה אין לי בעיה בלבוש צנוע, ומה שבאמת חשוב לי אני עושה) ובכל זאת קשה לי לשמוע סיפורים של חברות שלי על איך שהחבר המקסים שלהן מחבק אותן ועל ההרגשה הבטוחה שיש כשזה קורה וכו' וכו' ושאר שטויות של בנות..

ההבנה השיכלית יכולה לעזור הרבה אבל עדיין הרצון והקושי ישארו. 

וחוצמיזה אליה שתדע שהרצון הזה שיש למגע הוא דבר חיובי וטוב שהוא נמצא.. רק אנחנו צריכים לדעתלשמור אותו לזמן הנכון..

בהצלחה!

כתבת-

ההבנה השיכלית יכולה לעזור הרבה אבל עדיין הרצון והקושי ישארו. 

זה נכון אבל ברגע שמבינים את זה בשכל, הכח רצון שלך מושך לכיוון הנכון... הקושי נשאר אבל ככה יותר קל להתמודדד איתו...

לדעתי...

בס"ד

הרצון לא ניהיה קטן יותר. וגם הקושי לא. ההתמודדות איתם הופכת לפשוטה יותר (וגם אז לא ממש פשוט..)

לא נראלי שסתרתי אותך

טוב, אז קודם הרב עזרא שיינברג, בספרו 'המאיר לארץ' כותב שלא מעמידים שכל מול רגש... זה לא הולך.. ודבר שני יותר עקרוני ויותר קשור להתחלה.. ישנו משל שאומר שככל שהדבר יותר נעלה ויותר קדוש כך לצד השני הוא יותר נמוך רדוד ושפל(המשל עצמו הוא, כמו עיגול ההפך של הנקודה העליונה הוא הנקודה הכי למטה) בכל אופן בגלל שזה דבר כל כך נעלה וקדוש, הצד השני כל כך נמוך ומושך..

דווקא אני יותר מתחברת למה שלולה אמרה כי למרות שאני מבינה אני עדיין רוצה ונמשכת למין השני כי זה הטבע שלי וככה נבראתי.

הקושי נשאר אותו קושי והרצון נשאר אותו רצון רק ההתמודדות יותר לא יודעת להגדיר את זה אבל בערך יותר קלה במובן אחר

בכח של בן אדם לשבור את המידות והטבע שלו. יותר מזה: אם הוא לא יעשה את זה, הוא לא יצליח להתקדם בעבודה כמו שצריך. והצעד הראשון מקניית המידות הטובות הוא בירור של הידיעה הזאת אצלו.

אמת שזה קשה, אבל לא בלתי אפשרי.

שיהיה קל? אז מה הקטע..

עם קשיים מתמודדים...

כי לי בחיים לא היה קשה לשמור נגיעה... ופעם אחת נגעתי במישהי ועד היום אני מצטער על זה (ולא נגיעות של בכוונה... נגיעה נגיעתית...)  ואני רואה חברי שלי שפתאום הפסיקו לשמור נגיעה.. למה? כי הם פתאום הסתובבו

בסביבה אחרת....

לאדם יש יצרים, כולנו יודעים את זה.

האדם, במיוחד בשלבי התבגרותו, מעוניין לספק את היצרים הללו.

את הסיפוק הוא יכול למצוא בהמון דברים, כל יצר ודרך הסיפוק המתאימה לו.

כשמדובר ביצר הנ"ל הנער המתבגר, שואף להגשים את שאיפותיו, לעיתים גם בדמות חברה, חברה שתהייה קרובה אליו, תאייש את עמדת פריקת הרגשות של הבחור, ותלטף, רגשית כמובן.

הבעייה שלפעמים הליטוף הוא לא רק רגשי...

הדחיפה היא חזקה, מעל לכל ספק, והילד מוצא עצמו משתוקק למגע, בלעדיו הקשר נראה לו ריק מתוכן..

והוא באמת ריק מתוכן..וזו הנקודה...

אילו הייתה זו אהבה אמיתית, ואני לא מדבר בכלל על מטרת נישואין, אילו זו היתה באמת אהבה, אזי חוסר המגע לא היה מפריע כלל!

אחרי המגע בקשר החלול הזה, אתה מסוגל לחוש ריקנות כזו... זה בדיוק מה שחיפשת?... והתסכול...

שמור על עצמך חדש, עד כמה שאפשר.. קנה לך אהבה, לא בכסף, אלא בהבנה עמוקה ואמיתית, אהבה, באמת לאהוב, את השני, לא את עצמי, לא התאהבות!

אני בכלל לא אומר שזה מה שאתה, אבל אני כותב...מותר לי...

כתבת : "אילו זו הייתה באמת אהבה,אזי חוסר המגע לא היה מפריע בכלל"

אני ממש לא מסכימה איתך,עובדה שיש איסורים על נגיעה גם אחרי חתונה,ועובדה שגם בני זוג אוהבים מאוד קשה להם,והם לא מתאפקים (לא כולם כמובן)...

אבל אתה צודק בכך שרוב ה"אהבות " בגיל ההתבגרות והדייטים הן לא באמת אהבות...

שנזכה כולנו(בגיל המתאים כמובן...) לבני זוג צדיקים...

זה קשהה! ברור שזה קשה! וכ"כ הרבה אנשים נפלו בזה!! 

רוג'ר? כשאתבאה ואומרת שזה קל, היה לך קשר עם מישהו?! שרצית כל כך אבל ידעת שאסור?!, ידעת שזה לא טוב לך מצד אחד, אבל כל כך רצציית!

אליה37- את/ה בן/בת? (אני כותבת בלשון נקבה אבל מתאים גם וגם)

ברור שזה קשה! אבל תנסי  לדמיין תמונה שלך עם בעלך, נותנים יד! או חיבוק! (וכו' ..) וזה כל כך כיף, כי את יודעת שזהו, פה מותר, שכל השנים שמרת את עצמך, בשבילו! ושהוא שווה את זה!

אז למה להרוס את בעלך, בשביל חבר שלך?! בשביל מה?! זה לא שווה אתת זה!!

וחוצמזה מנסיון של אנשים מסביבי.... לא לשמור נגיעה הורס את הקשר!!
הבחור החמוד ההוא שהיה לך כל כך כייף לדבר איתו?! כבר לא תדברו! אתם תהיו "עסוקים" בדברים אחרים! 
(^^ לא נכון לכולם, יש כאלה שזה לא מפריע, אבל יש הרבה שכן!) 
ואם את/ה רוצה עוד משהו, בכיף באישי, אני מחוברת רוב הזמן

זה ממש קשה לשמור נגיעה במיוחד שאת/אתה בחברה כזו שכולם לא שומרים ואז את/ה שומרים נגיעה

למרות שליפני שנתיים הייתי דוסית והייתי בקטע שבנים ואני זה שני עולמות אחרים  וגם אני חשבתי שבחיים אני לא אדבר עים בנים אבל מה לעשות שנופלים לזה ואז את אומרת לעצמך עים אני עים בנים אז אני שומרת נגיעה,  אבל זה לא כל כך עוזר כי בטעות הוא נגע בך ובטעות נפלת עליו ואז את חושבת לעצמך זה לא עושה לי כלום אני לא מרגישה שום דבר רע בזה ואז נופלים יותר עמוק לבור..... והכי קשה זה לצאת מימנו...

כמה שאני מנסה לצאת מיזה זה קשה כי מצד אחד כולם אומרים לי בנים זה לא טוב זה הורס תחיים אבל לבנתיים אני נהנת.... אז זה שיא הקשה לצאת במיוחד שהחברות הכי טובות שלי עדיין בבור  

לא יודעת מה איתך אבל אני מדברת עם בנים (כרגע משתדלת להפסיק לשחנש אבל בעיקרון) ואני לא נופלת עליהם ב"טעות" ולא נוגעת בהם וכן זה קשה זה קושי עצום שאני שמחה שאני עומדת בו ול אלה שאמרו שזה קל להם קשה לי להאמין אבל אולי זה באמת בגלל שאין לכם בכלל קשר עם בנים

 ככה?

אם לא אמרו את זה לפניי.

כשמגיעים לחתונה מתברר שכל הדרך היתה שווה.

בס"ד.

זה קשה למי שלא 'טורח' להכניס לראש דברים אחרים.

ככה אוטומטית אתה משנה גישה..לגבי כל זה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....