אני לא בדיוק חושבת שזה נכון. אבל כן יש בזה משו שכל הדברים הרעים באים עלינו לא סתם, כי אם כל העולם היה טוב- מה היה יוצא מזה? אז לא נראה לי שזה נכון להגיד שהרע בא רק כדי להעצים את הטוב, אבל כן יש בזה משו..

(הרע בא גם כדי לחשל וכו'..)

תשובה ל-2 יש כזה משפט: אם האדם כל הזמן מתלונן על דברים וכמה צרות יש לו.. ה' אומר: זה נראה לך צרות.. אני אראה לך מזה צרות אמיתיות....

ואם אדם מודה על ה' על הכל ורואה בכל דבר את הטוב ומודה לה' על כך ה' אומר: זה את חושב שזה טוב!! אני אראה לך מזה טוב אמיתי...."

לפעמים צרות באות לעזור לנו להעריך את הטוב.. [לא דווקא יש גם כל מיני סיבות... עונש וכו']

וספציפית לשנאה- ה' לא שונא אף אדם מישראל.. אנחנו הבנים של ה' וכמו שאבא לא שונא את בניו לא משנה מה הם יעשו כך ה' לא שונא אותנו אף פעם אולי כועס.. אבל לא שונא!!!

תשובה ל1-

 לא תמיד המשפט רלוונטי למצב הנוכחי...

כשלמבחן הבא, מרוב אושר על המבחן הקודם, תרגיש זלזול אליו ולא תשקיע

זה סימן שאתה בירידה....

הסטטוס ב2-

אנשים בד"כ לומדים להעריך משהו רק אחרי שלוקחים להם אותו..

כשיש שלום, אף אחד לא מעריך אותו ולא מודה עליו לקב"ה, אבל כשיש מלחמה פתאום כולם נזכרים בימים היפים שהיו בזמן השלום ונזכרים להתפלל..

גם על אהבה ושנאה- אנחנו לא מעריכם את זה שיש אנשים שאוהבים אותנו- הורים, אחים, חברות וכו'. זה נראה לנו כ"כ טבעי ומובן מאליו. אבל כשנפגש באיזושהי סיטואציה של שנאה כלפינו, אנחנו הרבה יותר נודה על האנשים שכן אוהבים אותנו....

מקווה שהובנתי...

החיים שלנו תמיד יהיו מורכבים מעליות וירידות.

לפעמים קל לנו,אנחנו מרגישים כביכול במישור.

אני חושבת שה' עושה לנו את זה,כדי שבזמנים הקשים נוכל להתרפק על האור שהיה.

קל זה מוסג יחסי.

את יכולה להחליט שכאשר קל לך,את  מתקדמת במשהו שקשה לך.

כך שאת לא מגיעה למצב של ירידה שלילית.

זה שקל זה ממש לא בעיה.

בעיה תהיה כשמישהו יחשוב שהוא הגיע לאן שצריך להגיע ולא ירצה להמשיך לצרות הבאות שלו (שאולי באמת יהיה לו קל לפתור - לא זאת הנקודה). ההרס הוא כשבן אדם מפסיק לחשוב שהוא צריך להתקדם.

עניין דומה הוא מה שאם בן אדם מסמן אצלו יעד בתור "תחנה סופית" - כלומר "כשאני אגיע לכאן אני אסיים <משהו>" -  למעשה הוא יאט מאוד כשהוא יתקרב לאותו יעד, כי מבחינתו הוא עוד צריך שיהיה לו לאן להמשיך; הוא נשאר יותר מדי זמן מאחורי איזו נקודה, כשההמשך (שקיים אחר כך אחרי הכל, אלא שאותו מישהו שכח אותו..) נשאר שומם ובלתי מושג יותר מדי זמן.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...