בפעם האחרונה בה התבקשת לרדת לעומקם של דברים ולהתחיל להסביר לחבר מהרחוב על ההבדלים בייננו לבין אחינו החרדים, הדברים התנהלו בערך כך. כרגיל, בדקה השנייה לתחילת השיחה, התחלת לעשות את מה שנקרא ההצטדקות הקלאסית. "אני לומד אנגלית ומתמטיקה, אני אעשה צבא, ואני אלך מתישהו לעבוד". המשפט הבא של החבר יהיה, "אז אתה לא באמת דתי"...
~ שחקן מפורסם גמר בדעתו לחזור בתשובה שלימה, ולהתקרב לחוגים החרדיים שבירושלים. שאלו אותו חבריו, "למה לך להפוך לחרדי, להיות מנותק וקיצוני, לא די לך בלהיות דתי סתם?" ענה להם בעל התשובה, "שחקן - כבר הייתי..." ~
על דבריו אנו צריכים להגיב! ייחודינו אינו בכך שאין אנו "מנותקים וקיצוניים", שאיננו "דתיים סתם". ייחודינו ברעיונותינו העמוקים המושתתים על התורה השלימה. רעיונות שהופיעו לאורך כל הדורות אצל יהודים שחיו בגלות ושציפו לישועה, ודווקא עתה כשעם ישראל בגאולתו הם נראים לחלקים מהעם כמגוחכים וכ"בדיעבד".
עלינו לחזק את הזהות החברתית, הדתית, והלאומית שלנו, ולהבין מה תפקידנו דווקא כאן. אנו צריכים להעלות לסדר היום דילמות על מצב קיומינו כאומה וכחברה, ולהשיב עליהן במעשים טובים, ובלימוד מעמיק. לימוד של רעיונות שלא חכמה רק לדעת שהם שם, ושצריכים להיות ממש טבועים בנו.
להיות דתי לאומי זה לא אומר להיות בינוני- להיפך, זהו האידיאל שלנו. אנו מאמינים כי זוהי צורת החיים אליה אנו שואפים כחברה. ולכן נלך איתה עד הסוף!
"האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עיננו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית - נקייה היא מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך!" (הרב קוק, אורות)
בע"ה כאשר נזכור זאת, נוכל לבוא ולתקן עולמינו לקראת העולם הבא – העולם אליו אנו מתקרבים, העולם הקרב ובא!
(קטע זה פורסם במקור בעלון גרעיני נחשון ה2 של בני-עקיבא, ניתן להשתמש עבור פעולה על זהות דתית-לאומית, ציונית-דתית בנושא 'להיות דתי' מתוך מערך 'זהות' ו'ערכים' בתנועות נוער דתיות - בני-עקיבא/אריאל/עזרא/הצופים-הדתיים - לקוח מתוך מאגר הפעולות לשבטים הבוגרים של בני-עקיבא -מעפילים - הרא"ה - חבריא ב', חב"ב)
