דווקא קרה המון

אתחלתא דגאולה של אדמו"ר הריי"ץ שנת פרז"ת .(תרפ"ז) - הודיעו לאדמו"ר הרייץ שלא יוצא להורג אלא ישולח לגלות ומאוחר יותר השתחרר סופית.

והריי"ץ התבטא על זה: יום בו נגאלו כל מחבבי התורה ומצוותיה וגם אשר בשם ישראל יכונה.

כי לדעת כולם יום זה מהוה שלב מסוים בדרך לגאולה

אך בנוסף (ובעיקר תשובה צינית לצינקנים) מובא בשם הרבי בספר המנהגים ש'נראה לו שחסידים צריכים לחוג את ג' בתמוז' כיום גאולתו של הרבי הקודם.

בכלל באופן עקרוני העדפתי לא להתחיל לגעת ביום זה בפורום בדיוק בגלל הרגישות בזה.

זה רק מראה על הפנימיות שלך ;)

חבדני"ק בנשמה...

ואכן כמו שאמרת עוד צעד בדרך לגאולה..

בעז"ה שנזכה עוד עכשיו.

אמפי-7 : ברור שכל ניסיון יש לו את הקשיים שלו, ואת ההתמודדויות שלו, אבל בהחלט אם הרבי אומר שאנחנו בתהליך של גאולה אז זה חלק ממנה וזה חלק משמעותי ביותר שמקרב אותנו.

ולהתאבל אני ממש לא מתאבלת- אני משתוקקת רוצה ומנסה באמת לקרב אותו שיגיע עוד עכשיו.

ותכלס זה באמת חג שמח- האתחלתא דגאולה של אדמו"ר הריי"צ- וכי זה דבר קל בעינייך- בשנת תרפ"ז חסידים התוועדו שבוע שלם בגלל העניין הזה. והיום בגלל עברו כמה וכמה שנים לא נחגוג??

היה חסיד ש10 ימים רקד משמחה על זה שהרבי שוחרר וגם לא אמר תחנון- עד שהודיעו על השחרור הסופי של הרבי.

בסופו של דבר זה גם חג הגאולה של כל אחד מאיתנו, כמו שהרבי אומר: כל מי אשר בשם ישראל יכונה.

במיוחד שהרבי הוא נשיא הדור, משה שבדור נשמה כללית וכו' וכו'...

ב"ה

אם כבר מצתתים, נא לצתת נכון:

האמרה של הרבי הריי"ץ: "לא רק אותי בלבד וכו'"

נאמרה לגבי י"ב י"ג תמוז.

יום ג' תמוז כפי שמוסבר היטב בשיחה של הרבי, הוא אך ורק ביטול גז"ד מוות והפיכתו לגז"ד גלות.

רק שבדיעבד לאחר י"ב י"ג תמוז השחרור הסופי , התברר את גודל הנס של ג' תמוז.

בקשר לימי הגאולה אלו, מסופר שכשהריי"צ עזב את רוסיה, מחלון הקרון הוא בירך את החסידים, שתנראה בקרוב.

לאחר עזיבת הרכבת את הרציף, חלק מהחסידים, התחילו לרכוד ועשו קולות של רכבת , תשאו, תשאו, בביטחון מלא שהבטחת הרבי שנתראה בקרוב תתקיים. אחרים עמדו בצד עצובים וזעקו על "המשוגעים" שרוקדים.

במוקדם או במאוחר כל אלו שרקדו, זכו לצאת ממאחורי מסך הברזל ונתראהו אם הרבי, האחרים לא.

ומתי בדיוק התחילה גאולת אדמו"ר הריי"ץ????

בדיוק בג' תמוז.

לגבי הציטוט- טוב שהבאת אותו במדוייק פשוט לא זכרתי.

ב"ה

היה הנס של שמש בגבעון דום.

וגם עוד איזה משהו בשנת תשנ"ד, או שזכרוני מטעה אותי???

אבל מה שקרא איננו יכול להרוס אמונה שלימה בדברי הרבי שהנה הנה משיח בא.

זה יותר קשה להסביר את אמונה זו לאחר ג' תמוז, אבל לכן אנו חסידי חב"ד, וזה לא נסיון גם אם הוא קשה מאוד, שיפריע לנו לנצח.

נו באמת! תפסיקו להלל ת'רבי המנוח שלכם ותמנו אדמו"ר חדש, כדרך כל החסידויות.

אני אמצא איזה תימני אסלי... בתכל'ס, הבן שלי צריך לירש אותי... אבל אין לי עדיין ילדים...

ב"ה

הרב יואל היה אמור לחזור מאמרים.

הרב גרונר היה אמור לקרוא את הפדיונות על האוהל.

והרב גוטניק היה אמור לחלק דולרים.

השניים הראשונים הסכימו, השלישי סירב, והתוכנית התבטלה !!!

מתי כבר תקבלו שכל?

כמו שהליובעווישטרס הי"ו אומרים תמיד: "הרבי אמר בשיחה על פרשת X..." אנחנו אומרים: "רבנו כותב ב'לנסיבוס יסרואל' ש..."

יש סיפור יפה על רבנו על כמה שהוא התנגד שיהפכו אותו לאדמו"ר, אבל זה בפעם אחרת...

שמעתי הגדרה יפה מלקוח שלי - היום שבו הרבי השתחרר מבית הרפואה

אני לא חבדני"ק ולא יודע הרבה אבל נכנסתי דווקא לרגל התאריך החשוב לראות אך מציינים פה ולא הבנתי מכל הסלט הזה כלום

אני ממש אשמח לשמוע איך חב"ד מתייחסים ליום הזה ג בתמוז

אשמח לשמוע מגוון של דעות

אבל יש לי 2 בקשות כדי שהדברים יהיו קליטים

א. אנא תנו לשמוע!!!! כלומר אם מישהו אומר את דעתו שאינה כדעתכם אל תתיחסו אלא פשוט הציגו את דעתכם

ב. אל תתנו לי קישורים או העתקות של מאמרים בלי סוף אלא דברו בלשונכם ולא בקודים שרק אתם מבינים

אשמח לשמוע מגוון של דעות

תודה לכולם

מחכה לתשובות ולגאולה שלימה

כל אחד בצורה אחרת  1) כיום פטירתו של הרבי 2) אתחלתא דגאולה של הרבי הקודם

היחס בקהילות חבד ליום פטירתו של הרבי

(או במילים אחרות לא הבנתי  איך רואים את היום הזה אלו שהזכרת בסעיף השני)

אני יכולה לומר מה זה אצלי ג' תמוז:

כילדה עברתי אצל הרבי כמה פעמים בחלוקת דולרים, הייתי בב770 וראיתי אותו בתפילות, ביחידות, בזמן אמירת שיחה ועוד. גדלתי על דבריו , חיינו לפי הדרכותיו.

מאז שאני בת 17- אני כבר לא זוכה לזה.

מבחינתי- כבה לי האור ביום הזה, וחשכת הגלות רק נהייתה סמיכה יותר.

ומאז , כשאני נוסעת לניו יורק- אני פוקדת את הציון של הרבי, כותבת שם פדיון נפש, ומתפללת ומייחלת שאזכה שוב לראותו בעיניים גשמיות. (אני הולכת גם ל770, כי קדושה לא זזה ממקומה, והמקום הזה משמעותי ביותר לכל חסיד)

זה לא סותר את זה שאני חושבת- שהשפעתו הרוחנית של הרבי בעולם- גדלה והתפשטה ביתר שאת וביתר עוז מאז הסתלקותו, עוד הרבה יותר מבחייו. שדבריו מהווים נר לרגלי , את תורתו אני לומדת כל הזמן- ומנסה בדרכי לגרום לו נחת רוח.

הילדים שלי חדורים ברגשי אהבה וקירבה לרבי- כפי שאני הייתי בילדותי- למרות שלא זכו לראותו ממש- אלא רק בוידאו וכד'.

אני מניחה שיש כאן כמה שיאמרו לך אחרת,

אבל אצלי, ואצל עוד חסידים רבים מאוד- זה ג' תמוז.

לדעת כולם ג' תמוז זה יום שקשור לרבי, יום שאמור לעורר אותנו על כל הענין של רבי, על כל ההוראות שהוא נתן, כל ה'דוגמא אישית'.

ובמיוחד על כל הענין של משיח וגואולה.

(אגב זה מה שבדיוק אמר אחד משדרני הרדיו בג' תמוז השנה = אחד שהחשיב זאת כ'הילולא')

והתעררות זו שייכת לכולם

אמפי7 הבנתי את תשובתך תודה על הפתיחות וההשקעה

מושיקו ומני בדיוק את הנקודה שרציתי לברר כיסיתם ביותר ערפל

שבעתי מתשובות שמשתמעות לכמה פנים כדי למנוע ניגוחים

שאלתי ליתר הבהרה (בהנחה שאני לא חופר יותר מידי ועוד יהיה שיתוף פעולה מצד היודעים)

הבנתי שיש זרמים ואני מנסה להבין מה דעתם של "המשיחיסטים" או אלו שסוברים שהרבי לא מת

לשיטתם מה קרה בג תמוז

כמו שאתם שמים לב אני לא שואל שוב כדי לנגח אלא כדי להבין שיטה ודרך בהשקפה של חוג מסוים ביהדות

גם מי שלא סובר כמותם מוזמן לענות

חיים 770 אני רואה שיש לך השקפה מסודרת וידע בהיסטורית חב"ד לדורותיה אתה מוזמן להצטרף לדיון

ב"ה

כדי ליהות מסוגל להסביר דבר צריך ראשית להבין אותו לעומקו.

וצר לי, גם אחרי 17 שנות אמונה שרופה, שהרבי חי וקיים ומנהיג את חסידיו ביתר שאת וביתר עוז, אינני מסוגל להסביר כי אני בעצמי עוד לא הבנתי לעומק, אז נסתפק בזה, זאת אמונתי, בהכרי את הרבי, שהוא כל כולו חסד ויושר, אני לא מצליח לדמיין שכשהוא אמר הנה הנה משיח בא, הוא צחק על החסידים ואל עם ישראל.

לכן אני מסתכל על ג' תמוז כך:

לדעתי זה חזרה על ההסטוריה, בני ישראל יצאו ממצרים, ראו את הנסים והנפלאות על הים ובמדבר, עומדים לקבל את התורה ו... משה התעכב כולה 6 שעות !!!

עיון במעמ לועז על פרשת העגל מראה לנו שהשטן הראה לעם את ארונו של משה.

מה אז, זה היה דימיון או שזה היה ג' תמוז נוסח יציאת מצרים???

לכן התיאוריה שלי היא, שכמו אז במדבר, ראינו את הנבואות של הרבי שהתממשו אחד, אחד, גם לאחר כ"ז אדר, בתנועת ידו הקדושה, הרבי הסית את ההוריקן מפלורידה.

אין לי ספק, שהשטן כמו אז במדבר מראה לי שוב את ארונו של משה, ג' תמוז נוסח נ"ד.

והוא חושב שאני כזה טיפש לשחק עוד פעם לידיו בחט העגל. לא, אני מאמין באמונה שלמה, משה אמת ותורתו אמת.

אבל כמו שכתבתי בתחילה זו אמונה, לא ידיע לכן קשה לי להסביר.

 זה שאלה בלי תשובה

שורה תחתונה-

ג' תמוז הוא יום של חיזוק התקשרותנו לרבי, עי" לימוד תורתו, קיום הוראותיו, תרומה למוסדות שהקים וכדומה.

וזה מאחד, בעצם, את כל הדעות.

ישר כח כל המשיבים על ההשקעה הרבה

אני אינני חסיד חבד וגם לא מתנגד אבל עד עכשיו בכלל לא הבנתי מה עובר בראש של חסידים שאצלם ביום זה הרבי רק "השחרר מבית הרפואה" ולא מה שאני חושב

אינני יודע מה ההדרכה של רבני חבד אבל קצת הסברה (לא שכנוע) זה תמיד טוב.

ואם לא ליזום אז לפחות בחינת דע מה שתשיב ולא דע איך להתחמק

נהניתי מאוד מהכנות של חיים ואמפי7 ומהחשיפה לעולמכם הפנימי

יהי רצון שנזכה לגאולה שלימה ברחמים

והולך להתוועדות של הרבי הנוככחי הרב יצחק גינזבורג (השנה לא דכיתי כי הוא חולה אבל בעז"ה שנה הבאה)

ב"ה

כמה שאלות:

1. מתי הרב גינזבורג, התמנה לרבי וע"י מי ?
2. האם הוא קיבל את הנשיאות? ובאיזה דרך הוא קיבל אותה ?
3. מענין שבמשפחתו הקרובה ביותר לא שמעו על זה ???
4. מתלבט מאוד מאוד להמשיך, כי אני מאוד מעריך את הרב, אבל בכל זאת ע"מ שלא יהיה אי הבנות:
5. לפחות ברמז: היינו כבר בסרט הזה, תזכורת כשמשה בושש לבוא.
6. ומי שבאמת חושב שהרב גינבורג הוא רבי, שיתפלג מחב"ד.אנשים
7. אנשים כמוך גרמו שהרב ביטל את תוכניתו להתיישב בישוב בת עין שהוא הקים, והפכו את הישוב ואת הרב לקרקס !!!

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.