כל הספרים של משה יהלום- התוכן נוראי, אם נופל לידכם עותק, תעשו טובה ליערות הגשם ולתרבות בארץ וזרקו אותו למיחזור נייר!

כל הספרים על סדרות טלויזיה וסרטים-  (שימו לב שכתבו אותם על בסיס הסדרה\סרט ולא שהם מבוססים על ספר) אל תתקרבו אליהם אפילו, חסרי תוכן ועלילה בעליל.

"אחת שיודעת"- דבר הראשון הספר הזה לא נקי (לפי מה ששמעתי) והתוכן לא מתאים לחברה שמכבדת את עצמה (זה לא אומר שהסופרת לא טובה, היא מצליחה מאוד) מי שמע על הספר- תזכרו שזה לא ספר טוב מבחינת התוכן, ומי שלא שמע- עדיף שישאר בברותו.

"יומנו של חנון"- אין מה להגיד, רדוד עד  אצבעות הרגל, לא ראוי להיקרא ספר.

בס"ד

מי אתם שתפסלו ספרים? הקמתם אגודה להוצאה לאור? ברצינות... 

יש המון אנשים שקראו פה יומנו של חנון, (לא אני, ת'אמת...)

ואוהבים את זה! 

"אחת שיודעת" - בת ציון, את רק שמעת על זה!! אפילו לא קראת!

איך את יכולה לפסול ספרים כאילו הם לכלוך שנדבק לנהל שלך?!

בקיצור- בי כרפול, או בעיברית- תיהיו זהירים...

לא אהבתי את הרעיון הזה בכלל.

להמליץ על ספרים זה חיובי וטוב, אבל לפתוח שרשור על פסילת ספרים- לא נשמע לי. סליחה.

כל אחד וטעמו הוא, ולהוציא דיבה על ספרים זה לא יפה,

אם יש לך עניין להזהיר אנשים מפני ספרים מלוכלכים, יש איפשהו שירשור על רמת נקיות ספרים- תכתבי שם, אבל להציף כאן עם ספרים שהם לא לטעמך, תחסכי לנו.

עדיף להציף בדברים חיוביים- איזה ספרים אהבת- במקום בשלילי- איזה ספרים לא אהבת.

קפיש?

בשביל לא לקרוא ספרים דפוקים

עושה לך טוב לדבר כמה הספרים דפוקים?

פשוט תדברי על כמה הספרים שאת אוהבת יפים.

ככה כולם יהיו מרוצים ותחסכו לכולנו כאב ראש רציני.

בס"ד

אל תתחשבי באפחד, ותהני מהחיים.... 

בידיוק ככה!

קלאופטרה, אני לא פוסלת את זה לפי מה ששמעתי מהדודה של סבתא של חברה שלי, אני פוסלת את מזה שאחותי היקרה שתחי' סיפרה לי מה קורה בספר, וראיתי איתה כמה וכמה פרקים בסדרת טלוויזיה שמבוססת על הספר.

למשל אני קראתי פעם ספר שהתקציר מאחורה מ-ד-ה-י-ם! 

כל מי שקראה את זה ביקשה ממני להשאיל אותו,

אבל-

הספר פשוט פספוס אחד גדול, התקציר שהוא רעיון מדהים (עיירה שכל התושבים שלה יודעים מתי הם מתים, לכל אחד יש את  התאריך של המווות שלו והם מנצלים כל רגע בצורה הנכונה ביותר, 

למה אני רק מדברת - תקראו את המאחורה

=--------------------------------------

ביום שהמוסיקה מתה, ספרו הרביעי של אופיר טושה גפלה, הוא רומן סוחף, משעשע ורב-רבדים שבמרכזו צעירה המסרבת לאפשר למוות להכניע את חייה, בעיר שכל תושביה הניחו לבשורת המוות להכתיב את חייהם.

אופיר טושה גפלה הוא סופר המקורי ויוצא דופן, המעלה בספריו שאלות משמעותיות ומהותיות בענייני החיים והמוות. ספרו הראשון, רב המכר עולם הסוף, זכה לשבחים רבים, וכן זכה בפרס גפן לספר המקור הטוב ביותר לשנת 2005.

והספר הקושי מדבר על זה, הוא עסוק בביוגרפיה של הגיבורה, הוא מלוכלך, ופשוט לא שווה הצצה אפילו, (זוהי לא אבחנ האישית בלבד, גם אחי אמר זאת וגם חברה שקראו אותו.

אני חושבת שמספרים כאלה כן כדי להזהיר... זה ספר באמת קיצוני, שלא שווה פתיחה אפילו...

כי לפעמים אנשים קוראים וזה באמת מכניס ערכים ומסרים שליליים...
אז ספרים עם מסרים נוצריים, עם מסרים כופרים, ספרים גסים- זה נראה לי טוב שיכתבו ויזהירו כי אנשים קוראים סתם ומטמאים את הנפש שלהם.

בס"ד

ומלא חברות שלי קראו, ונהנו! אפשר לכתוב דעה, אבל לא לפסול בצורה בוטה כזאת...

קיצור, הגזמתם...

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!