היה לי יום נוראי..

תודה לכמה חבר'ה מפה, עודד אותי קצת.

ולא, הדמעות כבר לא יוצאות..

אני יזוז לישון, אולי נקום לבוקר אחר.

למרות שהבטחתי שלא יצליחו לשנות לי ת'מצברוח..

המבצ מזעזע תשאלו את חברה שלי..אני יכולה לשחוט אנשים...

ואוי שלשום חזרנו מהים והייתי במצב מזעזע וכל הגוף כאב לי ועקצו אותי מדוזות ונשרפתי ופתאום מישו חופר ומתקשר מסכן הוצאתי עליו הכל!!!אני במקומו הייתי נעלבת....

טוב לי.... מוזר.... זה לא קורה הרבה.....

תזהרי שהמצברוח של האנשים פה לא יהרוס ת שלך...

גם לי הדמעות כבר לא יוצאות... כנראה שנמאס להן כבר לבקר אותי כל לילה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....