אולי לא כולם יאהבו את החיבור של שואה והומור....

בעצם, מי יכול לאהוב???

אבל עובדה! אהבתי!

התיאור של המלחמה מנקודת מבטו של כלב, מקורית מאד אולי, ואולי נשמעת צורמת, בהקשר הזה,

 אבל גם נותנת אספקט נוסף לסיפורים שכולנו מכירים....

ובכל מקרה ההומור (השחור...) הזה עם הכתיבה המיוחדת של אשר קברביץ בהחלט דיבר אלי.

ספר שמאוד נהנתי מימנו. אחד הספרים המצחיקים שקראתי כבר הרבה זמן.

ובהשפעתו קניתי  גם את אחד הספרים של אותו תחבר (בצבע ירוק...) ולפני שפתחתי אותו, אמרו לי שהוא יותר גס מספר... ספר משבוע הספר... עצוב... לא פתחתי אפילו!!! (קניתי עם אח שלי בהמלצתי... עם המבצע של המילואימניקים אז זה לא עלה כסף....)

|מבואס ממש ממש|

עלילה יפה, כתיבה טובה. היו כמה קטעים שההומור היה שחור מאוד. אבל עשה לי חשק לקרוא עוד ספרים שלו.

כזה שמיועד לגלגל את הקורא מצחוק, ממש לא.

הוא שנון - מעצם היותו מסופר מפיו של כלב

הוא גם חדשני מאותה סיבה, ומרענן - כנ"ל

אבל העלילה, המאורעות - הם נוגים או עצובים, בהתאם לתקופה!

ומה שמיוחד בספר הוא, לדעתי, שדוווקא מזווית הראיה הזו, הכלבית,

דברים רבים, וגם עובדות שכבר כמעט  'טריוויאליות' עבורנו כקוראי - שואה וותיקים

מקבלים משמעות חדשה, לעיתים מצמררת ולעיתים נוגעת,

כשהם מוצגים מזווית הראיה הנאיבית - פשטנית של הכלב.

לסיכום:

ספר חזק, קריא ומהנה.

צר לי על היותי משבית שמחות. אבל...

הנקודה המקורית היחידה של הספר - שממצה עצמה אחרי פרק זמן קצר בהחלט, אגב - היא היות הסיפור מסופר מפי כלב. בדיחות שחוקות, עלילה לא מקורית (עיבוד של לאסי חוזרת הביתה). לא היה קטע אחד שהפתיע אותי. אחת מהבעיות שבו (אם לא הבסיס לכולן) היא שהסופר ( גם בקלמן קימרלינג  - ספרו הבא- הנקודה מורגשת) מתפזר. הוא מנסה לכתוב סיפור שהוא גם שנון, גם מפתיע, גם מקורי ומותח, גם על השואה וגם נוגע ללב. אבל צר לי, אין מספיק כישרון לכך. אז נשארנו אם קצת מהכל, בסלט עיסתי ודלוח (בקלמן קימרלינג זה מורגש אפילו יותר. באמת מדהים.) 

סליחה על הביקורתיות. 

לקלמן קימרלינג...

פשוט אין מה להשוות!! (לטובת הכלב היהודי כמובן...)

ודוקא זה שהוא לקח את הרעיון מלאסי...(לא ממש אבל ניחא.. נניח שכך..) יפה בעיני, זה טווסיט חדש למושג נאמנות של כלב (דוקא במקום ובזמן שמה שהיו פעם בני אנוש התדרדרו לרמ תת בע"ח)..

אני לא ממליצה בכלל!

אחי קנה אותו לאבי ליום ההולדת וקראתי אותו והזדעזעתי פשוטו כמשמעו!

חוץ מהעובדה שהכלב מאוד מסור לבעלים היהודיים שלו (יחסית מסור) זה ספר עם קטעים מגעילים ברמות על אני ממש לא אהבתי.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.