מצחיק? כן, יש כמה קטעים מצחיקים אבל טיפשיים (אבל רק כשאתה במוזה!)

מעניין- כשמשועממים ואין כוח למשהו כבד- זה ספר מעולה...

אבל גם אחד המשעשעים...

ממליצה לשעה קלה של בזבוז זמן...

אלו השגיאות הלשוניות.

אוקיי, הבנו שזה יומן של חנון אבל למה לכתוב לאורך כל הספר בשגיאות דקדוקיות כמו: "הבריכת שחיה" (במקום ב"ריכת השחיה"), או "השיעורי בית" (במקום "שיעורי הבית")[העיקרון הוא שצריך ללידע את הסומך ולא את הנסמך]

אני מבינה שרצו לשמור על משלב לשוני נמוך מאוד של ילד קטן, אבל יש גבול! אין הצדקה לשגיאות לשוניות!

לדעתי צריך לאסור כתיבה כזו בספרים, במיוחד שהם מיועדים לילדים.

בס"ד

מה אתם אומרים? זה גס? או סבבה?

בס"ד

על מזה בכלל? רוצים לתת תקציר?

אבל יש בזה משו שהסדרה די מטומטמת... יש דברים נחמדים אבל הרוב לא כדאי לדעתי...

לא מכירה את יומנו של חנון אבל לפי שם הספר מדובר ככל הנראה ביומן...

הוא לימד אותי הרבה... חוץ מזה שהסידרה עצמה משעשעת ביותר ומתאימה לכל גיל. (תשאלו את אמא שלי).

ספר רדוד וגרוע במיוחד מהבחינה החינוכית- הוא מציג משפחה אמריקאית על כל הסטיגמות- שנאה ופחד בין האחים, מריבות הורים, חוסר אכפתיות וחוסר שיתופיות ומשפחתיות, וכו. פשוט מודל של משפחה ד פ ו ק ה. כל העניין שליהם סובב סביב עניינים רדודים וטיפשיים- מסיבות של האח הגדול, מה יגידו עלי החברה בכיתה, איך להיות קול על חשבון חברים וכו.

אני ממש לא אומרת שכל ספר צריך להיות ספר (ה)חינוך אבל יש גם גבול לצד השני.

אני באמת לא מבינה איך ספר כ"כ חסר פואנטה הפך לרב מכר. כנראה המצב בארה"ב לא משו ואני ממש מקווה שזבל כזה לא יתפוס גם אצלנו.

אחרי הספר הזה אני כבר מתביישת להיות חנונית אם זאת ההגדרה הרווחת

לא זוכרת דברים גסים, אבל קראתי רק את הראשון, לכן יכול להיות שבהמשכים שלו יש.

זה באמת מיועד לגיל שלי?...

הייתי בטוחה שבטעות לקחתי אותו..

בעזהי"ת

חצי ממנו ריק. כאילו שזה 'חוברת עבודה'.

בעע, סדרה עלובה אש.

טוב, אין לי מה לשקר לכם- ולכן אני אומרת שכן, הספר הזה כן עיניין אותי. כן התחלתי לקרוא אותו, וכן-סימתי לקרוא אותו.

הספר עצמו כתוב בצורה רדודה ודי גסה מבחינת הבדיחות שיש בו.
הוא לא חינוכי בעליל, אבל מושך את הקוראים.

קלאופטרה, בוא נגיד-תקציר?
ככה, יש ילד חנון, לא מקובל בחברה- יש לו אח גדול שמתעלל בו ושלא אכפת לו כ''כ אם הוא חי או מת.
יש לו אמא דביקית כזאת, ואבא שסובל מהדביקיות הזאת (כי הוא נאלץ לבלות שעות איכות עם הבן שלו-בהוראה של האמא כמובן)
וכל הספר מראה סיטואציות אומללות של הילד החנון ו'מצחיקות' מהנקודת ראיה שלנו.

י
 

האמת שקראתי כשהייתי יותר קטנה [לפני שנה, שנה וחצי] ועוד חשבתי שזה ספר סביר.

לפני שבועיים בערך אח שלי הביא אותה מהספרייה ולא הבנתי מה מצאתי בו.

האמת, כמו שאמרו פה כבר, אם יש לכם שעה לבזבז- תקראו אותו. יכול להיות שתאהבו אותו, זה סגנון מאוד מסויים...

זה רק אמריקאים יכולים להפוך ספר כזה לרב מכר...

[פלספנית- זה לא ספר, זה כאילו מדריך לכתיבת יומן אישי שלך...

נתקלתי בו בדרך עצובה. החלטתי שאני צריכה להתאמן על קריאת ספרים באנגלית, אז לקחתי את יומנו של חנון מהספריה..

כשהגעתי הביתה ופתחתי אותו גליתי שזה מדריך ליצירת יומן..   ]

א. אפשר להבין לפי השם

ב. אפשר להבין לפי הכריכה

ג. מה כבר יכול להיות כתוב שם?! תכל'ס מספיקות לי הבעיות שלי, לא צריכה גם את שלו (אני חושבת שאם היו משתמשים בכיתה שלי בהגדרות מעין אלו הייתי בהחלט מהראשונות שהיו מכונות 'חנוניות') ומי שהו לא כזה (כזה='חנון') ממילא לא יבין.

אני אוהבת מאוד ספרים בעלי עומק ועניין, אבל הספר הזה הוא לא כזה!!

אתם לא אמורים לחפש בו עומק, מהסיבה הפשוטה שאין בו.

הוא כתוב בסלנג של ילד בן שלוש עשרה בצירוף של ציורים מפרי עטו, ומסר על חיים של ילד שחצן וגאוותן, שנמצא, לדעתו, הרבה יותר מדי נמוך בשרשרת המזון.

הספר הזה לא גרם לי לצחוק בקול, אבל הוא בהחלט מעלה גיחוך ומעביר את הזמן בצורה נהדרת.

בקשר ל"יומנו של סרט" והיומן הפרטי- אין מה לעשות, אנשים מחפשים איך לעשות כסף.

אבל בכללו של דבר, מדובר כאן בסדרה חמודה, לא גסה בכלל.

הציון שלי: 3.5

זה לא ספר יפה שאמורים לאהוב. זה לא ספר בעל מסר כלשהו.זה סתם ספר נחמד להעביר ת'זמן.

דווקא אהבתי אותו מאוד, כי לומדים על תעשיית הסרטים.

מסבירים שם (בלי כל המריחות הטפשיות מסביב) על הדיוק שבפרטים הקטניים- כמו התסרוקות והלבוש, וזה מעניין מאוד.

גם אני קראתי את הספר על הסרט ונהנתי - היה חביב! 

אבל לחלוטין. רב מכר? סימפטום

תתכחשו כמה שבא לכם

באמת כמו שאמרו אם סתם משעמם תיקראו אבל הרעיון של הספר ממש מטומטם...

לא.הספר הזה באמת מפגר.

בס"ד

חוץ מזה שזה בכלל לא מצחיק (וכולם אומרים שזה מצחיק) יש שם גם דברים גסים

אולי אז זה יהיה מצחיק...

אישיצ קראתי עם חברות והיינו על הרצפה אבל כן הוא גס וחסר תוכן..

אבל כן-גס

חבל שדתים לא ספרים כאלה...

לא נוגעת יותר.

(קראתי 2 עמודים.)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.