הלכות יומי

הדלקת נרות: צפת: 7:20 י-ם: 7:14 ת"א: 7:29 חיפה: 7:22 ב"ש:7:32

א. מי שאבדה לו אבידה ואינו מוצאה, כתב בספר צדקה לחיים (אות שפז) "שיתן תכף ומיד צדקה לעניים, וידליק נר לעלוי נשמת התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס, ובעזרת השם ימצא את האבדה, מפני שנברא מלאך מהצדקה, ואותו מלאך יורה לו את הדרך למצוא את אבדתו". וסים: "שהוא בדוק ומנוסה". וגם אני, עורך החוברת, יכול להעיד על מקרים רבים מאוד שבכל פעם שנעשתה סגולה זו - נמצאה האבדה. וראיתי בספרים שיש לעשות כך: יקח שקל וישים בצדקה ויאמר: "הריני נותן שבעים ושנים אגורות לצדקת רבי מאיר בעל הנס, אבד ממני חפץ פלוני (יאמר את החפץ שאבד ממנו) ויהי רצון שבזכות הצדקה אמצא אותו: "אלהא דמאיר ענני", "אלהא דמאיר ענני", "אלהא דמאיר ענני".

ב. למדנו שכדי להכריז על מציאה יש צורך לתלות מודעות בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אולם היום בעידן האינטרנט יש דרכים נוספות לפרסם. ישנם אתרים מיוחדים שכל ענינם הוא לפרסם על אבדות ומציאות, ואנשים רבים שאבדו חפצים יקרי ערך קבלו אותם בחזרה בעזרת אתרים אלו. ולכן, מי שיכול לפרסם גם באתרים הללו - יבורך.

ג. כשם שיש מצוה לחנך את הילדים לברך ולהתפלל, כך יש מצוה לחנך אותם לכל שאר המצוות כולל מצות "השבת אבידה". ובפרט אצל הילדים זה מצוי מאוד שהם מוצאים אופנים, או כדור ליד הבית, והם לוקחים אותו לעצמם. בכל מקרה כזה על אביו ואמו לנצל את ההזדמנות וללמד אותם איך מקימים מצות השבת אבידה. שיכתבו יחד פתקים, ויתלו אותם בבתי כנסת ובעזרת ה' כשיזכו להחזיר את האבדה ישבחו אותם מאוד. וכך יזכו שילדיהם יהיו ישרים וטובים לשמים ולבריות.

רעיון מפרשת השבוע - פרשת חוקת

זאת התורה אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל - יטמא שבעת ימים

פשט הפסוק הוא, שכאשר יש מת בתוך אוהל, כל מה שנמצא באוהל - נטמא למשך שבעה ימים.

אולם, לתורתנו הקדושה יש עוד רבדים עמוקים, וכל פסוק ממנה מרמז על ענינים נוספים. וכך דורשת הגמרא במסכת ברכות (דף סג "אמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקימים אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באוהל" כלומר, שכדי לזכות לדברי תורה האדם צריך להמית את עצמו עליה. והדבר טעון הסבר! למה למות? אדרבה! התורה מצוה אותנו "וחי בהם" אדם צריך לחיות בשמחה עם דברי התורה ולא להצטער ולמות עליהם?!

אלא, כל אחד שלומד תורה יודע שהדברים נראים בערך כך: כשמחליטים ללמוד - מצלצל הפלאפון ומישהו צריך אותנו דחוף, כשפותחים את הספר - מרגישים צמאון וצריכים להכין משהו לשתות, כשמתחילים לקרא - נזכרים שלא הודענו למישהו הודעה חשובה, וכשרק שוקעים מעט בסוגיה - מיד מרגישים איך עיפות גדולה נוחתת על העינים.. על זה באה התורה ואומרת: "אתה רוצה ללמוד? דע לך שבשעה הזו אתה מת!!" ל"מת" אין פלאפון, הוא לא צמא, אי אפשר לדבר אתו והוא "מלא שינה".. אם זה כך - אפשר ללמוד!

ולמה דוקא ריש לקיש אמר זאת? שכן ידוע שריש לקיש לפני שחזר בתשובה היה ראש השודדים, ומתוך הנסיון הוא יודע שכאשר רוצים מאוד לעשות משהו, אפילו שזה לשדוד אדם אחר - צריך לעשות זאת בכל הכוח מבלי להתיחס לטרדות מסביב... לכן, יהודים יקרים, כשאתם לומדים את ה"5 דקות תורה ביום" תעצרו הכול! תחשבו רק על ה', ותקראו בשמחה. שבת שלום