נסי לדבר על זה עם אבא שלך ,לפעמים נחנו כילדים של הורים רואים את המציאות מנק' מבט שאינה נכונה ..

אם באלך , דברי איתי באישי .

(ולכל ה-לא ילדים של רב - שקוראים את זה - שלא תבינו לא נכון , האבות שלנו עדיין צדיקים וחכמים גם בבית והם לא נהפכים למפלצות  בבית כשבחוץ הם רבנים וכאלה .. זה קצת יותר מסובך ..)

זה כ"כ מכעיס שאני לא מצלחיה בנושאים אחרים אפילו להתקרב אליו.. זה משפיע על כל הקשר שלנו איתו(וגם של שאר האחים)

ובאמת כמו שהאלי גאלי אמרה-שבאמת הוא צדיק וחכם וכו.

וזה דווקא שימושי...

כל פעם שצריך לפסוק איזה משו ולא יודעים-- ישר אני אומרת שאבאשלי פעם אמר את זה...

כשאני אומרת את זה לתלמידות שלו [הוא מלמד באולפנא..] הן בכלל-- "טוב... אם הרב אמר ככה אז זה בטוח ככה..."

ואני לא מרגישה יותר מידי מחויבות להתנהג כמו בת של רב...

ולא מרגישה עם זה שום בעיה בכלל. בשום עניין ובשום מצב. בבית הוא אבא הכי טוב בעולם ובחוץ הוא גם ממש טוב, זה אפילו עוזר הרבה פעמים כשצריך לפסוק איזה הלכה.. 

גם עלי אומרים הבת של.. (וגם נכדה של.. ) אבל זה לא מפריע לי בכלל...

וופעם גם לי היו קצת את המחשבות כאלה. אבל לדעתי זה היה בגלל שהיה רצון ללכת לכיוונים שונים (לא חלוני בקו החשבתי בתורה) וזה הפריעה לי שאבא הוא רב וכאלו מדריך אנשים והבן שלו הולך אחרת. והיום אני חושב שזה שטיות שאבא שלי צדיק וגם חלק מהאחים שלי חושבים ככה ( פשוט לא דברנו על זה אף פעם ואני לא יודע מה כולם חושבים וגם יש לי אחים קטנים)

אבא שלי הוא רב ישוב וראש ישיבה ועוד כמה עסוקים.  

ואני מרגישה בדיוק כמו אש"ה! 

(טוב... מעניין למה...)

יש כאן משו מאוד אמיתי...לכל בנאדם יש מעלות וחסרונות,לכל בנאדם יש ת'שעות שהוא מתפרץ\מוציא ת'עצבים.

יש כאן איש שלמד הרבה תורה ואנשים מעריכים אותו בזכות מה שהוא למד, ויכול להיות (ודי ברור שיהיה ככה כי כולנו בני אדם..) שבבית הוא לא מתנהג כמו שהוא בחוץ...בבית הוא גם צועק לפעמים ועצבני אבל בואו ניקח למשל ילדה... כל היום מספרים לאמא כמה היא חכמה וטבה ומתנהגת כל כך יפה לחברות בכיתה. כשהיא מגיעה לאסיפת הורים כל האימהות באות אליה ואומרות:"את האמא של...איזה בת מקסימה ישלך..." והאמא חושבת לעצמה בדיק 'אני יודעת שהבת שלי נורא חמודה אבל למה בבית היא כל היום צועקת ומציקה לאחים הקטנים שלה...אולי היא צבועה???...

אז לא!!!! כנראה שלא!!!! כנראה שזה הטבע שלנו וככה נולדנו אנחנו לא מלאכים(!) אבל אם נשתדל ונרצה אנחנו יכולים להיות כמעט מלאכים!!!!!!!!!!!!!!!!

אני חושבת שצריך לקבל את זה בהבנה, כנראה שאבא שלך הוא אדם "קשה יום".

אני לא חושבת שצריך להצדיק אותך בטענה שאף אחד מאיתנו לא מלאך, כי כן- זה לא בסדר.

אולי תדברי עם אמא שלך שתנסה להסביר לו, לדבר איתו ולהאיר את עיניו...

ואם זה לא יעזור- הבנה, קצת מרחק בשביל לא להתעצבן יותר מידי, ולהמשיך לאהוב. כי כמו ש'עץ' אמרה- לכולנו יש את החסרונות שלנו, והסביבה צריכה להשלים איתם.

אבל אני לא מכירה את התופעה של הוצאת עצבים................................................................

וטוב שיש מישהו שיכול לפסוק כשנתקעים

בן של רב מאוד מפורסם אמר לי שזה סיוט לא מהעולם הזה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....