לאחרונה קראתי בספר 'משמיע ישועה' על מו"ר מרן הרה"ג צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שבהמשך התגובה ובתגובות הבאות אקרא לו פשוט 'רבנו' בלנ"ד, שהוא חלק על דרך ההחזרה בתשובה של הנחת תפילין ברחוב וכו', וסבר כי יש ללמד אמונה ואט אט היהודי יתקרב לרבויינה של עיילום לחלוטין, וישמור את כל המצוות.
מה דעתכם על דעת רבנו? והרי לזכות יהודי במצווה אחת ואולי לקרב אותו מעט לתורה ולמצוות זה חשוב ומאוד נחוץ, אך אתם לא חושבים שניתן לקרב אותו לגמרי והוא ישמור את כל המצוות?
דיון מעניין לכולם. 
בשיחה הרבי אומר- שלא משנה כמה כוונות יש ליהודי בעשיית המצווה בתכלס- אם הוא קיים אותה אפילו בלי כוונות- הוא עשה אותה
ואם הוא רק עשה כוונות ולא קיים את המצווה, אפילו אם היה משה רבינו - לא משנה כמה כוונות הוא התכוון תכלס הוא לא קיים את המצווה.
וזה ההבדל הגדול בין הרבי לרב קוק- שבזה רואים שהרבי הוא נשיא הדור ומשיח שבדור- שדואג לכל יהודי ויהודי לא משנה באיזה פינה בעולם כדי שיתקרב לאבינו שבשמים.
והרב קוק- לא היה רבי- לא היה לו נשמה כללית של משה שבדור.
העובדה שקוראים לו הרב קוק ולעומ"ז כשאומרים 'הרבי' כולם יודעים למי אתה מתכוון
את/ה מדבר/ת על הרב קוק האב, אות ואחד שאמרתי את דעתו היה בנו, רבנו. הרב קוק האב הוא 'הרב זצ"ל'.
הפסקה הראשונה נכונה, אבל לא מתאימה בכלל לאדמו"ר של חסידות, מ"מ ניחא.
הפסקות הבאות...
אז ככה, הרבי שלכם (לא שלי!), לפי מה שאת/ה אומר/ת הוא מקרב פרט-ישראלי. כלומר, הוא מקרב את הפרטים של ישראל. הגישה הנ"ל, היא גישה הפוכה לגמרי מהרב זצ"ל. בנו ותלמידו המובהק של הרב, רבנו, אומר בשיחותיו בספר שנקרא 'פעמים' (הקדמה לתורה) כך: "הכללות - לראית הדבר כענין אחד, שאינו צירוף של פרטים, אלא שלמות חיונית אחת שהיא מקור הפרטים המשתלשלים ממנה." דא עקא, תורתם של הרב זצ"ל (רבנו מייצג את הרב זצ"ל כאן) ושל הרבי שלכם מנוגדות לחלוטין. מחד, הרבי שלכם אומר שהפרטים הם הם המרכיבים את הכלל, ומאידך, הרב זצ"ל אומר שהכלל הוא מקור הפרטים, והפרטים אינם אלא משתלשלים ממנו, ואין להם זהות עצמית. תורות הפוכות לגמרי.
את/ה אומר/ת דברים על הרב זצ"ל, שמעידים שיש לך חור מסויים, שנובע מחוסר היכרות מוחלט של תורת הרב זצ"ל. תורת הרב זצ"ל היא תורה כלל ישראלית, שלא כמו כל התורות המחשבתיות שכיננו האחרונים. היא לא עוסקת בפרטים של עם ישראל, אלא בכללותו. "עצמיותה של האומה הישראלית", למשל, הוא מושג שחוזר ונשנה אצל הרב זצ"ל. עצמיותה של האומה, כללותה, לא הפרטים שבה.
1) אם ניתן להגיד על מישהו שהוא נשמה כללית, זה הרב זצ"ל. על הרבי שלכם ניתן יותר להגיד שהוא נשמה כלל-פרטית.
2) העניין שאת עושה פה חלוקה בין השמות של הרבי שלכם ושל הרב זצ"ל לא רלוונטי, כי עובדה שיש אנשים הקוראים לרבי שלכם 'הרבי מליובאוויטש' ולרב זצ"ל פשוט 'הרב'. זה שהרוב המוחלט אומרים 'הרבי' ו'הרב קוק', נובע מהעובדה שעושים פרסום גדול יותר לרבי שלכם... למרות שיש המון תנועות תשובה חדשות שקמות ומקרבות לפי תורת הרב זצ"ל, אז ניתן להגיד שעוד בערך כ-20 שנה 'הרב זצ"ל' יהיה הראי"ה קוק זצ"ל...
הרב קוק מעולם לא ראה את עצמו כמשיח, או כנשיא הדור וכד', למרות שנדמה שע"פ גדרי חב"ד עצמם בזמנו הוא היה יכול בקלות לחבוש את הכתר הזה. הוא ראה את עצמו כרואה, כמנהיג רוחני בעל חזון לגבי כל הקשור לגאולה, ואכן עד כה צדק בכל דבריו, אחד לאחד. ובדרכו המיוחדת והכללית בעלת אורך הרוח והעין הטובה הביא בעצמו את נבואותיו לידי הגשמה מעשית בפועל ממש.
כיום הרב קוק לא איתנו עוד, וגם בנו, וממשיכי דרכם ודאי שלא רואים עצמם כגדולי הדור ולא מתיימרים להקרא כך.
לכן אני לא מוצא טעם בדיון הזה.
ניתן להתווכח כמה"חסידים" יש לכל אחד, ותורתו של מי משפיעה יותר בדור שלנו, וזה אפילו כיף., אך מכאן ועד לוויכוחי סרק מי הוא משיח שבדור ונשיא הדור הדרך ארוכה ולא עושה טוב לאף אחד משני הצדדים.
ויש תלמידים של רבנו הרצ"י זצ"ל שהם אכן גדולי הדור...
כי רבנו דיבר ממציאות שונה, אך ממש לא סותרת את הרב זצ"ל.
אם הרב קוק זצ"ל היה נגד השיטה- מדוע הציבור הדת"ל מאמץ אותה היום בחום כה גדול?? (ע"ע מעייני הישועה ועוד...)
לרב קוק האב היו שלושה תלמידים מובהקים מרכזיים. ביניהם המון מחלוקות. התלמידים הם בנו של הרב זצ"ל, רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, מרן הגאון והקדוש הרי"מ חרל"פ זצ"ל, והנזיר (קרי, הנוזיר) - ר' דוד הכהן זצ"ל. מחלוקת עקרונית בין תלמידיו של הרב זצ"ל לדוגמה: הרב חרל"פ ורבנו סברו כי 'אורות' הוא הספר המרכזי שממצה את שיטתו התורנית של הרב זצ"ל, ומאידך הנוזיר סבר כי 'אורות הקודש' הוא הספר הנ"ל. אזי המון מחלוקות לתלמידו של הרב... והרב לא כותב במפורש שזו לא דרך הקירוב, אלא בנו רבנו אומר זאת.
הציבור הדת"ל לא כה מאמץ את השיטה הזו... 'ראש יהודי' למשל, מקרבים ע"פ השיטה של רבנו.
והרב זצ"ל הוא לא המקור הבלעדי של הציבור הדת"ל... יש את הרב סולובייצ'יק לחלק מהגושניקים, יש את החסידות לרמת-גניקים ולעתניאלניקים, וכו'.
אנחנו דנים בנעימות על השיטה... שזה אומר בעצם - קוקניקים VS חב"דניקים... סתם, אני צוחק. ;)
ב"ה
לחב"ד יש מבצעי הרבי, ותו לא, חסידי חב"ד מוסרים את הנפש, במקומות נדחים בגלובוס, ללא חדר נורמלי לילדיהם, ללא מקוה בקרבת מקום, לא ע"מ לקרב את המטייל שנקלע לשם, הם עושים את זה למלא את הרצון של הרבי.
אם התוצאה היא קירוב לבבות או הוזלת מחירי הדירות כי יהודי הגיע לשכונה, זה לא ענינינו.
לכן אין טעם לדון אם "השיטה" נכונה ומוצלחת או לא !
אנחנו בשליחות של הרבי, ודוגמה מפורסמת לכך היא מסכת חייו של השליח הנודע ר' מיכאל ליפסקר ע"ה:
לאחר שנות הצלחה מופלגה של שליחות במרוקו, הקמת ישיבות, מקוואות, מכונים ללימודי ספרות ושחיטה במקום להישאר במקום שליחותו או להעביר את הצלחתו למקום אחר סיים את חייב כמגיש אוכל בישיבה המרכזית ב-770. הוא לא התלונן ע"כ בכהו זה ומילה את תפקידו החדש אם כל הכוחות כמו שזו הייתה השליחות בחייו !
ולסבר את האוזן,למי שלא שמע על ר' מיכאל ע"ה, אספר סיפור אישי:
בשנות הנונ"ים התעסקתי במכירת כיפות מצויירות, היה חנות של תשמישי קדושה, שע"מ למנוע שאלות מיותרות, לפני שהייתי נכנס אליו הייתי מפריד בין הכיפות שרק אם ציור והכיפות שהיה כתוב עליהם "יחי".
יום אחד לא הספקתי לסדר את זה בתיקי כראוי, והמוכרת שאלה אותי למה אתה לא מראה לי את הכיפות האלו? אמרתי לה שאני לא מעונין להסתבך עם בעלה. ואז החלו השאלות, למה אתם אומרים על הרבי שהוא המשיח? במרוקו גם היה לנו רבנים גדולים וענקיים? למה שהם לא יהיו המשיח? למה רק הרבי מחב"ד? היא שאלה כ"כ הרבה שאלות שלא ידעתי מאיפה להתחיל.
לבסוף אמרתי לה, נכון שהיו רבנים גדולים מאוד במרוקו, אבל אחד היה רב של בית כנסת, השני רב שכונה, השלישי רב ראשי לאומת הרבי שמטבל בכל יהודי לא משנה באיזה מקום הוא נמצא, הקרוב והרחוק.
ואז היא אמרה גם במרוקו היה לנו רב כזה, ששלח תלמידים גם לאירופה וגם לארצ"ה, וגם לכאן לארץ. שאלתי מי? והיא אמרה רבי מיכאל ! אמרתי לה רבי מיכאל ליפסקר ? והיא ענת כן.
אמרתי לה ומי שלח את רבי מיכאל למרוקו אם לא הרבי? ואז אמרה אם הרבי הוא זה ששלח את רבי מיכאל למרוקו אז הוא באמת המשיח !!!
קירוב ללבות איננו מטרה בחב"ד, זה קורא בדרך וזה מבורך, אבל המטרה של כל חסיד היא למלא את רצון הרבי, ולקשר עוד יהודי ועוד יהודי לרבי ולדרכי החסידות.
ר' ראובן דונין ע"ה עבד במשך עשרות שנים על טרקטור למלא את רצון הרבי.
ר' שמעלקה מיידנציק ע"ה עבד גם הוא עשרות שנים על קטר למטרה זו.
אז לא להתבלבל "השיטה" היא להתקשר ולהתמסר לרבי ללא פניות כמו ר' זושא "הפרטיזן", אבל את זה נשאיר לפעם אחרת בע"ה.
למה הרבי שלכם ציווה עליכם לעשות את מה שאתם עושים? למה היה זה רצונו של הרבי שלכם? אם רצונו של הרבי שלכם היה לקרב יהודים, הרי שהוא ציווה עליכם לעשות כך, לפי השיטה שהוא כינן. כעת ניתן לדון על השיטה. והשיטה לא אמורה להיות 'מוצלחת', אלא נכונה ואיכותית. אני מניח שלא מכון מאיר, ולא סומכי סמימים נועדו להיות בתי חרושת לבעלי תשובה, לא?
ב"ה
האדמו"ר הרש"ב במאמר היסוד "חיילי בית דוד", ממש ממש לא היה צורך בעוד ישיבה, בתקופתו היו והיו ישיבות שבהם למדו כמו שצריך ללמוד בישיבה וכל מטרת הקמת תומכי תמימים כפי שמוסבר היטב במאמר היא להביא את הגאולה בפועל ממש. כך שתפקידה של תומכי תמימים איננה בשום אופן בית חרושת לבעלי תשובה, היא אולי בית חרושת לחיילי הרבי.
ובקשר לשאלה: " למה הרבי שלכם וכו'"
אין זה מתפקידו של חסיד לשאול למה, תפקידו של חסיד היא לבצע את הרצון של הרבי !
נניח שהרבי היה מצווה עלינו להקים רפתות ומושבים חקליים (מה שהיה בתקופת האדמו"ר האמצעי), היינו עושים את זה באותו מרץ ובאותה התלהבות.
הרבי בחר בעשרת המבצעים להגיע למטרה, לכן חסיד פועל בעשרת המבצעים, אם יצא מזה קירוב לבבות או בעלי תשובה או להבדיל שונאים לתנועת חב"ד, בלשון זמנינו, זה לא מענין אף אחד ! (למעט אילו שמנסים להעתיק את ה"שיטה").
אם זה היה "שיטה" לקרב לבבות ולהכניס לתומכי תמימים כמה שיותר אנשים, אז הרבי לא היה מצוה לחב"דניקים הראשונים בפאריס, ה"גרופ", להמשיך בלימודי אוניברסיטה, היום אחד הוא מבכירי ביטוח לאומי בפריס ובמקביל מתרגם את השיחות מאיידיש לצרפתית, השני הוא מטמטיקאי בכיר ברמה בינלאומית שמרצה בלבוש חסידי מלא, ודוגמאות אין ספור.
גם ידוע הסיפור אם תלמידי הישיבה ממרוקו שהגיעו לר' ניסן נעמנוב ע"ה בברינוא, ודרשו לימודי שחיטה וסופרות במקביל ללימודי גפ"ת וחסידות הנוהגים בתו"ת. הדבר היה קשה לר' ניסן, לשנות את סידרי הישיבה, ורק לאחר יחידות ארוכה, כחסיד בטל לרבי, הקים את הכיתות המיוחדות ומשם יצאו רב ראשי הקהילות בפאריס וסביבתה וגם בתפוצות וגם בארה"ק. הראשון לציון הרב משה עמר לדוגמה.
ה"שיטה" היחידה אולי שקיימת בחסידות, ובפרט בחב"ד, היא ההתקשרות והמסירות לרבי.
חב"דניק שמניח תפילין ליהודי אחד באופן אפילו חד פעמי, קישר את היהודי הזה לרבי ע"י מילוי רצונו, גם אם הפירות לא רואים מיד. ולעומת ר"י גדול שדיבר נגד הרבי מול 300 תלמידים גם אם באותה הזדמנות לימד אותם קושיא בתוספות.
ידידי שכח מ"השיטה", כי היא לא קיימת.
מה זה "בטל לרבי"?! רבנו הרצ"י זצ"ל לעולם לא אמר לאנשים מה לעשות, מלבד מקרים חריגים! פעם אחת הרב יוסי בדיחי הי"ו (שהיה המשמש של רבנו בשנים האחרונות שלו) ועוד ת"ח אחד שאני לא זוכר מי הוא היה, סידרו את הכלים והכל לאחר ההבדלה של מוצש"ק. הם רואים שנשאר מעט יין בכוס, אז הם התחילו לשתות את היין. כלומר, שיריים של רבנו... במוצש"ק הבא, הם בודקים אם נשאר יין בכוס, והם רואים שרבנו שתה את כל היין עד הטיפה האחרונה! הם מסיטים את המבט שלהם ורואים את רבנו מחייך ואומר להם בנימה הרגילה שלו: "אל תנהגו בי מנהגי אדמו"ר וחסידים!"
אור ישראל וקדושו מרן הגאון הרב קוק זצ"ל כותב לפני העלייה שלו לארץ, שהידבקות בצדיק היא דבר הכרחי ומתבקש. לאחר העלייה שלו לארץ, הוא כותב שהידבקות בצדיק אחד היא דבר מעט שלילי, כי אם נדבקים ל'רבי' אחד מקבלים גם את היתרונות וגם את החסרונות שלו. ולכן יש להידבק בכלל הצדיקים של עמ"י, כיוון שמקבלים בסיטואציה כזו רק את היתרונות של אותם צדיקים, כי כידוע הרב כותב שרק בפרט יש חסרונות, ובכלל יש רק יתרונות וכו'.
זמרי, חבורת קרח והמרגלים החליטו לדבוק בה' באופן ישיר
ואת מבחן התוצאה כולם רואים
ב"ה
רבינו הבעש"ט: כתר שם טוב עמוד י"ט סימן קמ"ח:
"מהבעש"ט זלהה"ה פי' על מה שוא בראת שהוא תענת היצה"ר והיה התשובה כל בני אדם כי בעט רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם מתעורר קטרוג מלעמלה מס"א לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסתין ולפתות מאחר שזה יחזיר העולם למוטב וא"כ למה נברא לריק עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל ת"ח מישידין יהודאין שנברא ג"כ אשר יתלוצץ מזה האיש השלם ומי שירצה ידבק בזה או בזה והבחירה חפשית ונודע מרז"ל."
הבחירה בידך במי להדבק ! להדבק לאיש השלם או להתנגד לו.
ולפי מה שכתבת כבר פעמיים בתגובות הקודמות, נראה לי שאתה מעריץ גדול של האיש בליעל (וכדי למנוע אי הבנות, לא מדובר ברב קוק זצ"ל).
אני לא דואג גם קורח לבסוף זעק:"משה אמת ותורתו אמת".
למה לך ללכת סחור סחור, גש לנקודה, תתחיל בדחיפות להשתתף בשיעור חסידות בבית חב"ד הקרוב !
ב"ה
תחסוך לי את זה, כמה חברים בפורום לא כלים מספיק משופשפים לשמוע את דברי הרש"ב על הציונות.
את התוצאות רואים היום ויותר מידי ברור.
ואגב זו גם הדעה של אדמו"ר הרש"ב-שקונטרס ומעיין שייך אליו, המהר"ש והצ"צ (ראה הצ"צ ותנועת ההשכלה.
את ה"תוצאות" הללו שאת מחפשת לתאר רואים כל קצרי הראות, והנוטים לשטחיות.
החוכמה לראות מעבר, ואם חשבתי שדווקא בחב"ד ישכילו ויצליחו לראות מעט יותר עמוק, טעיתי.
מעניין אותי מה היתה דעתו של אמוה"ז בנדון..
הרצל וחבר מרעיו רק זרעו הרס בעם היהודי. ואין כאן המקום להרחיב
אני מקווה שאתה לא מתכוון למרן מו"ר הגאון והקדוש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל! אבל אני בטוח שהרבי שלכם לא היה מסכים לביזוי ת"ח מהשורה הראשונה!
לא, אני לא אלך בלנ"ד לשיערים של חב"דניקים, לא נמשך בכללי לחסידות. אני מעדיף את תורת כלל-ישראל של הרב זצ"ל.
ב"ה
כתבתי :
"ולפי מה שכתבת כבר פעמיים בתגובות הקודמות, נראה לי שאתה מעריץ גדול של האיש בליעל (וכדי למנוע אי הבנות, לא מדובר ברב קוק זצ"ל)."
עכשיו באדום ובגדול יותר ברור !!!!
ולכן הדגשתי את 'הכהן קוק'... חוץ מזה, האדמו"ר שלכם אמר שהרב זצ"ל טעה!
אני לא רואה בתגובות שלי עוד מישהו שאני מעריץ מלבד האב ובן הנזכרים. כיוון שאמרת שלא מדובר על הרב קוק, כנראה מדובר ברצ"י, בנו ותלמידו המובהק.
ב"ה
לא הרב קוק ולא בנו שגגם הוא קוק.
לא הרצל.
מה הוא תקציב הישיבות?
זה ראש ישיבה אחד ו-300 אפסים אחרים. סכום אגדי שמגיע ישר לפוניוביץ.
עכשיו אתה יודע במי מדובר!
מסופר על הרב זצ"ל שפעם איזה דפוק שפך עליו 'ספונג'ה' באמצע הרחוב! על גדול הדור! לאחר כמה זמן, אותו דפוק היה צריך הלוואה לטיפול במחלה של בתו, וכידוע הרב היה מלווה לכל מבקש, והוא ניגש אליו. הרב קיבל אותו בשמחה ובסבר פנים יפות ונתן לו עוד יותר ממה שהוא ביקש, לכל מקרה! תהיו מהנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין! אז הרב שך נכנס בחסידות שלכם ממש חזק, סליחה, ממש ממש ממש ממש ממש ממש חזק... אל תטרו טינה!
אבל אני די מקורב לחבד והייתי יותר ממקורב לרב קוק ולמדתי בישיבת הסדר נחשבת מאוד. ועזבתי כי החלטתי להימשך לגדול ומנהיג שידע לקבל כל אחד. צדיק או רשע. וגם אחד שהגישה שלו למדינה עוד לא הוכחה כטעות (לא שהרב קוק התייחס למדינה מתי שהוא אבל...).
בקיצור שיטתינו היא לקרב ולקרב ולשפוך ערמות של אהבת חינם על כל יהודי - ולכן עמדים בדוכן בשמש להגיע באופן בלתי אמצעי לעוד יהודי. וזה מה שרואים כי יש גם אינטרנט ענף ויש סרטים וסיורים והתוועדויות וספרים ובתי חבד ומה עוד...
חוץ מזה גם יש דרך לחבדניק להסביר את שיטת חבד ולא ע"י תקיפה או יחס למישהו אלא ע"י הסברה בנעם של תורת הגאולה הפנימית והאמיתית. לחיים.
ב"ה
אנשי אקדמיה בליווי קטעי ארכיון מדברים על היחס בין התנועה הציונית והדת
מקווה שהמידע יבאר יותר טוב את התמונה - במצגת מצורפים מקורות מדוייקים הניתנים לבדיקה בקלות
"יש זקן אחד בירושלים שמעקב את הגאולה"
ואם הוא אמר שהוא מעקב את הגאולה כנראה הוא חזיק ממנו כי לא פשוט להיות אחד שמעקב את הגאולה
(אמרתי את זה בשיא הרצינות אני פשוט לא טוב בלהסביר)
לעכב את הגאולה,
מפאת המלחמות והאבדן שרגלי משיח יגררו אחריהם.
אני יודע שזה לא פוליטיקלי קורקט לומר את זה כאן, אבל זו המציאות,
ומי שמעוניין בהרחבה ועדויות מוזמן לפנות אלי באישי
בס"ד
לפני כ-40 שנה, באחת משיחותיו של הרבי מליובאוויטש (חב"ד) זצ"ל בעת הלחימה בלבנון, שמעתי רעיון שנחרט בזיכרוני: הרבי הסביר שאם צה"ל יפעל בתקיפות ובנחישות, בלי לחשוש מאלו שהם "הירא ורך הלבב", התוצאה תהיה חיסכון עצום בחיי אדם — פחות הרוגים בצד הישראלי, פחות הרוגים בקרב הערבים, ואפילו פחות הרוגים בקרב המחבלים.
לאורך השנים, הרבי דיבר פעמים רבות מספור נגד נסיגות מאדמת ארץ ישראל, והסביר שהנסיגות אינן מביאות שלום, אלא פוגעות בביטחון ומכניסות את ישראל לסכנה קיומית.
כיום, לאחר אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", כולם כבר רואים כיצד הנסיגה מרצועת עזה בהתנתקות הזיקה באופן אנוש לביטחון ישראל והביאה למחיר דמים חסר תקדים של אזרחים ולוחמים.
אולם, ישנה נקודה אחת שפחות מדגישים — ודווקא היא עשויה להיות המפתח לאחדות בינינו: הנסיגות הגדילו בצורה דרמטית את אובדן החיים גם בצד הערבי.
הקשר הזה חשוב במיוחד כשאנו משוחחים עם אחינו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. מתוך דאגה כנה לערכים הומניטריים ולמניעת הרס ושכול, רבים מהם מאמינים שנסיגה תמנע נפגעים. כשאנו מבינים שנסיגות מובילות בהכרח לעליית צבאות טרור ולחורבן קשה בהרבה גם בצד השני, הדאגה הזו מוסרת. מתוך הבנה משותפת זו, קל יותר להגיע לאחדות ולחיבור בימין ובשמאל.
מה אומרים הנתונים בשטח?
כדי לבחון את הרעיון הזה במבחן המציאות, אספנו נתונים מנורמלים (לפי גודל האוכלוסייה - מס' הרוגים ל-100,000 תושבים) והשווינו בין שלושה אזורים מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, בהתאם לעומק ההתנתקות שבוצעה בהם:
* 1. רצועת עזה (התנתקות מלאה - עקירת יישובים ונסיגה מוחלטת של צה"ל):
כ-2,000 הרוגים ל-100,000 תושבים.
(פי 200 ממרכז ודרום יהודה ושומרון)
* 2. צפון השומרון (התנתקות חלקית - עקירת יישובים תוך השארת חופש פעולה לצה"ל):
כ-60 הרוגים ל-100,000 תושבים.
(פי 6–7 ממרכז ודרום יהודה ושומרון)
* 3. מרכז ודרום יהודה ושומרון (אחיזה רציפה ונוכחות מלאה של צה"ל וההתיישבות):
כ-8–10 הרוגים ל-100,000 תושבים.
(הערה: אין כיום אזור שלא הושפע מהסכמי אוסלו, ולכן הנתונים גם ביהודה ושומרון גבוהים מכפי שהיו אלמלא ההסכמים, אך ההשוואה בין דרגות הנסיגה השונות מאז 7 באוקטובר מראה מגמה מובהקת).
> במילים פשוטות:
> הסיכוי של תושב עזה ליהרג במלחמה גבוה פי 200 מתושב חברון או רמאללה.
> עבור תושב ג'נין או טולכרם (צפון השומרון) — הסיכוי גבוה פי 6–7.
>
השורה התחתונה
נסיגה ויציאה מהשטח לא חסכו בחיי אדם — הן הכפילו אותם במאות מונים:
* איפה שיש התיישבות ונוכחות של צה"ל: הטרור נגדע באיבו, נמנעות תשתיות טרור כבדות, וממילא המחיר בחיי אדם – לשני הצדדים – נמוך בהרבה. הנוכחות בשטח מתבררת כגורם המייצב והמגן הטוב ביותר.
* איפה שפונו יישובים וצה"ל נסוג: צמחו צבאות טרור רצחניים, והמחיר לשני הצדדים זינק לממדים חסרי תקדים.
כשמסתכלים על העובדות בעיניים פקוחות, מבינים ששמירה על אדמת ארץ ישראל ועל ביטחון המדינה היא אינטרס אנושי ומוסרי ראשון במעלה — שמציל חיים כפשוטו.
מחפש מקור למשפט הבא שמובא בשם הרבי הרש"ב מליובאוויטש:
"כל השנה אני צריך לדעת את הקב"ה ואילו בראש השנה אני צריך להאמין בו"
אם מישהו פה יודע את המקור המדויק, או נתקל במשהו דומה. אשמח שיודיעני.
הדת אינה אמורה להיות מחוללת של מריבות ומלחמות – נהפוך הוא. כאשר מפנימים שלכולנו, לכל בני האדם ולכל היצורים, יש בורא אחד, מבינים את עומק הפסוק: "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם". כל המריבות והמתחים סובבים בסך הכל סביב אישיות כזו או אחרת, וזהו עניין משני לחלוטין שאינו העיקר.
אף אדם לא יוכל לשכנע, ובטח שלא להכריח, אדם אחר לקבל את אמונתו. לכן, הדרך הנכונה עבור כולנו היא להתלכד סביב המאחד, ולא סביב המפריד.
כיהודי חסיד חב"ד, אני רואה זאת היטב בתוך הבית פנימה. למרות שרבים מאמינים שהרבי מליובאוויטש זצ"ל הוא המשיח, הרבי עצמו הבהיר כמה וכמה פעמים שזהות המשיח אינה העיקר, אלא הפעולה למען הטוב והאחדות. גם בעת חילוקי דעות פוליטיים סוערים בין מפלגות, הרבי תמיד ייעץ להתחיל בנקודות שכולם מסכימים עליהן – ומתוך כך, שאר הבעיות כבר ייפתרו מאליהן עם הזמן.
ברוח זו, אם נביט על המזרח התיכון, נראה שיש כאן שטחים עצומים ומקום לכולם. כל שנדרש הוא להסיר את השנאה, ולחפש מה ניתן לעשות יחד, מתוך כבוד לתורה ולאמונה של כל אחד ומבלי שום כפייה.
בסופו של דבר, כל האמונות המונותאיסטיות שותפות ליסודות גדולים: אמונה בבורא אחד, איסור גזל ואשת איש, ושאיפה לעשיית טוב וחסד. גם בנושאים מורכבים כמו להט"ב – גם מי שמאמין שזה אינו דבר נכון, מבין שזריקת בני אדם מגגות, חס וחלילה, היא לא הדרך לשכנע איש.
אגב, גם השמאלנות היא סוג של דת רעיונית. גם הם מאמינים בצורך לעשות טוב וחסד עם בני האדם ולשפוט בצדק. על בסיס הערכים האלו, אפשר למצוא מרחב לשיתוף פעולה גם איתם.
כשנשכיל להתמקד במאחד, נצעד יחד אל עבר הגשמת הייעוד: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
אני מאמין שאפילו האיראנים, אם יקראו את הדברים האלו – בין אם בעזרת גוגל טרנסלייט ובין אם דרך תרגום AI – יזהו כאן "דברי שלום ואמת". הבנה כזו יכולה לחסוך להם, ולעולם כולו, את הצורך במלחמות דת מיותרות.
עזר למישהו? האיש השתנה?
היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות.
נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.
אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.
שלום וברכה,
מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.
מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.
ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il
תזכו למצוות
הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.
אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...
אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?
חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.
נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.
אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)
יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)
שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.
אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.
באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.
לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.
אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.
התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.
לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).
תודה
היי,
במסגרת מאמר שאני עושה על תפילה וכוונותיה , מחפש שמות של ספרים חב"דיים על עניין התפילה וכוונותיה (מה לכוון וכו'). ברמת הידע שלי, למדתי בעיקר את ספר התניא ועוד מספר קונטרסים קטנים.
תודה!
שלום וברכה,
מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.
מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.
ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il
תזכו למצוות
תקציר:
האדמו"ר מלובביץ׳ (חב"ד) לנתניהו -
"תצטרך להיאבק עם 119 אנשים, בוודאי לא תתרשם מזה כיוון שהקדוש ברוך הוא לצד הזה״.
דיוק המילים "לצד הזה" ולא "בצד הזה", דומה מאוד למה שבתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".
הסבר בדרך אפשר ב2 אופנים 👇
לדייק בכל אות. צוטט בשם הרבי "כיוון שהקב"ה בצד הזה". משמיעת הקלטת שומעים ברור שהרבי אמר "כיוון שהקב"ה לצד הזה", עם אות למ"ד, לא אות בי"ת.
https://x.com/OrwellTruth1984/status/1759284144620667267
מה זה משנה? בתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".
הסבר #1: אולי כי למ"ד זה לשון לימוד, צריך ללמוד ולהתקדם.
נכון בהקשר לשלום, למרות שבהשקפה הראשונה נראה כאילו אם עושים פשרה משיגים שלום, הנה כאשר לומדים את הנושא לעומק, מגלים שזה נכון רק בהקשר לאויב ידידותי ומתחשב, המריבות שבתוכנו. כאשר מדובר בהקשר לאויב האכזרי החיצוני זה הפוך: כל כניעה אליו רק מרחיקה את השלום.
נכון גם בהקשר ל"צד הזה". צריך ללמוד את הצד, האם הוא באמת הצד שאפשר להגיד עליו "הקדוש ברוך לצד הזה". יש "ידידים" במרכאות שטוענים שהם בצד הזה, אבל הנכון הוא שהם באמצע. כמה באמצע? תלוי מה עמדתנו, כי אם אנחנו נסכים לעמוד עם רגל אחת ביבשה ורגל אחת בים, טענת שונאי ציון ועוכרי ישראל תהיה שזה לא מספיק, ועמדת ה"ידידים" האלו תהיה שצריך להתפשר. זה למה עמדת ישראל צריכה להיות מה שיותר ימינה, שאז גם אם תהיה פשרה, היא תהיה יותר רחוקה מהים.
הסבר #2: ההבדל בין "לך בשלום" ו"לך לשלום", זה שהאות למד הקדמית משמעותה להתקדם לכוון, לא לעמוד במקום אחד. "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ביחד עם זה נאמר עליהם "ילכו מחיל ⁵אל חיל". לא להסתפק עם "שלום" שלא עושים לנו שואה רחמנא ליצלן ולהגיד שאם אפשר לחגוג יום עצמאות, זו כבר "ראשית צמיחת גאולתנו", כי בהשוואה למה שהיה בימי הביניים זה מצב מזהיר. גם אם המצב מזהיר, צריך להתקדם שיהיה עוד יותר "מחיל אך חיל", אחרת זה לא שלום.
אותו דבר גם עם "לצד הזה". גם אם זה כבר הצד הנכון, ובלשון התלמוד הובא בספר תניא קדישא בתחילתו
"ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה..", צריך להתקדם עוד ועוד "לצד הזה", כי צדיק זה מלשון "צד", להתקדם עוד ועוד בכוון להיות צדיק, "ילכו מחיל אל חיל".
