מה אתה חושב שאני? ילדה בכיתה ו?
--
שעה 00:00 בלילה חברה מיתקשרת אלי לפלא סבבה אני עונה
אין לי כ"כ איפה לדבר אני ניכנסת לחדר אחותי הקטנה ישנה אין ברירה מדליקה ת'אור סוגרת תדלת.
כל הבית בערך עוד ער חוץ מאמא שישנה היום מוקדם לשם שינוי.
טוב אני מדברת עם החברה כמה זמן,
פתאום אני שומעת מישו טס לחדר שליי. טוב. אני ניבהלת.
אני רואה את אבא שלי ניכנס בסערה מכבה את האור, אני בהלם.
מה יש לו? מה הוא רוצה ממני עכשיו?
הוא בא אלי, אני עוד באמצע השייחה, בלי לחשוב יותר מידי פשוט חוטף לי את הטלפון מהיד תוך משיכה בשיער נוראייית. (אגב זה היה כואב ומלחייייץ) החברה שלי הייתה באמצע המשפט.
הוא מנתק את הטלפון ומחזיר אותו למקום.
עכשיו הבית ער, אחיי היקרים מסתכלים על שנינו כאילו אני לא יודעת מה...
ואז אבא נובח עלי כמו שלא נבח עלי מאז שהייתי בת 6 "ניגמרו החגיגות האלה. עם מי את מדברת בשעות כאלה??" (12 בלילה איה שעות מאוחרות ואיזה נעליייםם)
אני ניכנסת לחדר טורקת תדלת ומנסה לעקל מה היה פה עכשיו. פשוט לא מצלחיה. התחלתי לבכות. הרגשתי ממש שהפכו אותי לילדה קטנה. ועשו ממני ואלק צחוק.
מה? מה הוא רצה?? אני בכל זאת לא ילדה בכיתה ו ואני וחברות שלי עדיין לא הולכות לישון אפילו ב12 בלילה ולפעמים גם מדברות בשעות כאלו..
אז מה קרה? מי מת? למה צריך למשוך בשיער בגלל זה?
ועוד אח"כ מעבר לדלת, שמעתי אותו נכנס לחדר של אחים ושואל "מישו יודע עם מי היא דיברה עכשיו??"
אימלה, על זה באמת אני לא ממשיכה הלאה. מה???? מה אתה רוצה??? מהה???
אני חייבת להודות שאבא שלי בחיים לא התנהג בצורה כזאת ממפחידה. תמיד ממש טוב לי איתו. הכל סבבה והוא באמת אבא רגיל וטוב.
אז מה ניסגר איתך, אבא? מאותו לילה איום אני ממש נסערת ולא יודעת מה לחשוב על אבא שלי.
צודק? לא צודק? אני באמת קטנה? אני גדולה? חברה שלי דיברה איתי? מותר.? כולה 12? למה לנבוח? פחדד? מזה עם מי אני מדברת? אפשר לחשוב.
מה אתם אומרים? סליחה על האורך..
