אני לא בדיוק חושבת שזה נכון. אבל כן יש בזה משו שכל הדברים הרעים באים עלינו לא סתם, כי אם כל העולם היה טוב- מה היה יוצא מזה? אז לא נראה לי שזה נכון להגיד שהרע בא רק כדי להעצים את הטוב, אבל כן יש בזה משו..

(הרע בא גם כדי לחשל וכו'..)

תשובה ל-2 יש כזה משפט: אם האדם כל הזמן מתלונן על דברים וכמה צרות יש לו.. ה' אומר: זה נראה לך צרות.. אני אראה לך מזה צרות אמיתיות....

ואם אדם מודה על ה' על הכל ורואה בכל דבר את הטוב ומודה לה' על כך ה' אומר: זה את חושב שזה טוב!! אני אראה לך מזה טוב אמיתי...."

לפעמים צרות באות לעזור לנו להעריך את הטוב.. [לא דווקא יש גם כל מיני סיבות... עונש וכו']

וספציפית לשנאה- ה' לא שונא אף אדם מישראל.. אנחנו הבנים של ה' וכמו שאבא לא שונא את בניו לא משנה מה הם יעשו כך ה' לא שונא אותנו אף פעם אולי כועס.. אבל לא שונא!!!

תשובה ל1-

 לא תמיד המשפט רלוונטי למצב הנוכחי...

כשלמבחן הבא, מרוב אושר על המבחן הקודם, תרגיש זלזול אליו ולא תשקיע

זה סימן שאתה בירידה....

הסטטוס ב2-

אנשים בד"כ לומדים להעריך משהו רק אחרי שלוקחים להם אותו..

כשיש שלום, אף אחד לא מעריך אותו ולא מודה עליו לקב"ה, אבל כשיש מלחמה פתאום כולם נזכרים בימים היפים שהיו בזמן השלום ונזכרים להתפלל..

גם על אהבה ושנאה- אנחנו לא מעריכם את זה שיש אנשים שאוהבים אותנו- הורים, אחים, חברות וכו'. זה נראה לנו כ"כ טבעי ומובן מאליו. אבל כשנפגש באיזושהי סיטואציה של שנאה כלפינו, אנחנו הרבה יותר נודה על האנשים שכן אוהבים אותנו....

מקווה שהובנתי...

החיים שלנו תמיד יהיו מורכבים מעליות וירידות.

לפעמים קל לנו,אנחנו מרגישים כביכול במישור.

אני חושבת שה' עושה לנו את זה,כדי שבזמנים הקשים נוכל להתרפק על האור שהיה.

קל זה מוסג יחסי.

את יכולה להחליט שכאשר קל לך,את  מתקדמת במשהו שקשה לך.

כך שאת לא מגיעה למצב של ירידה שלילית.

זה שקל זה ממש לא בעיה.

בעיה תהיה כשמישהו יחשוב שהוא הגיע לאן שצריך להגיע ולא ירצה להמשיך לצרות הבאות שלו (שאולי באמת יהיה לו קל לפתור - לא זאת הנקודה). ההרס הוא כשבן אדם מפסיק לחשוב שהוא צריך להתקדם.

עניין דומה הוא מה שאם בן אדם מסמן אצלו יעד בתור "תחנה סופית" - כלומר "כשאני אגיע לכאן אני אסיים <משהו>" -  למעשה הוא יאט מאוד כשהוא יתקרב לאותו יעד, כי מבחינתו הוא עוד צריך שיהיה לו לאן להמשיך; הוא נשאר יותר מדי זמן מאחורי איזו נקודה, כשההמשך (שקיים אחר כך אחרי הכל, אלא שאותו מישהו שכח אותו..) נשאר שומם ובלתי מושג יותר מדי זמן.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....