המצב שלי בקנטים.. חחחחח אני בת 18 כמעט..

לונורא לפחות הצלחתי להכין חביתה!! (אחרי ששתי ביצים נשברו לי ביד.. אייככככ)

זה התקדמות.. תמיד צחקנו שאני ובעלי נואכל כל היום ביסלי כי אנלא ידע לבשל.. חחחחחחחחח

ואת יודעת לבשל ה-כ-ל-!

דרך אגב-יש גם כמה תימנים שמעולים בהסברה...|גזען|

תמיד יש מה ללמוד עוד!!

ויש אחלה אוכל!!! 

[בתור אחת שנמצאת במטבח כבר 9 שנים!]

למען שמו - נשמה! לא לפחד!!!

קחי לעצמך יום.. ותהפכי ת'מטבח!

מטעויות לומדים!

בהצלחה!

סתם עצה תשברי פשוט לתוך קערה (לא ישר לתוך המחבת כי אז את עלולה לשבור את זה לעצמך על היד\על השיש\כל מקום אחר שזה ילכלך אותו).

בחיים אני לא שופכת ישר למחבת, 

אולי כי אנחנו מביאים ביצים מהלול אז בשביל הפעם במליון שנה שיש בביצה דם

אבל קום לכוס משו לתוך המחבת ישר? 

אח שלי,

אחותי התעצבנה שהוא לא יודע לעשות כלום, בשבת שהיא הייתה בבית,

היא למדה אותו לשרוך שרוכים (הוא בן 11 והוא לא ידע!! אומללות מס' 1)

טוב ישבה למדה ותו עד שהוא הצליח, 

אחר כך בשביעי של פסח, היא ועוד אחותי למדו אותו לקלף מלפפון, ולחתוך מלפפון (אבא שלי היה בדיוק באמצע העל האש אז אמרנו שפעם הבאה מלמדים אותו לעשות על האש )

אחר כך יום אחד אני התעצבנתי למדתי אותו כמה דברים: לשבור ביצה (לא משנה שהוא לא תמיד מצליח בלי לשפוך אותה כמעט ולא אבל פעם ב... ) 

ולהכין חביתה, לא פחות ולא יותר זה כולל להדליק תגז ולכבות אותו וכללל התהליך....

אל יאוש! אח שלי לא ידע לעשות כלוווום הוא לאט לאט לומד, והוא בן,

לי: "כשאני ימות, תבשלי... כל עוד אני חיה, תני לי לפנק אותכם"..

ו.. הביצה נשברה עוד לפני שהיא הגיעה לקערה\ מחבת מה שזה לא יהיה..

כנראה מרוב חום ואהבה שהרעפתי עליה.. איככס!!! היא נשברה לי ביד!!!! גועל נפש..

מזל שאמא שלי אשכנזיה..

נתנה לי את הכבוד הראוי במקומי הטבעי בתור אישה!

אני מכין הרבה ארוחות ערב בבית, שזה אומר לעשות כל יום חביתה/טוסט כי זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות...

אבל זה לא משנה את העובדה שאני לא ידוע להכין כלום חוץ מחביתה/טוסט. D=

הידד לי[=

חחחחחח שתדעי שמאז לא אכלתי פופקורן נראלי

ויש לנו מזל ש.ח. הגיעה לעזרה... (זוכרת בכלל?)

סתאם בחיים לא הכנתי אני לא חושבת שאי פעם בישלתי משו שיותר ממורכב מלפתוח ולהכניס למיקרו

זה היה באמצע הלילה!!

והכנו כמויוווותתת זה היה למשו... חח וואי היה צחוקים... ורבנו אח"כ מי תשטוף תסיר

בכלל זה היה יום שרוט, (מאז לא נגעתי בפופקורן, שלא תחשבו שנדפק משו יצא מעולה)

בעזהי"ת

ונגמר, ורצינו עוד 'קצת'.

אז כמו ילדים טובים לקחנו את השקית, ושמנו בפנים רק 'קצת' גרגרי תירס קלויים כאלה לפופקורן, וטיפה שמן, ומלח. אהה, וחמאה שיהיה בטעם חמאה. [היינו בכיתה ג' ו- ד', בערך..]

הכנסנו, חיממנו, וכשנגמרו הפיצפוצים פתחנו את המיקרו וגילינו, להפתעתינו- חצי מיקרו מלא, נשפך עלינו. מאיפה לנו לדעת שכוס גרגרים [או יותר, אני כבר לא זוכרת ] יוצרת כזאת כמות?! שמנו רק קצת!

אז מילאנו הכל מהר-מהר בשקית, אממה- השקית נמסה! אז עברנו לשקית זבל, ניסינו לנקות קצת אחרינו, טעמנו וגילינו שאין לזה טעם. אז אני, ברב שכלי הרב, שפכתי 'קצת' מלח על השקית.

וכשאני אומרת 'קצת', אני מתכוונת לבערך רבע חבילה.

אז מצד אחד- היה לנו כ"כ מלוח, שלא יכולנו לאכול. מצד שני- מה, נבזבז פופקורן?! מצד שלישי, אם אמא ואחיות שלנו יחזרו ויראו את זה- יכעסו עלינו!

אז אכלנו כמה שיכולנו, ואח"כ החבאנו בארון וכל פעם התגבנו לקחת קצת

לא יודעת מה איתכם, אבל לא פעם יצא לי להכין שבת שלמה...

שקראתי את זה התפוצצתי מצחוק...

זה מזכיר לי משהו..

לשבור ביצה?!?! אני מכינה כמעט הכל!!(כל פעם שאני בבית אני מכינה ארוחת צהרים למשפוחה..)

וואיי.. פיצצתם לי ת'בועה..|בשוק|

הוא חשב שזה לוקח הרבה זמן אז הוא שם אותו על 6-7 דקות אם אני לא טועה, והיה בום כ"כ מטורף שהיינו בטוחים שזה פיגוע או משהו כזה.. מיותר לציין שנשאר מהמיקרו פלסטיק מפוחם.. קנינו חדש! יצא משתלם חח

חחח אם יצא ממני משו בתחום הזה...

מזה, חבר'ה? נכנסתי להלם תרבותי! אפחד פה לא מבשל???? ת'ם יודעים כמה פעמים הכנתי שבת? חביתה ידעתי להכין בכיתה ג'..או לפני..ופסטה ורוטב זה "על הדרך"..שלא לדבר על פשטידות, קציצות, דג אפוי, צ'יפס וכד'- מי שרוצה ללמוד- אני אשמח! זה מזה כייף ללמד!!!

רק ב-ב-ק-ש-ה- תלמדו ממישו- המצב פה חמורררר!!!!!

טוב נו גם אני מבשלת לפעמים. בד"כ זה רק חביתה, פסטה, שניצלים(גם זה לאל לעיתים כ"כ קרובות) אבל לפעמים גם דברים אחרים.....

רק שלא נשרוף את הסיר של המוסים כמו שעשיתי בקיץ בין ד' לה'......

סתם אבל מה כ"כ מצחיק?

טוב גרמתי לבנ"א לצחוק זה אחלה!

גמאני מהאלה שמבשלים...

החל מגיל 12 וחצי אני מבשלת בבית ארוחות צהריים לכולם, בחירה שלי? לא!

לא תמיד יש ברירה...

חיים את זה...

ואני ממש לא בכורה!

אלא שככה החיים, אז נכון לפעמים אני מגיעה שחוקה מהלימודים, רוצה רק לשים ראש על המטה ואין ברירה צריך להכין אווכל לכולם, ואני בכלל לא רוצה לאכול, אבל ככה זה.... בדר"כ אני מכינה אוכל אמצע שבוע שבת חלק אני וחלק ההורים....

ככה זה... וזה לא מסובך להכין אוכל!

לא שיוצא לי כ"כ הרבה לעשות את זה, אבל.. חביתה תמיד יוצא לי!!

אני אוהבת לשבור אותך במן דרמתיות כזאת, שכל האחים הקטנים שלי מסתכלים וכאילו אומרים- איך עשית את זה?!

חח.. ואני גם עוזרת לאמא שלי לבשל מלאא לפני שבת..

ו- אינלי קשר למרוקאים!!!!

התמונה שלך בחתימה,זה מכונית שחנתה מאחורי גשר המיתרים?

פשוט שראיתי אותה ביום שישי ואח"כ ראיתי את בעלת הרכב עם שוטר,עניין אותי הסיפור....

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...