ואני לא צוחקת!!

דבר איתם אם הם חברים טובים שלך הם בטח גם מכבדים אותך ואת דבריך.

לך אל אחד מהם דבר איתו ותאמר לו שזה כבר נהיה טיפשי למדי (לא במילים האלה אבל אני סומכת עליך שתדע איך)

וכשהוא ישתכנע שזה באמת לא נורמלי לך לשני ותאמר לו שפלוני רוצה להפסיק את זה.

לא בטוח שזה יעזור אני ניסיתי וזה לא עזר אבל זה כן הבהיר להם משהו ואני בטוחה שזה מחלחל ואם הם לא ישלימו עכשיו הם יעשו את זה עוד כמה חודשים כי מה שתאמר יחלחל.

מקווה שעזרתי.

אבל זה תלוי גם על מה הם רבו....

בס"ד

זה אחלה רעיון אבל כבר אמרתי ואמרנו להם את זה.....וזה לא כזה עוזר..בינתיים..

כשכבר ממש נמאס לי מזה שהם רבות- באתי אל אחת מהם שהיתה קצת פחות קטנונית ואמרתי לה שאני יודעת שזה לא אשמתה אבל ממש נמאס לי מהמצב הזה ושאם היא יכולה שתבקש סליחה. זה עבד מעולה.

תקרא לשניהם אליך ודבר איתם כמו אח כאילו ת'כלס אבל אל תדבר איתם ממקום של מעליהם אלא מאותו גובה שלהם.. וגם אל תדבר איתם יותר מידי קשוח תיהיה ציני איתם כאילו זורם כזה !!

אני אנסה להגיד מה אני מתכוונת : תתחיל להגיד להם "תקשיבו אחים שלי אני מת עליכם ואתם יודעים אבל וואלה מבאס אותי לראות אותכם ככה כאילו אל תחשבו עליכם עכשיו כאילו אשכרה נטשתם חבר לעת זקנה חחח.. ת'כלס אני עוד שנייה נפגע כי באסה לי לראות אותכם ככה עושה לי עצוב בלבלב , קיצור ייאלה תנו חיבוק תסיימו עם זה תחשבו על אח שלכם שמת לראות אותכם מחובקים  אנערף משו בסיגנון!!

 בהצלחה תגיד לי אם זה מתאים עדיין לא ניסיתי בעצמי!!

שחברות שלי רבו פשוט לקחתי אחת ואמרתי לה את יודעת מה תשלימו ואל תהיו חברות כמו פעם אבל לפחות על תריבו וחפרתי לה על זה וחברה אחרת דיברה עם הבת השנייה עד שבסוף הן השלימו אבל לא רצו לחזור להיות כמו פעם ותוך יומיים הם דיברו כרגיל......

את הספר "אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו" ספר ילדים חביב למדיי שמדבר על מריבות טפשיות...

זה כתוב בסגנון לא ממש ילדותי...

בהצלחה!

אחלה ספר...

תעשה להם קראיה משותפת..

בספרי ילדים יש הרבה פעמים מסרים וקריצות שילדים לא מבינים...

עם כל הכאב והצער (ואני מבין אותך כי עברו ועוברים עליי כמה סיפורים כאלו...) - פשוט לחכות 

ולא לנסות להתערב ביניהם - כל אחד יגיע למסקנה שזה טיפשי בעיתו ובזמנו...

והכי חשוב!! - להתפלל עליהם... 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...