כן, יש אנשים בלי טקט בעולם. זה ידוע. יש אנשים שלא חושבים הרבה לפני שפולטים משפטים פוגעים, ואולי אפילו חושבים שזה "לטובה" ו"אנחנו רק רוצות לסדר לה מישהו".

אבל את לא רוצה את זה. זה ברור, ומובן, ולגיטימי, ומתאים. ואפילו יפה מאוד!

אז מה עושים? שלב ראשון, התעלמות מוחלטת. אנשים ניזונים מתגובות, גם של פנים, גם תגובות נגד - תגובות לדברים זה החמצן שמניע אנשים! בדוק! אם מתעלמים באופן מוחלט וגורף, אפילו לא מראים סימן ששמעת את זה - כאילו רוח רפאים דיברה אליך ואת לא שמעת - סיכוי ענק שאחרי כמה ימים זה יתחיל להיעלם אט אט, כי פשוט הם יבינו שזה לא מעניין אותך לא לטוב, ובעיקר גם לא לרע. אם זה לא מעניין, אז למה שהן תמשכנה בזה? בעיקר אם הן לא רוצות באמת לפגוע בך...

שלב שני, אם זה לא עוזר אחרי שבועיים שלושה, זה פנייה דרך גורם שלישי, ששבקשה שיפסיקו. את יכולה גם לקחת לשחנ"שים פרטניים את העיקריות שפוגעות בך - אתן הבנות טובות בזה - ולהסביר לה מכל הלב מה זה עושה לך. מי יודע, אם תעשי את זה מכל הלב, קשה להאמין שחברה אמיתית שלך תמשיך עם זה. אם היא תמשיך, יש סימן שאלה גדול מאוד האם היא באמת חברה או שלא.

שלב שלישי אם היא באמת המשיכה, זה להתחיל להגיב בציניות ולתקוף בחזרה בדרכים שלך, עד שהן תיקלוטנה את המסר. 

שלב רביעי ואחרון, מאוד כואב ולכן כמעט אף פעם לא מגיעים לזה ולא רוצים להגיע - אם שום דבר לא עוזר, ניתן פשוט לנתק את הקשר עם הפוגעות. חד וחלק - את לא מכירהא ותן יותר. זה יכאב אולי גם לך וגם להן, אבל המסר יעבור בצורה חדה ונוקבת, ובעזרת ה' זה גם יעזור.

זהו לבנתיים, זה הרעיונות שיש לי לעזור לך, ולפני כל זה, אני בטוח שכולם פה מחבקים אותך ומעודדים אותך, כי כל ישראל אחים (ואחיות, בווא לא נהייה שוביניסטים...)

רק שלי כבר לא כל כך אכפת אני כבר התרגלתי ואני זורמת עם זה.

יש את הקבועים שמשודכים לי וזה לא מזיז

אני יודעת את האמת ושזה לא ברצינות ולא רלונטי.

גיסתי בשבת ברמצווה של קרוב משפחה שלי התחילה לברר פרטים על מישהו שישב מאחורינו היא התחילה לשאול איך קוראים לו איפה הוא לומד וכשהיא הגיעה לשאלה בן כמה הוא אמרו לה שיעור ג' אז היא ירדה מזה

אבל אם הוא היה בגילי היא הייתה מסוגלת לברר טלפון בשיא הרצינות.

אני פשוט כבר יחסית זורמת ולא מתיחסת לזה ברצינות

 בהצלחה ואם לא באלך אז חאלאס פשוט תגידי שלא באלך וזהו

אחרי שנפצעתי בראש הרב של היישוב שלנו התקשר לברר אצל אבא שלי אם זה מתחת לקו השיער או מתחת, כי חטפתי אבן במוח, אז אבא שלי שואל אותו, "למה?" כאילו למה אתה צריך לדעת (בעדינות ובכבוד, כמובן) אז הוא אומר, "כי זה יכול לפגוע לה בשידוכים",

כאילו עזבו אותי תנו לי לחיות עוד כמה שנים...........

כבר שידוכים???....

תעיפי את כולם אם לא בא לך...

זה-- אבל בצחוק.... ואם נמאס לך אז פשוט תגידי-- חברותס!! אתן לא מצחיקות, ומספיק..

לי ממש עשו את זה עם מישהו שבתדודה שלו בשכבה שלי, והיא החליתה שיא צריכה לנסות לסדר לי אותו והיא ניסתה ולא הלך לה...

אז או שפשוט תגידי להם מספיק!!!!!!!!!!!!!!!! או שתזרמי עם זה..

תנו לגדול בש'קט!!! מזדהה!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...