בע"ה.

אם זה שלילי או לא- זה נקבע עפ"י התורה - ולא על פי חוקר או כל אחד אחר.

יש בעיה לאהוב - כי זה אסור כרגע (אישית אני חושב שזה נורמה חברתית קלוקלת, צריך לנצל יותר את הגיל הצעיר ככה שלהתחתן בגיל 16 יהיה דבר לא מקובל אבל נפוץ)

תגידי, שאלה לי אליך - בגיל 3, מותר לאהוב? ובגיל 5, מותר?

זה לא שמותר, חייבים!!! אבל את המושג אהבה את והרבה אחרים בחרו לצמצם רק לעניין של חבר/חברה. זהו, שאהבה זה רגש פנימי עמוק ששייך לכל מכלול החיים - לא רק לחבר/חברה.

בגיל 3 אתה אוהב - אתה אוהב את אבאמא, את האחים, ואת סבא וסבתא...

גם בגיל מאוחר יותר אתה אוהב, את החברים שלך, אולי אפילו את המדריך (לבנות זה את החברות, את המדריכות, את המורות...)

בכל גיל אוהבים!!! אבל אהבה שמתאימה לגיל!!! בגיל 13, הגוף עדיין לא בשל לאהבה למין השני, לכן כדי לפתח את הכישורים החברתיים והאישיים את חייבת לאהוב, אבל את בנות המין שלך - תמצאי חברה טובה שתאהבי באמת מכל הלב, תמצאי מדריכה/מורה שאת קשורה אליה. תעמיקי את הקשר עם אמא ואחיות שלך (וגם עם האחים, למרות שזה קשר מסוג קצת שונה) - ובעזרת ה' כשתגדלי, תזכי גם לאהוב את האחד שלך, את מי שתאהבי לנצח, עד המוות ואחריו - את בעלך!!!!

יום טוב ושבוע מוצלח לכולם!

ואחר כך עובדים קשה כדי להיפטר מזה.

כיון שאת/ה משאיר חלקים מליבך ומעצמך אצל אחר/ת שאינו/ה אישך/אישתך...

אי אפשר להדחיק רגשות...לפעמים אתה מרגיש שאתה אוהב..מה לעשות??זה הטבע שלנו!!!!

בתחושה הזו של הפרפרים..

בהתעמקות ובמחשבה על מישהו מיוחד שכביכול יעשה אותנו למאושרים..

בפנטזיה החלומית..

ובכלל לא מוכנים להעניק ולהשקיע ולהתמסר לאותו אדם שאוהבים..

שזו אהבה אמיתית, לרצות שיהיה לו רק טוב..

שלב ההתאהבות הוא שלב רצוי ונכון לקשר אמיתי

והוא משאיר בנפש משקעים מאוד גדולים אם ההתאהבות שבו לא מתממשת לאהבת אמת.

לא חבל לשרוף ת'לב על מי שלא יהיה שלך??

שההתאהבות היא בהרגשה הכיפית (והחולפת) של הפרפרים בבטן ולא בבנאדם שעומד מולך.

באמת שלא חשבתי על הכיוון וזה עוזר לי להבין יותר עכשיו כל מיני דברים.

אבל השאלה מה עושים עם האהבה הזאתי..

לממש אותה אסור.. אז בעיקרון בשביל מה?!

הדבר היחיד שזה יכול לעשות זה רק להזיק למי שמאוהב.. ואולי גם למי שמאוהבים בו..

זה סתם לפתח ציפיות ותקוות.. ובסוף להתאכזב ולהתבאס.. אז בשביל מה?!?!

אני חושבת שלהרגיש מותר כי אין לך שליטה על זה...אבל אהבה ממש זה לא משהו  כזה, אם את\ה אומר:"כיף לי להיות חבר\ה שלה\ו" -זאת לאאאאאא אהבה אמיתית!!!!!!! משהו כאן פגום-כיף לי,טוב לי...סורי, אבל אתה אגואיסט...(סתם,זה טבעי...כולנו כאלה!!!!) אתה אוהב את עצמך כי זה כיף לך, כי זה טוב לך...אהבה באה מנתינה ....כשאתה אוהב מישו סימן שנתת לו...את הלב, את הנשמה, עזרה או כל מיני כאלה ...או להפך, כשאתה נותן למישו את כולך- אתה אוהב אותו...

אני התנדבתי עם ילדים מבתים הרוסים...שנה שלמה הייתי חונכת של שמונה בנות מ-ו-פ-ר-ע-ו-ת...הם הרגו אותי...בהתחלה פשוט שנאתי אותם, אבל אחרי מרדפים של שעות בכל מקום, שעות של שיעורי בית ומשחקים פשוט הייתי חולה עליהם בטירוף...הייתי מחכה לרגע שהם יבואו!!!!

אתה לא יכול להגיד לעצמך- זהו, עכשיו אני לא אוהב אותה . ולא נראה לי שישפטו אותך בשמיים על זה שאהבת מישהי\מישהו. אם כן זה פשוט נראה כאילו מחפשים אותך... אי אפשר לחשוב על ה' בצורה כזאת.

הרי שהמסקנה שלך מופרכת.

 כשתמצא/י את שאהבה נפשך אז מצווה לאהוב אבל לפני זה רק מזיק...

נכון שקשה אבל חייבים להתגבר...

נכון חיבים להתגבר.

אבל זה לא דבר רע!!! כי גם אם אתגבר איך יהיה על מה להתגבר אם זה לא קרה לי??

זה דבר שבא בטעות אני לא מחליטה שהיום בא לי לאהוב אותו ואותו

אהבה זה רגש שמופיע פתאום הרבה פעמים בלי אזהרה מראש.

נכון כשהוא מופיע צריך להילחם אבל אי אפשר להגיד שמבחינה הלכתית לאהוב זה אסור.

מישהו השבוע אמר לי: אני לא אגיד לך שאהבה זה אסור זה פשוט לא שייך בגיל הזה כמו שלנסוע על בימבה בי-ם זה לא אסור אבל זה פשוט לא שייך (בימבה בכביש 1)" אז תבינו זה לא אסור זה פשוט מאוד קשה אחר כך להתגברות אז עדיף שלא אבל אם זה בא תילחמו בזה כי לא יעזור להגיד זה רע צריך ממש להילחם בזה!!

מקווה שהובנתי אם לא מוזמנים לשאול

אני חושבת.. (מניסיון מר בתחום שנכון זה כיף לאהוב מישהי, ולחשוב שאולי הוא גם אוהב אותך..

הכל אשליה שבסוף תתפוצץ יום אחד.. וזה יביא לכם רק אכזבה..

צ'מעו יש מצב שבסוף יצא מזה משו.. אבל זה סיכויים של אחד למיליון..

קיצור עדיף לא להיכנס לזה..

קשה לצאת מזה??!"

מזה לא נכון!!!

אני אהבתי כבר 2 ילדים בעבר והיום אני אפלו לא מסתכלת עליהם!!

הם לא מעניינים אותי..

ואני ממש לא חושבת עליהם אפלו לא לפעמים!!

והיום שאני אוהבת מישו אחר אני לא עושה עם זה כלום..

אז פסדר..אני אוהב אותו..לא מתגברת עלזה ולא כלום!!

זה יעבור..

סלחו לי קצת קשה לי להאמין שיש ילדים בגיל ההתבגרות שלא חוו אהבה

עדיף לא להכנס בזה?!?!!?...חח אנחנו לא שולטים בזה..!! אם את אוהבת מישו את ממש לא יכולה להדחיק את זה..!!...או להתגבר על זה..!!..או שאולי בכלל את לא באמת רוצה (מבחינת הרגש.....!)! (ככה נראה לי..).

יש הרבה בעיה בהרהורים, שכמעט תמיד באים עם האהבה.

אני יכולה להגיד לך שלי זה היה כמה פעמים וזה אחד הדברים הקשים שחויתי בפעם האחרונה אמרתי די אני מפסיקה להילחם לכמה ימים כדי שאוכל לחזור לזה ביותר כוח כי כבר התעיפתי וכן זה מעייף תגיד מה שאתה רוצה אולי אתה בן אדם מיוחד אני לא יודעת אבל זה עבודה כל כך קשה שמתישהו נמאס.

אם זה היה בלתי אפשרי.

דוג' קטנה: "ואהבת את ה' אלוקיך" - מצווה מפורשת של רגש.

               "ולא תתורו אחרי לבבכם" - כנ"ל.

צריך להשתלט אבל זה קשה!!

ואני חושבת שזה שנכנסתי לזה זה לא איסור בתכלית האיסור במיוחד לאור זה שנלחמתי אני חושבת שזה שנכנסתי לזה ויצאתי זה היה עלייה ועלייה משמעותית.

לא נראה לי שיש הלכה שאומרת אסור לאהוב הרהורים נכון זה אסור וזה גם לא בריא במיוחד.

אבל אהבה כמו שאני ועוד כמה פה חוו (לפי דעתי) זאת אהבה תמימה יחסית ונכון גם היא לא טובה אבל היא לא אסורה כל עוד אנחנו יודעים שצריך לצאת ממנה ומנסים לצאת ממנה ברור שברגע שזה יהפוך למוחשי או שזה יגיע לידי מחשבות אז זה כבר באמת לא בסדדר אבל אם אני בתוך זה ואני נלחמת לפי דעתי זה יותר עליה מאשר ירידה.

מקווה שהובנתי.

בטח שאנחנו שולטים בזה!! וברור שאפשר להדחיק את זה.. אני הצלחתי!!

זה היה לי קשה ולקח הרבה זמן אבל הצלחתי..

לא כ"כ הבנתי ת'המשך.. מוזמת באישי

אבל אני שוב מסבירה ת'דעה שלי..

אני לא חושבת שזאת בעיה הלכתית.. זה נראה לי מותר..

אבל סתם לא כדאי לשחק ברגשות, בגיל הזה..

שלא יגיב!

שצריך אדם לירחק מן האישה מאוד מאוד.

עכשיו אני מטיל עליך משימה - תן לי דרך בה אדם שמקפיד להיזהר לשמור על מצוות השולחן ערוך, ומתרחק מן האישה מאוד מאוד (בדגש על המאוד!), בכל זאת מצליח "לאהוב" בת כלשהי - ואני מצדיע לך, כי זה פשוט בלתי אפשרי. זה כמו שתגיד לי עכשיו שאתה אוהב לאכול חזיר. אף פעם לא אכלת את זה, אז אתה לא באמת אוהב את זה, נכון? אולי אתה חושב שתאהב את זה, אולי אתה ממציא לעצצמך דימיון מה זה לאהוב את זה, אבל אתה לא באמת אוהב את זה... כנ"ל לגבי אישה... אין דרך לאהוב אישה באמת אם אתה מקפיד לקיים את הפסיקה הזאת של השו"G (וכן, תתפלא, זה נוגע אפילו לגבי ארוס וארוסתו - כל עוד הם לא התחתנו, זאת לא אהבה אמיתית לגמרי, ויעיד בפניך כל זוג נשוי מספיק זמן, שמה שאני אומר עכשיו הוא אמת לאמיתה...אהה נבנית באמת רק לאחר החתונה...

להן אין איסור כזה.. ואהבה יכולה להתחיל רק מראייה.

וכל מי שאמר שיאללה, בוא נתגבר על זה, שולטים על זה וכו'

אז זהו- שלא!! זה כמעט בלתי אפשרי!!

לדעתי העניין הוא להשאר בגבול המחשבה ולא לממש את זה

כי אז זה כבר יכול להפוך לאיסור.

תשמעי, ככל שאני יודע, אם הבן מצווה לירחק מהאישה מאוד מאוד, האישה לא אמורה אם ככה להיות בשום קשר עם בן, ולא להכיר בנים... כלומר, האיסור הוא דו צדדי אם לא הבנת אותי...

ומצטער, אבל לא, ממש לא - אין דבר כזה "אהבה יכולה  להתחיל רק מראייה" - תשכחי מזה. מה שאת כן יכולה להגיד, זה "תאווה יכולה להתחיל רק מראייה" - ואז אני מסכים איתך... 

קודם כל אני רוצה לראות את הבן שיבוא ויגיד לי מעולם לא הסתכלתי על בת

דבר שני לא מדובר פה על אהבה אמיתית גם האהבות שאני או כל אחת אחרת פה חוינו הן לא אהבות אמיתיות מדובר פה על אהבות של גיל הנעורים אהבות טיפשיות בתכלית הטיפשות.

מה שהבאת מהשו"ע זה לא איסור לאהוב אלא איסור להתקרב לאישה אבל גם אם אתה מתרחק מנשים יש גבול כמה אפשר להתרחק ואני לא מאמינה שיש פה מישהו\מישהי שלא חווה\חוותה אהבה מימיו (שוב, מדובר על אהבה טיפשית לא אמיתית בעליל אהבה של גיל הנעורים)

היה צורך לשאול : "האם מותר להיות עם תאווה בגיל צעיר?" - כי גם את וגם אני מבינים שאהבה זה לא - את מכנה את זה "אהבה טיפשית של גיל הנעורים", כשמה שזה זה "תאווה של גיל הנעורים" - ואין בין זה לבין אהבה ולא כלום. האדם תאב בגיל הזה, תאב לאהבה, תאהב לאהוב את האהבה, לא את השני - אסור בתכלית האיסור לקרוא לזה אהבה, ממש אסור! זה רמיית הציבור הקורא!

מבינה?

חוץ מזה שמה שאמרת שאף אחד לא יכול לא להיות בקשר עם בנות - אנחנו שואפים לטוב ביותר ולהגיע לאידיאל, אפילו ם בחיים לא נגיע אליו...

יום טוב, שבוט טוב וחופש מעולה!

אבל אתה לא יול להגיד שזה אסור בתכלית האיסור הרגש הזה כי זה לא הגיוני!!!

אנחנו שואפים זה נכון אבל אם אנחנו שואפים זה אומר שעדיין לא הצלחנו ולכן כעת יש לנו את הרגש הזה וברשותך אני אמשיך לקרוא לו אהבה של גיל הנעורים כי לא זה לפעמים ממש לא תאווה זאת אהבה שיקרית נכון אבל זו לא תאווה לא הכל לפחות.

תכל'ס אם זו הייתה תאווה אז כל בן שני שהייתי נתקלת בו על השניה הראשונה הייתי יעני "מתאהבת" בו אבל לא לי למשל זה קרה עם מישהו חודש אחרי שהכרתי אותו ודיברנו יחסית הרבה ואני יודעת שמה שהרגשתי לא היה תאווה אלא אשליה כן זו הייתה אהבה שהייתה בנויה רק על צד אחד זו לא הייתה אהבה אמיתית אבל זו הייתה אהבה.

מקווה שהובנתי אם לא אפשר לשאול פה או באישי זה לא משנה לי.

שנית-גם אם האיסור הוא רק על הבנים,עדין ברור שיש שני איסורים על הבנות, 1)"לפני עיוור".2)קיום (במובן של אחזקה) מצב שאסור.

שלישית-אסור לאדם להנות מיופי של אשה (אפילו הנאה פשוטה, לא איזה משהו מיוחד).

רביעית-אדם חייב להתרחק מנשים מאוד מאוד, למה?-שלא יהרהר בהן!

חמישית-זה אולי קשה אבל עלינו למתוח את כוחנו עד קצה גבול היכולת (על זה שכתבת שזה מעייף), ועד שנגיע לקצה גבול היכולת הבעיה תיפתר (אני לא אומר שתמיד אני נוהג כך, אבל בדיון צריך להתעסק רק באיך שצריך לנהוג).

אין איסור בהנאה שבאה לאדם בעל כרחו.

ברור שאם אדם רוצה לאהוב, זה לא בעל כורחו. אם אתה מדבר עכשיו על אדם שאוהב בלי שהתכוון לכך, אז סבבה, אבל לא נראה לי שמהנאה שבאה לאדם בעל כורחו, בסיטואציה כזאת שהוא שמר על עצמו, הוא יאהב מישהי, זה פשוט לא קורה, ואתה מוזמן בשמחה להוכיח לי שאני טועה.

אתה מאוד אוהב להביא נתונים הלכתיים יבשים שלא קשורים למציאות, ככה זה נראה...

אני לא יכולה להוכיח את מה שאמרת (ואני מקווה שבכלל הבנתי את זה נכון)

אבל לי יש עוד שאלה תראה לי אחד שמנותק לגמרי לגמרי מבנות?

אחד שלא רואה אותן לא מדבר איתן וגם לא מתקרב אליהן? אני רוצה לראות את האחד שיבוא ויגיד לי "לי זה אף פעם לא קרה".

אם יש מישהו כזה אני מצדיעה לו באמת! רק חבל שאני לא מאמינה שיש מישהו כזה.

אז הוא בן אדם מאוד מיוחד באמת!

כמעט מלאך ואני למען האמת אתם תשבו שזה משוגע אבל אני לא הייתי רוצה אותו בתור בעל אל תשאלו למה כי לא תקבלו תשובה.

על אנשים שנזהרו מאוד מאוד מאוד

בתנ"ך יש גם אנשים שגנבו, שרצחו ללא אישור הלכתי ועוד אלף דברים - האם זה אומר שאנחנו לא שואפים לאידיאל? אפילו אם בחיים לא נגיע אליו, אסור לנו לזנוח אותו בטענה כאילו "הרי כולם נופלים, אפילו בגמרא ובתנ"ך..."

אני בכלל לא בטוחה שזה האידאל.
ולא שאני לא תומכת בריחוק בין בנים לבנות אבל אני חושבת שהמצב שצריך להיות שבת כן תגיד לבן שלום ברחוב וכן תדבר עם בן דוד שלה אם הוא פותח איתה שיחה... ותדבר עם הרכז נוער כשהיא רוצה להירשם לפעילויות ולא תפנה לאח שלה שידבר איתו.. זו היא דעתי... אני אשמח לשמוע דעות אחרות ולשמוע נימוקים (וזה שזה היה פעם זה לא נראה לי נימוק כי העולם השתנה מבחיות מסוימות ולכן הגיוני שהשתנו הדעות בהלכה בהתאם וזה לא בתור להגיד העולם השתנה מותר לעשות מה שבא לנו- אלא צריך לעשות מה שמתאים).

כתבת בתחילה "אני בכלל לא בטוחה שזה האידאל", ובסוף "וזה שזה היה פעם זה לא נראה לי הוכחה"

האידאל לא משתנה על פי המציאות. הלא תסכימי?

שנית-האם יש לך טענה רצינית מדוע לא צריך להיות ניתוק בין בנים לבנות?

שלישית-אם חייב אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד, משמעות מוכרחת מכך היא שהוא לא אמור לדבר איתם (ללא צורך משמעותי), לא?

רביעית-פעם זה היה כך.... אני מתכוון ברצינות, כי כמו שכבר כתבתי...

אך לדעתי בעולם שלנו העולם לא יכול להתקיים ללא דיבור בין גברים לנשים. גם אח שלי לדוג, שהוא מאוד מקפיד על דבירם כאלה מדבר על דברים ספיציפיים שצריך עם בנות שרות שמתנדבות איתו. אני לא חושבת שצריכה להיות בעיה עם דיבור ספיציפי בקשר למשהו שצריך לעשות\ לאמרית שלום ברחוב מתוך נימוס. הבעיה היא כשנוצר קשר אמיתי ומזה צריך להיזהר.

לגבי טענה רצינית- קודם כל אני כן חושבת בצריך להיות ניתוק!!! אבל לא ניתוק מוחלט לגמרי. אני חושבת שהעולם צריך להתנהל במשותף כ,י נשים וגברים. אני חושבת שזה לא טוב שאדם לא מכיר את המין השני בכלל- אני חושבת שזה פוגע באדם. ובכלל אני חושבת שכחברה- לא צריך לעשות יותר מדי סייגים- אדם שמרגיש שזה מסוכן לו- שהוא יחטא- יעשה יותר סייגים אבל צריך להבין שלא לראות בנות זה בד"כ החמרה. וצריך לדעת מה באמת התורה רוצה. זוהי דעתי.

לגבי השלישית- ללא צורך משמעותי אדם באמת אל צריך לדבר עם בנות סתם, מסכימה. (חוץ מלהגיד שלום ברחוב שלדעתי אין בכך בעיה אבל יכול להיות שיהיו שיחלקו עלי והאמת שזה לא נראה לי עקרוני).

רביעית- אני אל בטוחה שזה באמת היה הדבר הכי טוב. אולי זה היה דווקא בגלל שהיתה פריצות, מצד שני גם בעולם שלנו יש הרבה פריצות ואפילו אצל יהודים לצערנו. בכל מקרה אני לא יודעת אם יש לי זכות להגיד דבר כזה- אבל אני לא בטוחה שזה היה טוב אי שנהגו פעם.

לגבי האידאל- אני מסכימה שהוא לא משתנה באופן כללי. אבל כן מה טוב לעשות זה תלוי לפי המצב, נכון? זה במצב שלנו אני חושבת שזה טוב לעשות ניתוק אבל לא מוחלט בניגוד למצב שהיה אז.

מה שהתורה באמת רוצה זה שהאדם יתרחק מנשים מאוד מאוד-משמע, כל מה שיכול להסתדר בלעדיהן-שיסתדר בלעדיהן!

כך שאם הדברים יכולים להיעשות בעזרת מתווך-מדוע לא?

כל אחד יכיר את המין השני כי יש לו הורים ואחים, אבל ע"פ מה את מניחה שהוא צריך להכיר את המין השני?

מה יחסר לו אם לא יכיר?

יש בעיה מסוימת אם בן רואה בנות-כי אסור לו להנות מזה, וחבל להביא את עצמך לידי ניסיונות מיותרים.

פעם כמדומני היתה יותר צניעות, ואפשר לראות את זה בקלות, וכך גם מסתבר, מכיוון שאז נשים היו עסוקות בבית, והגברים היו מטפלים בעניני החוץ.

דבר שצריך לעשות-מדוע שיהיה אסור?

זה כמו שאני מפחד מכלבים, אבל אם אין ברירה אני הולך לידם (לא לבלוע אותי על הדוג'), מתרחק=מתרחק ככל האפשר.

אמירת שלום ברחוב-נאסרה בהלכה.אמנם ייתכן שאז זה לא היה עניין של נימוס אלא של חיבה, אבל בשביל לעשות חילוק כזה צריך שאדם בעל סמכות פסיקה יעשה זאת, ולא אנו.

את כותבת שצריך לדעת מה באמת התורה רוצה. בדקת וגיבשת דיעה לגבי מה רצון התורה?

אם לא את לא יכולה להשתמש בזה כטיעון-כי הוא בעצם טיעון ריק.

אם גיבשת דיעה-אשמח לשמוע.

כן האמת שזו היתה חשיבה ארוכה וזו המסקנה שהגעתי אליה.
מצד שני לגבי אמירת שלום לבן ברחוב- אם הוא פונה אלי אז לא להחזיר לו שלום?

כלומר כי מצד אחד למימטב זכרוני יש חיוב להחזיר לאדם שלום אם הוא פונה אליך אבל אם יש איסור להגיד שלום לבן... אז מה עושים? י אם זה לא רצוי אז אני לא אגיד.

ואני לא חושבת שהוא צריך להכיר את המין השני אלא לדעת להסתדר איתו כשצריך, זה הכל.
למעשה למעט חילוקים קטנים אני חושבת שאנחנו בערך בעלי אותו ראש. אולי לא כתבתי את זה טוב. מצטערת.

ולגבי פעם- נכון פעם היתה יותר צניעות. (בישראל... בעולם- לא נראה לי שהיתה יותר צניעות ולזה התכוונתי שכשכתבתי שהיתה פריצות) מצד אחד זה באמת חיובי שהיתה יותר צניעות. מצד שני אני חושבת שזה טוב שהאישה קצת פחות בבית ומתקדמת גם היא בעצמה בענינים רוחניים יותר (גם לימוד תורה,כן...) וגם עוזרת לפרנס את הבית זה לא נראה לי רע. ובמצב הזה באמת נראה לי שאי אפשר ולא טוב לשמור על ניתוק מוחלט.

לא יודעת כ"כ על תקופת המשנה והתלמוד, אבל תקופת התנ"ך לאו דוקא היתה כ"כ צנועה. לדוג' לקיחת  שרי/ה פעמיים, הסיפור של רבקה בגרר, זה שיעקב מנשק את רחל, סיפור יהודה ותמר, זה שבנות שילו חוללו בכרמים, חטא בת-שבע ודוד (חוסר הצניעות זועקת לאורך הסיפור), רות ובועז, לקיחת אסתר, ועוד הרבה.

לפחות בימי התנ"ך ההפרדה בין נשים לגברים לא היתה מוחלטת.

*נסיתי לקחת מקרים שבהם הבעיתיות היתה מצד אנשים מצד עמ"י, גם אם היו מעורבים בה גויים, ולא מקרים שברור שאסורים כמו גילוי העריות שגרם לחורבן הבית.

זה לא מוחצן כלומר האהבה תהיה רק בלבו של האדם ולא יפעל בקשר לכך

אבל לרוב אהבה בגיל הזה זה לא אהבה אמיתית, וחבל לעשות שטויות על משו שיש סיכוי שהוא יחלוף..

אז גם את את מתאהבת, אל תצפי לקשר בגיל הזה כי חבל סתם להרוס לעצמך והיכנס לקשר שרוב הסיכויים שלא יחזיק מעמד.

(יש 39הודעות וזה מציק...)

אבל אפשר לשנות רגשות בעזרת עבודה. ה' מצווה אותנו לאהוב אותו ולאהוב את עם ישראל, לשנוא את הרשעים. אם לא היה אפשר להשפיע על רגשות, לא היה אפשר לצוות על זה.

רגש של אהבה לבן המין השני הגיל הזה הוא שלילי מכמה סיבות:

הלכתית - רגש כזה יכול לגרום להרהורים אסורים ולהסתכלויות אסורות.

רעיונית - כיון שבגיל הזה הרגש לא באמת יכול לבוא לידי ביטוי, הוא יוצר מתח נפשי וסבל מיותר. (או לחילופין הופכים ל"חברים", ואז עוברים על איסורים יותר גדולים, ויוצרים עיוותים נפשיים יותר גדולים.)

ואם כבר התאהבתי, מה עושים?

יושבים עם דף ועט (או מחשב) וחושבים תוך כדי כתיבה: למה זה רע ומיותר, ואיזה נזקים זה יכול לעשות לי בגיל הזה. אפשר להעזר במבוגר, מדריך, חברים מקשיבים.

ככל שיותר חושבים על זה ומפנימים את זה - הרגש מתפוגג מאליו.

יש שני סוגי אהבה: אהבה שהיא כמו מים ואהבה שהיא כמו אש. אהבה של אחים היא אהבה של מים. סטאטית, בלי שיאים ובלי משברים גדולים מדי. לעומתה, אהבה של בן ובת היא אהבה של אש. מצד אחד היא מגיעה לשיאים, אבל מצד שני היא לא מחזיקה מעמד הרבה זמן אם לא מלבים אותה כל הזמן. את הכלל הזה צריך לזכור כשנשואים, ורוצים לשמור על זוגיות טובה, אבל גם כשעוד לא הגיע הזמן, ורוצים לתת לאהבה שאינה במקומה לדעוך. צריך לזכור שזה קורה לבד, ועיקר התפקיד שלנו הוא לא ללבות את האש.

אם מישהו רוצה לשמוע את דעתי- אז אני כותב..

לדעתי ברור שמותר לאהוב. השאלה היא אם בגיל צעיר כ"כ אתה באמת אוהב, ואם אתה באמת אוהב, אתה גם עושה את זה בצורה הנכונה שעם אהבה כזאת תתחתן?

תקשיבי חמודה..

אהבה זה רגש!1

את לא יכולה להתווכח עם אהבה..!!

ככה אלוקים ברא אותנו..

אין מה לעשות..

זה לא משנה גיל..!

רגשות..זה כל החיים..

זה באמת הטבע שלנו אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להתגבר עליו ולא אמורים להתגבר עליו.
בספר ויקרא בפרשת אחרי מות, פרק יח' (שמדובר בו על איסורי עריות) יש ביטוי חוזר (ביטוי מנחה): "אני ה'". המשך חכמה כותב על זה שהחזרה  היא כדי שלא תחשוב יש בי יצר כזה ואני לא יכול לקיים את איסורי עריות. אלא "אני ה'"- אני בראתי אתכם, ידוע את טבעיכם ואת היצרים שלכם ואף על פי כן אני מצווה אתכם באיסורים אלה סימן שאתם מסוגלים לקיימם (למרות הקושי)....
 

בע"ה כל אחת ואחד אמורים להתחתן לאהוב רק את הבן זוג ואם חלילה בעבר היו קשרים או אפילו רק חלומות,ברור שזה יכול להרוס בנישואים כי תמיד בן אדם יעשה השוואות ואולי אפילו רק בתת מודע הוא יחשוב -ההיא יותר נחמדה מאישתי (כנ"ל לבנות כמובן) ויכולים להכנס לכל מיני ציפיות וויכוחים בגלל זה. הרי בתפילות של כלות ונשים/בעלים כתוב מפורש שהלוואי שהאשה/הבעל לא יאהב לעולם מישהו אחר,וזה ברור שכל אחד גם ירצה את זה לעצמו,להיות האחד והיחיד מאז ומעולם,ואז זה באמת מעצים את הקשר פי 1000.יש פסוק על זה בשיר השירים "גל נעול,מעיין חתום" זה שבח לבני ובנות ישראל שזוכים להתחתן מתוך קדושה וטהרה.

השאלה נוגעת להגדרת האהבה שהרי "אני אוהב פיצה" ו-"אני אוהב אותך" לא מדברים על אותה אהבה, כך אני מקוה.

קשה מאד לאהוב מישהו באמת, אהבה שאינה תלויה בדבר, או שאינה תלויה בדבר בטל (גירסאות שונות במשנה).

לכן נראה שלאהוב מישהו בגיל כזה - לרוב זה לאהוב את עצמי, לאהוב את ההרגשה שזה גורם לי וכו'.

אחרי שמבינים את זה - זה לא כ"כ נורא "לאהוב" מישהו בגיל כלשהו, הוא בסה"כ עוד פיצה שאני לא יכול להרשות לעצמי לקנות היום. אני בשרי. אין לי כסף. (כמובן שתמיד טוב לעקור מהשורש דברים כאלה ולשלוט על הרגשות. זה יהיה נורא רק כשלא ממש מבינים את הרגש הזה ואובססביים לגביו)

ניתן לחלק את האהבה לכמה קטגוריות, כשלכל אחת יש מאפיינים אחרים. אם מגדירים את האהבה כיחסים בין החיים בלבד, אזי ישנם חמישה סוגים של אהבות עיקריות:

• אהבה הורית - בין הורים לבין ילדיהם. לרוב נתפסת אהבה זו כבלתי מותנית, ומתקיימת כתוצאה מכך שהאדם רואה בצאצאיו בבואה של עצמו.^[1]
• אהבה משפחתית - בין ילדים להורים, אחים וקרובי משפחה, הקיימת בשל קרבת הדם ותחושת השייכות הטבעית.
• אהבה חברית - בין חברים, הקיימת בשל תחומי עניין, רעות וחברות ותחושת שיתוף ושייכות.
• אהבה רומנטית - בין בני זוג, הכוללת קרבה נפשית ומשיכה גופנית לאחר.
• אהבה עצמית - בין אדם לבין עצמו.

אם מגדירים את האהבה כיחס בין האדם לחיים בכללותם, אזי יכולים להיות סוגי אהבה נוספים, ואצל בני-אדם מסוימים אותן אהבות תופסות חלק גדול יותר מאהבתו לקרובים אליו, לדוגמה:

• אהבת האל - אהבה בין אדם לקב"ה האדם מרגיש מחובר ודבק באלוקים.
• אהבת אדם - אהבה לבני-אדם באשר הם, הנובעת מאהבת החיים.
• אהבה לעיסוק מסוים - בין אם זה לחכמה, אמנות, וכו'

אהבה בגיל כזה זה לא אמיתי ולא נכון...

יש מושג שנקרא אהבה חיצונית שזה אהבה שלילית כי היא כוללת נגיעה ואז נדמה לי שאני אוהבת את הבנאדם אבל בעצם זה לא אהבה אמיתית כי הנגיעה מסנוורת.

אבל אהבה פנימית זה רגש ואז לדעתי זה לא אסור אבל צריך לשים גבולות כדי לא להגיע לאהבה חיצונית.

בכלל קשר בגיל הזה זה לדעתי לא נכון ולא טוב ומגעיל אותי לראות את הפריצות שיש בדור הזה(גם אצל זוגות דתיים!)

ולדעתי עדיף להתרחק מבנים ולא להתחיל עם זה בכלל.

בדיון פה יש נקודת הנחה - אהבה בגיל הזה היא חיצונית.

אני לא מסכימה איתה. 

לא כל אהבה אסורה. ולאו דוקא חיצונית.

הדוגמא הראשונה שקפצה לי, היא שאם אני יושבת באוטובוס, ושומעת 2 בנים מאחורי מדברים, (מה שקורה על אף כל הפרדה,) אפשר לפתח רגשות כלפי אחד מהם, וזה לא רק חיצוניות. דרך הדיבור שלו, הטון שלו, והמילים שלו, אפשר ללמוד הרבה מאוד על בן-אדם. אפשר להסיק שהבן הזה שיושב מאחוריי, מתוק, עדין, עניו, ביישן, שקט, ירא שמים, חכם, למדן, צנוע, חמוד, מצחיק, או כל תכונה אחרת, ולהתאהב בדמות בעלת התכונות האלה.

ואם שומעים או רואים את הבן הזה בעוד כל מיני מקומות, ומתרשמים עוד יותר מהדמות שלו, האהבה יכולה להתחזק.

אפשר לטעון שזו אשליה, ושהוא לא באמת כזה, אבל לדעתי זה לא נכון כל הזמן.

הרגשות לא חייבות לגרום להרהורים אסורים. אמנם אני לא חושבת שזה בהכרח חיובי, וסביר שזה גורם ליותר נזק מאשר תועלת, אבל גם לא הייתי אומרת שזה דבר שלילי, ובטח שלא אסור.

ודברים טובים שנגרמים, הם שלפני שאני עושה משהוא בעייתי, אני מדמיינת שהבן הזה היה רואה אותי, ולא עושה את זה.

זה פשוט. לאהוב מישהו מהמין השני,שהוא לא נשוי/מאורס שלך זה לא דרך התורה וההלכה.ב"ה שיש לנו דרך חיים ברורה שמדריכה אותנו בכל נושא הכי טוב שבעולם-כי זה ההדרכה של בורא העולם שברא אותנו (עם כל הרגשות והנפש והגוף שלנו) ויודע הכי הכי מה טוב לנו.

והרי פשוט לכל אחת שאם משהו יפגע בצניעות שלה,זה צלקת שהיא תצתרך להתמודד איתה כל החיים,אז לעשות את זה לעצמנו?בשביל קצת ריגושים/מחמאות?להכתים את הטוהר שלה (ושל הנשמות שאמורות אח"כ להגיע לעולם ממנה),לגרוע מהקשר עם האיש שבאמת תחיי איתו לכל החיים,למה?

ניראה לי שאנשים לא מספיק יודעים כמה יקר כל בית בישראל,כמה חשובות בנות ישראל,בנות מלך. 

לילד בן 13 וגם פחות יש פוטנציאל להיכנס לפנימיות, אם לא מונעים את זה ממנו ע"י תרבות המערב והחבר'ה הישראלית. ולילדים מ13 בערך יש פוטנציאל להיות גם אחראים, אם מחונכים כהוגן. בסדר?! בשו"ע כתוב שמתחתנים בגיל 13... אני מניח שהבן שיהיה לי בע"ה יתחתן לא יותר מ4 שנים מאוחר מזה...

בע"ה.

בדיוק בגלל השאליות, לא רוצים שתתמודד עם זה בפנים (אם כי גכם אז אם לא התמודדת -אכל אותה. אין שום היתר גם במצב הזה, ויוסף מלמד אותנו שאפשר במצב הזה...)

ב.

בנים כאלה הם ונשותיהם הכי מאושרות בעולם. אמנם לא תמדי הם יודעים לפרגן או מה צריך לקנות (לומדים עם הזמן) - אבל הם נותנים את כל כולם.

בפגישות לא נופלים. הוא נפגש עם דוסיות, ואם הוא יעשה משהו הכי קרוב לזה יפסיקו לצאת איתו. מי שלא נחשף לזה עבד על עצמו הרבה על מנת לא להחשף.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...