שנפגשת כל כמה זמן לאחר שכולם קראו ספר מסוים שהם קבעו ומשוחחים עליו.

או ככה זה לפחות באזור שלנו...

בעזהי"ת

13. תנו חמישה מאפיינים סימבולים בסיפור שמוסיפים לו נופך אגדתי (לדוג' שיבולת הזהב...) שיבולת הזהב. תשומת לב לפרטים הקטנים. גנטיקה. סודות. פלאשבקים.

אין שאלה מספר 10, שמתם לב לזה?

קודם כל אהבתי את ההגדרה  המושאלת חצוי-דם...

ושאלתי: באיזה אופן הם התכוונו להעביר לו את כל המסרים הללו?

אם גבי רקמה את העניינים באופן גאוני כזה שהיא לקחה בחשבון את הכל,

או שסתם, עצם ההיכרות עם הפלג המשפחתי המופרע גרם לכל המטען הזה לצאת מאליו,

ושזה לא היה מתוכנן עד כדי כך.

בהנחה שלא גבי רקמה את העיניינים באופו גאוני, אלא שהיה מדובר בצירוף מקרים מדהים.

מה היה שם בהפתעה שהכינו אבא של נונו וגבי???

גם אני חושבת שמדובר במשהו שקשור למורשת שלו, אבל מה?

מה כבר אפשר להעביר באמצעות קרקס???

והאם באמת הם התכוונו, לפתוח את הקלפים, ולספר לו, מי היתה אמו באמת??

האם זה הגיוני??

ומצד שני, ברור שהיה שם משהו משמעותי, זאת בעקבות הרצינות שלהם, וההשקעה שלהם בעניין.

מעניין אותי אם דויד גרוסמן חשב על מה היה שם באמת....

אבל אולי זה מה שהיינו אמורים להבין?!

לדעתי ההפתעה המקורית היתה פשוט, הפתעה! לשמח את הילד ביום ההולדת. אני לא חושבת שהיתה לאבא שלו איזו כוונה לגלות לו את הסודות.

1. כי היא אוהבת אותו? כי היא רוצה בטובתו של נונו.. נראלי האהבה שלה לנונו מחזקת אותה.. אבל וואלה> לא חשבתי על זה..

2. סוגשל קרקס נודד.. משו מגניב כזה..

3. אמ.. ישמצב.. ת'אמת שאינלי מושג... אנלא יודעת כלום בנושא הזה..

4. הוא קצת בוגר לגילו אני חושבת.. (חח.. אחשלי בגיל הזה.. והוא כזה תינוקק!) אבל באופן כללי אני חושבת שהוא די נורמאלי..

5. גבי. אבל היה קטע שממש התעצבנתי עליה.. ואז חזרתי לאהוב אותה..

טוב.. אין לי זמן עכשיו, אני ימשיך מאוחר יותר..

אז כאילו בפורום במקום להיפגש, מדברים על הספר פה?

לא בכינוי)

כמו שיודע כל חובב ספרים מושבע (שלא לומר תולע ספרים...) אין לך הנאה גדולה יותר, מקריאת ספר טוב, כי אם אחת- דיון אודותיו עם חובב ספרים או תולע אחר!!!

וזאת מטרתה של קבוצת הקריאה!

(מלבד מטרות המשנה של עידוד קריאת ספרים איכותיים, ושאר מטרות דידקטיות כגו' דא...)

למעשה הפורום כולו הינו במה לדיונים אודות ספרים, אלא שלא תמיד דיוניים פוריים, מצליחים לשגשג. ולכן החלטנו ליזום קבוצת קריאה, שתקרא בפרק זמן נתון (או קודם לכן...) ספר שמוסכם על כולם, ואח"כ ידייינו עליו חברי הקבוצה.

לאחרונה עלה כאן שרשור נהדר, אודות בסדרת הארי פוטר, והוא למעשה התגשמות קבוצת קריאה ספונטנית ומשגשגת.

גם השאלות שהועלו כאן לגבי בספרים הנבחרים לקבוצת הקריאה, מיועדות לתת בסיס והנחיה בלבד לדיון ספונטני, שהייתי רוצה שיהיה בעקבות התשובות שמעלים פה המשתתפים.

לדוג' אם אחד המשתתפים ענה שלדעתו נונו הוא ילד נורמלי, ובעיני זה לא כך, אז אני יכולה במסגרת השרשור הזה, לשאול אותו על כך וכן הלאה וכן הלאה....

אני מקוה שהובנתי.

ואם יש שאלות נוספות אשמח להשיב.

אז יאלה קדימה תשתתפו!!!

אבל סתם כמה נקודות שחשבתי עליהן:

בטוח שגבי תיאמה את המפגש של נונו עם פליקס (ברכבת) כי אחרת זה הופך את כל הסיפור למופרך וכמעט לא מציאותי (האמת היא שהוא די כזה, אבל עדיין יותר הגיוני לי שגבי תיכננה את זה מראש ולא גילתה ליעקב).

ממש מדהים בעיני שגבי הצליחה לחבר את נונו לסבא וסבתא שלו בלי שאף אחד מהצדדים יהיה מודע לכך, עם ההערצה שלה ללולה (ככה קראו לה?) וסיפורי הגבורה על פליקס.. ומה שיותר מדהים זה שהיא עשתה את זה למרות שזה מחבר את נונו לאמא שלו ועלול להרחיק אותו ממנה..

בקטע שנונו מנחש את המספר של הכספת- בהתחלה שהוא הצליח לנחש לבד קצת כעסתי על גרוסמן שהוא נסחף עם הדמיון והקטע הזה ממש לא הגיוני ולא אמין בעיניי, אבל מיד אח"כ כשזה הסתדר עם תאריך הלידה-נרגעתי. זה הרבה יותר מתאים לעלילה, והרבה יותר מציאותי.

ממש נחמד להתחכך עם עולם הפשע כשהוא מופיע בספר, וכשקוראים עליו בבית המוגן, מתחת לשמיכה הנעימה. נראה לי שזה מה שהופך את הספר למהנה, אם הוא היה מספר רק על החיים הרגילים בלי שום שבירה של מוסכמות ופריצה של גבולות הוא היה ממש משעמם. אז כן, נהניתי מתיאורי הפשע שהופיעו בסיפור, ואני חושבת שאין בעיה חינוכית אם בנ"א בוגר קורא את הספר (כמובן שלא הייתי ממליצה על ספר כזה לילד/מתבגר שנמצא בשלב שבו עדיין לא מבדילים בין דמיון למציאות ובין טוב לרע..)

זהו בינתיים. בעיניי זה ספר ממש יפה, מעניין, מומלץ, נקי ומשאיר חומר למחשבה. שירבו כמותו בישראל

ושלום מחודש, כי הרבה זמן לא הייתי.

1- כי היא מאד אוהבת אותו, וכי בתכל'ס הוא גם אוהב אותה וקשור אליה, בקשר מציאותי חי ואמיתי.

2- כנראה הפגישה עם השוטר והגנב, אולי עוד כמה הצגות בסגנון, אולי איזה אופניים לקינוח

3- כן! כן! כן! מאד מאמינה בזה.

4- נורמלי, עם אופי של אמן, אולי איזה ליקויי קשב וריכוז..

5- צריך להגיד?? ברור שאת גבי. נראה שגם הסופר מאד אוהב אותה.

6- שהוא לקח אותו ללולה צ'יפרולה.

7- הטריד, כן . היו חלק שגם נהניתי.(במיוחד הדחפור והים)

8- כן, יש משהו כזה. אם כי הגיבור מעביר את ההרגשה הלא נוחה עם הפשעים, ולולה צ'יפרולה מאזנת . בעיקרון אני מאד אוהבת את הספר, ולא סתם אפילו הניק שלי על שמו, אבל כמו שקרה לי עם עוד הרבה ספרים, אני מסתכלת עליו שונה עכשיו(בתור אמא). מפריע לי לא רק הפשיעה, אלא גם הלגיטמציה לחיים בלי שום מחויבות , ולאהבה בין איש לאישה בלי חתונה וברית מחייבת ועם קשר לחיים. היאוש של פליקס מלהיות בתוך העולם ה"נורמלי" ובתוכו למצוא מקום לביטוי,לחיות עם אישה חיים שלמים להיות משפחה אמיתית.זה מסר שצורם לי.

9- אממ.. השאלה הזאת כתובה בצורה שקצת קשה לי להבין... יש אגדתיות בסיפור אבל יש עירבוב גדול בין מציאות לאגדה לחוש שישי שלפעמים באמת יש בחיים. לא יודעת אם הייתי שמה את הסיפור בקטגוריית האגדות

11- וואו!! והקלה, ולחץ- כי מה יהיה עכשיו כשאבא שלו ופליקס יפגשו? ושזה מדהים שהוא הרגיש את אמא שלו, וגם- שתפסיק לעבוד עלינו, אין כאלה דברים..

12- 55% היגיון 45% דמיון. אבל זה שאלה לא פיירית!!

14- צעיף סגול, חליל, העיניים המרוחקות זו מזו, המקום שהאבא וזוהרה גרו בו אחרי שהתחתנו (הר הירח?), הדרך שבה זוהרה מצאה את מותה, הפשעים בארצות הרחוקות עם המלכים והתכשיטים והאבנים טובות .

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.